בזמן שהתותחים רועמים, הכלכלה הישראלית משתנה בין מלחמה למלחמה

אומרים שכשהתותחים רועמים המוזות שותקות. העובדות מראות שזה לא נכון – יש הרבה ספרים, שירים, ויצירות אומנות אחרות שנכתבו אחרי ובמהלך מלחמות. אבל כשהתותחים רועמים, הכלכלה (לפעמים), משתנה.

במקרה של ישראל, ההשפעה של מלחמות על הכלכלה משתנה בין מלחמה למלחמה. השפעות בולטות של מלחמה על המצב הכלכלי היו במלחמת ששת-הימים, יום-הכיפורים, ולבנון הראשונה. מלחמת ששת הימים הגיעה בשיאו של שפל כלכלי, שהחל בגלל הקטנה מכוונת של הוצאות ממשלתיות, בתקופה שבה הממשלה, ישירות ודרך ההסתדרות, הייתה אחראית לרוב ההשקעות ולחלק גדול מהייצור.

בחודשים שלפני המלחמה, המצב הכלכלי הוחמר עוד יותר, בגלל שחלק גדול מכוח האדם גויס לתקופה של מספר חודשים. הקשיים הכלכליים הובילו לגל של בדיחות שחורות. אחת שרדה עד היום: האחרון שעוזב את ישראל, שיכבה את האור בנתב"ג (שאז היה סתם שדה התעופה לוד). אחרי המלחמה, המשק התאושש במהירות. הכיבוש של שטח אדמה נוסף, שהביא איתו שליטה על כוח אדם זול, נתן דחיפה משמעותית לכלכלה. בתקופה שבין 1967 ל- 1973, המשק צמח במהירות.

חלק מהצמיחה הזאת נבע גם מגידול בהוצאות הממשלה – ההשתלטות על השטחים הובילה לגידול חד בהוצאות על תקציב הבטחון. בדימוי הציבורי, ההשתלטות על שטחים נוספים שיפרה את הביטחון של מדינת ישראל. אבל לפחות מבחינת הכלכלה, מתברר שההיפך הוא הנכון. לפני מלחמת ששת הימים, תקציב הבטחון היה כ- 10% מהתוצר. אחרי המלחמה, החלק של תקציב הבטחון בתוצר כמעט והוכפל, והגיע ל- 17%-20% מהתוצר.

הצמיחה הכלכלית המהירה הגיעה לסיום במלחמת יום הכיפורים. ייתכן שהצמיחה הייתה ממצה את עצמה גם בלי המלחמה, אבל בוודאי שהמלחמה האיצה את המשבר. המשבר שהגיע אחרי המלחמה נבע משילוב של מספר גורמים. ראשית, היה מחסור בכוח אדם, גם בגלל הנפגעים, וגם בגלל שאנשים נשארו במילואים תקופות ארוכות. שנית, הוצאות הבטחון הגיעו לרמות שיא של למעלה מרבע מהתוצר. כשחלק כל-כך גדול מהתוצר מוקדש לביטחון, נשאר מעט מאוד לכל השאר, והמחיר היה ירידה ברמת החיים. שלישית, הוצאות הביטחון הובילו לשחיקה מהירה ביתרות המט"ח של המדינה, וזה תדלק את האינפלציה שעלתה לכ- 40% בשנים שאחרי המלחמה.

מלחמת לבנון (הראשונה) הייתה המלחמה האחרונה שהייתה לה השפעה משמעותית על התוצר. היא הגיעה בתקופה שבה גם כך האינפלציה הייתה גבוהה ואנשים התקשו לסגור את החודש. המלחמה, וההוצאות שנלוו אליה, תרמו להאצת האינפלציה עד לרמה של 400%. בסופו של דבר, ההשפעות המצטברות של התהליך שהחלק במלחמת יום הכיפורים ביחד עם העלויות של מלחמת לבנון הובילו לקריסת הבנקים ב- 1983, ולתוכנית הייצוב של 1985.

בהרבה מובנים, תוכנית הייצוב אחראית למשק הישראלי שאנחנו מכירים היום. היא שינתה את המשק ממשק בשליטה של הממשלה וההסתדרות, למשק שהוא ברובו בשליטה של המגזר הפרטי. היא יצרה גם את הבסיס לעצירת האינפלציה ולצמיחה הכלכלית של אמצע שנות ה- 90 ושנות ה- 2000. אבל ההשפעה המיידית שלה הייתה עלייה חדה באבטלה, קפיצה בריבית, ופשיטת רגל של כמה מהחברות הגדולות במשק.

מאז, לא היו אירועים ביטחוניים עם השפעה כלכלית משמעותית. אפילו מלחמת לבנון הראשונה ב- 2006, זאת שהביאה את הרמטכ"ל דאז למכור את המניות שלו, השפיעה על השוק באופן מאוד מינורי. בבורסה היו ירידות בשלבים הראשונים של המלחמה, בחודשים שאחרי המלחמה הייתה עלייה במחירים של דירות ושכירות במרכז הארץ לעומת קפאון וירידה במחירי הדירות בצפון, והייתה גם ירידה בתיירות שנמשכה תקופה די ממושכת. אבל הבורסה התאוששה די מהר, מחירי הדירות בצפון התאוששו כשמחירי הדירות בכל הארץ החלו לעלות בשנים שאחרי 2008, ותיירות מחו"ל מהווה רק כ- 1% מהתוצר.

האירוע הבטחוני הנוכחי יהיה כנראה האירוע הבטחוני הראשון מזה כ- 40 שנים שתהיה לו השפעה משמעותית על התוצר. גם אם לא תהיה הסלמה נוספת, מעבר למה שיש כעת, למערכה הזאת יש עלויות משמעותיות. גם במחיר של הציוד הצבאי, גם במחיר של רכוש שנפגע, וגם במחיר של מצב הרוח הלאומי, שהוא משתנה שקשה לכמת אותו, אבל שיש לו השפעה לא מבוטלת. את העלויות הביטחוניות צריך יהיה לממן, ועם ריבית, כי אחרי האירועים בדרום, הציבור ידרוש חיזוק של היכולות הצבאיות. אבל לזה יהיה מחיר: או צמצום חד בהוצאות האזרחיות של הממשלה (איזה סעיפים?), או עליית מיסים, או גם וגם.

בנוסף, המשק נמצא כרגע בכל מקרה בתקופה של האטה כלכלית. הצמיחה הכלכלית המהירה של אחרי הקורונה כבר נעצרה. חלק משמעותי מהירידה בצמיחה נובעת מירידה בהשקעות מחו"ל, בעיקר בגלל עליית הריביות בעולם, אבל גם בגלל המצב הפוליטי הלא יציב בארץ. התוספת של מצב בטחוני לא יציב, לא תוסיף משקיעים, בעיקר בגלל שהסיטואציה הנוכחית מזכירה לכולם שהשקעה בארץ, לא חשוב איפה היא תהיה, נמצאת בטווח של טילים מצפון ומדרום.

ההסטה של השקעות החוצה מהארץ מובילה להיחלשות של השקל. כרגע, בנק ישראל מנסה להתמודד איתה באמצעות מכירה של דולרים. אבל זה פתרון שיחזיק מעמד לזמן קצר בלבד. אם הדולרים ימשיכו לצאת החוצה, יהיה צורך גם בעלייה בריבית, על כל המשמעויות שיש לכך למימון חברות וללוקחי משכנתאות.

בהנחה שהמצב יתייצב בשבועות הקרובים, כנראה שבהמשך השנה תהיה האטה משמעותית בפעילות הכלכלית. אולי אפילו מיתון, עם מספר רבעונים של צמיחה שלילית. בהמשך, המשק יתאושש. מה שיכול לצמצם את ההשפעות הכלכליות זאת אמירה ברורה של הממשלה מה היא מתכוונת לעשות בתחום הכלכלי, ואיך היא מתכוונת להחזיר את הבטחון. אמירה ברורה כזאת יכולה להשפיע על משקיעים, ולהקטין את ההשפעות של המשבר על השקעות בארץ. ככל שזה מתעכב, אז ההתאוששות תגיע, אבל היא תיקח יותר זמן.

 
הכותב הוא ד"ר אביחי שניר, מהמחלקה לכלכלה, אוניברסיטת בר-אילן.