למה צריך לנתק חשמל בעזה לצמיתות ואיך עומדים מול הלחץ הבינלאומי?

כתבתי על כך בטור קודם אך אחזור בשנית וגם בשלישית, כי את הסיפור הזה חשוב שכל ישראלי ידע: הסורים, שבמשך הרבה מאד שנים היו האויב המסוכן והקשה ביותר שלנו, שמרו על עצמם ולא תקפו אותנו במשך 50 שנה, מאז מלחמת יום כיפור ב-73'. מדוע? כי מטוסי חיל האוויר תקפו את תחנות הכוח של דמשק והחריבו אותן ולאוכלוסיית דמשק לא היה אז חשמל חצי שנה. המודיעין הישראלי הגיע למסקנה שזה הפקטור המרכזי שגרם לסורים לאבד לחלוטין את התיאבון לנסות ולתקוף אותנו שוב ולא מספר קורבנות המלחמה שלהם או כל גורם אחר. איבוד החשמל, שמירר את חייהם, היה גורם המפתח.

הרעיון בסגירת החשמל הוא משולש: מנוף להחזרת כל החטופים והשבויים, צריבה תודעתית ארוכת טווח ופגיעה פרמננטית ביכולת העתידית של רצועת עזה להתאושש ולהתחמש מחדש. 60% מהחשמל העזתי מקורו בישראל. 30% מקורו בתחנת הכוח היחידה ברצועה והמבוססת על סולר, שמגיע אף הוא מישראל, 10% מהחשמל מגיע ממצרים. הורדת השלטר הישראלי פלוס עצירת העברת סולר על מנת שגם התחנה המקומית לא תעבוד, אמורים לקצץ ב-90% את אספקת החשמל לרצועה. זה אמור לעשות את העבודה, אך להשגת היעדים שאנו רוצים זה ייקח זמן. הרבה זמן.

הבעיה הגדולה תתעורר לעזתים די מהר כאשר מניעת חשמל תגרום להם למחסור חריף במים. ייווצר על ישראל לחץ בינלאומי גדול כדי לחזור ולספק חשמל וסולר לרצועה כדי למנוע מהאוכלוסייה מוות מצמא. המים ברצועה נשאבים במשאבות חשמליות מכ-20 בארות מרכזיות ועוד מאות בארות קטנות. יש גם צינורות מים שמגיעים ממצרים.

האופן הכי מושכל להתכונן למחסור המים ברצועה באופן שיסכל את הלחץ הבינלאומי עלינו, הוא קודם כל להכריז שיש מים ברפיח שהמצרים מעבירים בצינורות ומי שרוצה שינוע לשם. בהמשך גם הכרזה שישראל תאפשר הכנסה מכיוון הגבול המצרי של משאבות חשמל לשאיבת מים, ככל הנדרש וכמות סולר שתספיק רק למשאבות אלו ולא למאמץ המלחמתי החמאסי. זו תהיה תשובתנו לעיתונות העולמית כאשר השאלה הקשה תעלה והיא תעלה בקרוב.

אין שום חוק בינלאומי שמחייב את ישראל לספק חשמל לרצועת עזה. הקלף שהיה בידי העזתים, שגרם לנו לספק להם חשמל מבלי שהם יצטרכו לבנות תחנות כוח משל עצמם, הוא הקלף ההומניטרי. ב-17 השנים האחרונות הם את כספם לא השקיעו באוכלוסייה ובבניית תחנות כוח, אלא בנשק להשמדת ישראל, אך מאיתנו דרשו ואיימו לעזור לאזרחיהם "כי אחרת". והאחרת הזה בסוף הגיע בכל מקרה, גם כשעזרנו בלי סוף.

הצעד ההומניטרי ביותר שגם העולם מסכים לו, הוא שהם חייבים להחזיר לנו את החטופים והשבויים, כולל תינוקות, ילדים קטנים שעונו, נשים שנאנסו וזקנים שאינם מתניידים עצמאית. יחזירו אותם יקבלו קצת חשמל לזמן מוגבל. אל דאגה, מהר מאד הם יפנו לאו"ם ולאומות מערביות שילחצו עלינו בעניין החשמל, תוך שהם מציגים תמונות של פגים באינקובטורים בבתי חולים שאין להם חשמל וזקנים שאין להם מכונות דיאליזה, ילדים מתים מצמא וכן הלאה. יש הטוענים שלישראל לא תישאר ברירה והיא תחדש את החשמל לעזה. אבל יש לנו ברירה ויש לבעיה פתרון בדמות מים שנמצאים ברפיח ומגיעים ממצרים וכן בהכנסת משאבות מים מבוססות סולר ממצרים.

שלב ראשון - הפסקת חשמל עד חזרת כל החטופים והשבויים - כולם
אין חטופים ושבויים אין חשמל. מניעת חשמל היא גם האמצעי הכי הומני ופרקטי ביחס לאלטרנטיבות, בכל הקשור למזעור הפגיעה באוכלוסייה בלתי מעורבת ולצורך החזרת החטופים והשבויים שלנו. כי ברגע שיש חשמל רק בדרום הרצועה משאבות המים תעבודנה רק שם. האוכלוסיה האזרחית תהיה חייבת לנדוד להיכן שיש מים. מים יש ברפיח אשר בדרום הרצועה, בצינורות המגיעים ממצרים.

הפסקת חשמל חיונית גם כדי שצה"ל יוכל להילחם בחופשיות ברצועה ולא לפגוע באזרחים בלתי מעורבים וגם ימנע מחיילינו סיבוך מבצעי מיותר ופגיעה בהם. המטרה הראשונית שלנו חייבת להיות שאספקת סולר לתחנת הכוח שלהם תבוא רק בעקבות חזרת כל החטופים והשבויים – כולם.

שלב שני – הפסקת החשמל לעזה לצמיתות
לאחר החזרת החטופים והשבויים החשמל הישראלי יושב לעזה לזמן מוגבל ובאופן מצומצם ביותר. רצועת עזה צריכה לעבור לחיות על גנרטורים, עד שישכילו ויבנו לעצמם תחנות כוח ואנרגיה סולארית משלהם. הם השקיעו את כל הכספים שניתנו להם לאורך השנים בבניית נשק התקפי נגד ישראל כעת לא תהיה להם ברירה.

זו מדינת אויב ושטח אויב והם הבטיחו לנו בעשרות השנים האחרונות "הודנה" פעם אחר פעם. המשחק הזה נגמר. חלק מהרעיון בעצירת החשמל הוא בכך שהם לא יתאוששו ולא יוכלו לבנות את כוחם מחדש. רצועת עזה לא תשוקם כי היא לא תקבל חשמל. וכן, חלק מהאוכלוסייה תהגר בעקבות זאת לארצות ערב ולאירופה, לחיים טובים בהרבה. כ-30 אלף צעירים עזתים עושים זאת גם כך כל שנה, מזה מספר שנים – בהחלט רעיון מבורך בפני עצמו.

ההיבטים המשפטיים
דיני המלחמה, כמו המשפט הבינלאומי בכללותו, מבטאים את הכללים עליהם מדינות הסכימו, והם מבטאים את התובנה שמלחמה צריך להכריע בניצחון. ואכן, הכללים המיוחדים שנקבעו בדיני המלחמה לעניין מצור מבטאים את התובנה שהמצור הוא כלי שנועד לסייע להכנעתו המוחלטת של האויב. ברקע הנסיבות הקיצוניות מתנהלת ישראל במרחב סבוך ומורכב סביב הצעדים הפוגעים בתושבי הרצועה. מומחי משפט בינלאומיים כבר קבעו שלאור הפשעים נגד האנושות שביצע החמאס נגדנו, מותר לישראל לנקוט להגנתה ולהחזרת חטופיה ושבוייה באמצעים קיצוניים.

בנסיבות הקיצוניות שבפנינו, ניתן להצדיק עצירת החשמל לזמנים ארוכים, גם חודשים. בית המשפט העליון פסק, לאחר ההתנתקות והשתלטות חמאס על הרצועה, כי ישראל אינה שולטת בה עוד ועל כן אינה חייבת לספק בעצמה את צורכי האוכלוסייה הפלסטינית. אכן, ב-2007 הוסיף בית המשפט כי ברקע הכיבוש ארוך השנים, שיצר תלות מוחלטת בישראל, לא ניתן לנתק לחלוטין את הספקת החשמל, אולם 16 שנה מאוחר יותר, ספק אם הדברים עדיין עומדים בתוקפם. משבחר השלטון בעזה להשקיע ברקטות ובמנהרות ולא בפיתוח רשת החשמל, האחריות על כך אינה רובצת על ישראל.

סעיף 23 לאמנת ז'נבה הרביעית המשלים את הוראת סעיף 17 לעניין סיוע הומניטרי מוגבל לאזרחים הנצורים ולהם בלבד מסייג את הסיוע בכך שלא יהיה חשש רציני שהמשלוחים לא יועברו למי שאינם אזרחים תמימים, שהפיקוח על ההעברה לא יהיה אפקטיבי ושהעברת הסיוע ההומניטרי לא תייצר שום יתרון למאמצים הצבאיים או הכלכליים של האויב בכל אופן שהוא. מניעת חשמל וסולר כדי לפגוע במאמץ המלחמתי החמאסי בהחלט עומדת בכללים אלו. מיטב מומחי משפט הבינלאומיים קובעים שהמצור חיוני, חוקי ומוסרי ובכלל זה מניעת חשמל וסולר.

מנהיגנו לא יעמדו בפני הלחץ הבינלאומי ויחזירו את החשמל והסולר? שיתפטרו!
בעניין מניעת החשמל והסולר אסור להתקפל. עלינו לדרוש זאת כעם מהמנהיגים שלנו והם יהיו מחויבים תחת הכלל הזה ואסור שימצמצו. אנחנו נבוא איתם חשבון אם לא יעמדו בכלל הזה.

חובה עלינו כעם לדרוש את הפסקת החשמל לעזה לצמיתות! יתחילו להאשים אותנו בעולם שאנו גורמים פשעים נגד האנושות, גורמים לאסון הומניטרי וכולי. המנהיגים שלנו עלולים למצמץ. לעזתים יש פתרונות כפי שציינתי ויש לנו את הגיבוי המשפטי לכך. מנהיגנו לא יעמדו בפני הלחץ הבינלאומי ויחזירו את החשמל והסולר? שיתפטרו!

* ד"ר אדם רויטר הוא יו"ר חיסונים פיננסים, יו"ר הדג'וויז, מחבר משותף של הספר "ישראל סיפור הצלחה"