חייו ומותו של אליעזר פישמן - הטייקון שאיבד נכסיו, אבל לא את חבריו

בבית העלמין בסביון, התקבצו ביום ראשון בערב מאות רבות של אנשים, משפחה וחברים רבים לחלוק כבוד אחרון לאיש שהיה שם דבר במשק הישראלי, לטוב ולרע: אליעזר פישמן ז"ל, שנפטר בשישי האחרון, בגיל 81. סיפור עלייתו ונפילתו של פישמן, הוא ללא ספק אחד הסיפורים המרתקים ביותר במשק הישראלי. זהו סיפור על איש עסקים מבריק, יזם בנשמתו,  שכבר נפל וקם, הפך להיות אחד מאנשי העסקים הבולטים והמוערכים במשק, אך כמה סיכונים יותר מדי, בצד מינוף אדיר בהיקפו, הביאו לנפילתו הקולוסלית, ולכך שייזכר דווקא כפושט הרגל הגדול בישראל מאז ומעולם, ופחות בשל העסקים המשגשגים שהקים ויכולותיו העסקיות הפנומנליות. 

> האמת על אליעזר פישמן ולמה הוא ימשיך להיות מודל לחיקוי?

בשנתיים האחרונות לחייו, פישמן היה חולה, ורעייתו, טובה, מונתה לאפוטרופסית שלו. על אף האופן העגום שבו ייזכר, ועל אף דברי מקורביו, ש"לא הגיע לו למות כפושט רגל", הם יודעים גם  לומר, שפישמן בחייו, לא הסתכל לאחור, גם אחרי נפילתו. "עסקים מצליחים ועסקים כושלים", אומרים מקורביו. "הוא לא הרגיש שהוא טעה. בסופו של דבר הוא לא גרם נזק למישהו. הנושים שלו הם הבנקים הגדולים שלאורך השנים גם הרוויחו ממנו הרבה מאוד כסף. מה שתסכל אותו ,זה שהוא חשב שאם לא היו מתעקשים להכניס אותו לפשיטת רגל, הוא היה יכול להחזיר את כל החובות".
 

האירוע הטראומתי בחייו

אליעזר פישמן נולד ברוסיה, לאחר שמשפחתו נמלטה לשם מפולין, כשגרמניה פלשה לשם. בסוף המלחמה עברה המשפחה למחנה עקורים בגרמניה. וכשהיה בן 6, הגיעה משפחתו לישראל, למעברת  עולים בפרדס חנה. בהמשך, עברה המשפחה למושב בנייה, והאב היה חקלאי. את טובה, אשתו, הכיר עוד כילד, כששתי המשפחות היו יחד בגרמניה, והתפתחה ביניהן חברות, שנמשכה גם לאחר שעלו לישראל.

כשבגר, למד פישמן חשבונאות במדרשה למנהל בתל אביב, ובמקביל עבד אצל עורך דין ברחובות, שם נחשף לתחום הנדל"ן. בהמשך, החל לעבוד כיועץ מס שכיר בברית הפיקוח של התנועה הקיבוצית, ובהיותו בן 27, הקים משרד רואה חשבון. "ידעתי שיש לי ידע שאין לאף אחד, שיש לי ידע על מגזר גדול, המגזר החקלאי, מגזר הקיבוצים", סיפר בפרק עליו בספרו של איתמר לוין, "בלי כפית של כסף", שסקר את דרכם של אנשי עסקים בולטים שנבנו בכוחות עצמם. פישמן נתן לקיבוצים יעוץ כולל, הוביל אותם בנבכי הבירוקרטיה ותקנות המס, וסייע להם למקסם את נכסיהם, בעזרת השגת סטטוס מפעל מאושר ושינויי יעוד קרקעות. מעמדו הייחודי בקרב הקיבוצים, הפך אותו לרואה חשבון מצליח, וכבר בשנה וחצי הראשונות לפעילותו, הרוויח משרד רוה"ח שהקים, סכום פנומנלי של 1.5 מיליון דולר. "הוא הצליח להתחבר לקיבוצים, כי דיבר בשפה שלהם, והיה לבוש כמותם", מעידים אנשים שהכירו אותו, המספרים שלמרות עושרו הגדול, הוא היה בסופו של דבר  איש צנוע בהתנהלותו, שמסתובב בג'ינס, לעולם לא עם חליפה, ואוהב לאכול חומוס. "לא אחד שייכנס למסעדת יוקרה ויזמין בקבוק יין ב-3000 שקל. זה לא הטיפוס". "הוא היה בנאדם פשוט 'נורא'", מוסיף אחר.  "כשהייתי הולך לבקר אותו היינו אוכלים חומוס ופלאפל שהייתי מביא מחומוס אליהו".

נשמע רומנטי אמנם, אך על אף ההעדפה הקולינרית לחומוס ופלאפל, אין לטעות בפישמן: הוא, כמו גם כל שלושת ילדיו, התגוררו בבתי מידות בסביון, ובמשך תקופה ארוכה, הוא אף החזיק מטוס פרטי.

 

הכניסה לשוק ההון - הצלחה מטאורית ואז מפולת

בשנים הבאות, תוך שהוא מנצל את הגאות בבורסה, הקים פישמן יחד עם שותפו, יוסי ריגר, קרנות נאמנות, שקרא על שם ילדיו: אייל, ענת ורונית. הקרנות גייסו מאות מיליוני דולרים, חלק ניכר מכך  מהקיבוצים, שמבחינתם פישמן היה סוג של גורו.  "בתקופה שהוא עסק בזה", מעיד עליו איש עסקים המכיר אותו היטב, "לא הרבה הבינו בזה. הוא יצר לעצמו יתרון גבוה בשוק ההון, הוא היה פיננסייר ברמה גבוהה".

כל הבוננזה הזו הסתיימה באחת, ב-1983, בעת המפולת בשוק המניות, במסגרת פרשת ויסות המניות: מאות מיליוני דולרים שנצברו בקרנות, ירדו לטמיון. בצד הצורך להחזיר את הכספים, התמודד פישמן גם עם אישומים בגין אותה פרשה, אך הוא זוכה מהם.  בספר "חידת פישמן", שכתב העיתונאי אריה אבנרי ז"ל, סיפר פישמן לימים על אותם האירועים: "רק מעטים מאוד יודעים מה עבר עלינו באותה תקופה קשה. כולם חשבו שהפסדנו רק במפולת של קרן רונית ולא ידעו את ההיקף האמיתי של ההפסדים שלנו (פישמן העריך את ההפסדים בכ-340 מיליון דולר). במהלך החזרת הכספים ללקוחות ולחברים, נחתו עלינו בעיות נוספות שרק החמירו את המצב. ההפסד הכספי הכולל שלנו היה ענק. הפסדנו סכומי כסף גדולים ממכירת נדל"ן מניב וממכירת נכסים אישיים בארץ ובחו"ל מתחת לשוויים הריאלי. מימשנו את כל מה שהיה לנו, כולל הנכסים הפיננסיים. מכרתי את כל המניות הבנקאיות ואת קרנות הנאמנות האחרות שהחזקתי בהן. אחרי שמימשנו את כל הנכסים שלנו, נשארנו בגירעון של 13 מיליון דולר. לקחנו הלוואות בנקאיות לתקופה של עשרים שנה. את התשלום האחרון שילמנו בראשית ינואר 2004.

 

הקאמבק המרשים - טייקון על בקנה מידה מקומי

"במפולת ירדו לטמיון 18 שנות עבודה. נאלצתי לעבוד בפרך 6 שנים נוספות כדי להחזיר את כל החובות ולעלות מחדש על מפת עולם העסקים. מאז קיבלתי פרופורציה אחרת על עסקים". הוא סיפר אז עוד, כי האירוע הזה היה הטראומתי בחייו (כל זה היה כמובן טרם נפילתו העסקית הסופית), גם ברמה העסקית וגם ברמה האישית. "הימים שאחרי המפולת היו עבורי ימים של חשבון נפש יותר מאשר חשבון כיס. נשאלתי כמה פעמים כמה הפסדתי במפולת ואמרתי שאני לא ספרתי את הנזקים, אלא רק את ההתחייבויות שנשארו לי.

"מה שהדאיג אותי אחרי המפולת נובע מכך שהבנתי שאני חייב לעמוד בהתחייבויות שלי. לו התחמקתי מהן, לו הייתי במצב שבו משקיע אחד היה מגלה שלא הסכמתי לפדות תעודה אחת של קרן רונית שהחזיק בידיו, לא הייתי יכול לחזור לעולם העסקים. שמי הטוב היה נפגע ללא תקנה. שמרתי על שמי הטוב. נאחזתי בו כבקרש הצלה והוא באמת הציל אותי". ואכן, פישמן הצליח לשקם את עצמו וכעוף החול, עלה למעלה גם אחרי כישלון כה קולוסאלי. בשנים שלאחר מכן ועד אמצע העשור הקודם, פישמן היה אחד מאנשי העסקים הבולטים בישראל, כשהוא נעזר בשם הטוב שלו, כמי שמחזיר את חובותיו עד השקל האחרון; הוא השיג עוד ועוד אשראי מהבנקים, ששימשו להרחבת מצבת העסקים שלו, עד למעמד של הלווה הגדול ביותר בישראל אי פעם.

אליעזר פישמן, צילום: תמר מצפי 

החל מסוף שנות השמונים, לאורך כשלושה עשורים, פישמן ביסס את מעמדו כטייקון, כשהוא שולח זרועות לכל סוגי העסקים: החל מנדל"ן, דרך תעשייה (צמיגי אליאנס , מהדרין תנופורט יצוא, שהיתה יצואנית פרי ההדר הגדולה ביותר), קמעונאות לסוגיה, ועד לתקשורת. "כאיש עסקים", אומר עליו אדם שהכירו היטב, "הוא היה מבריק, חכם, יודע לאתר הזדמנויות ולנצל את שלל הכלים שעמדו לרשותו. הוא ידע לפשט כל סוגיה מסובכת, ובתוך שנייה לתת את הדיאגנוזה ואת אופן הטיפול".

אנשים מספרים, שאחד הדברים שאיפיינו אותו כאיש עסקים, היתה העובדה שהיה מאוד נגיש, בלי סגנים וראשי לשכה, כפי שנהוג לא פעם. "אליעזר ,אולי תחשבו נוכח היקף פעילותיו שיהיה האיש העסוק מכולם - להיפך", ספד לו יורם טורבוביץ, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים ומי שמילא תפקידי מפתח במשק הישראלי, וחברו של פישמן. "כמעט תמיד היה הוא פנוי. אפשר היה לעלות אליו למשרד בדניאל פריש, אחר כך בבית רובינשטיין, לשאול אפשר להיכנס. דקה אחר כך אתה כבר בשיחה על עניינים שברומו של עולם, או באמצע איזה סיפור מאחת מהחברות שבאמתחתו. 'לא הבנת - אני אסביר לך'...היה אומר,  ומוסיף 'אני בעיקר צריך זמן לחשוב״' לעיתים קרובות הצטברו על שולחנו עסקאות רבות בו זמנית, וגם לכך היה לו פתרון מקורי 'תמיד צריך שיהיה לך מישהו שאתה יודע שתוכל לתת לו לטפל בעיסקה, ואין שום סיכוי שהוא יסגור אותה, אבל הוא יחזיק את העסקה בחיים עד שתתפנה לטפל ולסגור אותה'. מצד שני היה מזהיר 'מה חשבת שזה משחק עם חרבות מעץ, הם ישלפו את החרב האמיתית'".
 

פישמן משתלט על החברה הכלכלית ירושלים

ב-1987 הפריטה המדינה את החברה הכלכלית ירושלים, שהקימה אזורי תעשיה באזור ירושלים. שנתיים לאחר מכן, קבוצה בראשות פישמן רכשה את יתרת מניותיה מידי הממשלה. כעבור עוד מספר שנים רכשה החברה הכלכלית ירושלים את מניות הממשלה  בחברת מבני תעשייה והפכה לחברת הנדל"ן המניב הגדולה במדינה. בשנת 2000 רכש פישמן את מניות שותפיו בחברה, והפך להיות בעל השליטה היחיד בה. תחתיו, רכשה החברה קרקעות ונדל"ן מניב ברחבי העולם, וב-2006 אף הנפיקה את מירלנד((Mirland)  שפעלה בתחום הנדל"ן המניב ברוסיה, בבורסת ה- Aim בלונדון.

"בכל מקום אליו הגיע אליעזר", ספד לו טורבוביץ, "יכולת לצפות שתצמח פעילות, ולא סתם פעילות. הנה הוא במקרה מתגלגל לביקור בפורטוגל, וכבר נולד פרוייקט מגורים ענק בברצלונה. ברלין מתאחדת ואליעזר מתאחד עם מגרשיה ובנייניה. רוסיה מתאוששת אז מקימים את מירלנד, וכבר מוסקבה וסנט פטרבורג היא חלק ממגרש המשחקים הגלובאלי".

באותן שנים הוא נכנס גם לעסקי התקשורת: ב-1985 נכנס במקומו של מיקי אלבין ז"ל, לקבוצת מוניטין, ששותפיה היו חיים בראון ז"ל ומרכוס כץ ז"ל. בהמשך רכשה קבוצת מוניטין את גלובס שהיה אז שירות בסיסי של מידע ונתונים על הבורסה והפכה אותו לעיתון מצליח. פישמן ובראון העמיקו את אחזקותיהם בתחום התקשורת, כשרכשו מניות ידיעות אחרונות, במספר שלבים, עד שהקבוצה הגיעה לאחזקה של 38%. יש מי שיאמרו, שעיסקת ידיעות, שנעשתה לפי שווי של כ-800 מיליון דולר, היתה עיסקה אחת יותר מדי.

אחרי מותו של בראון, ב-1998, הגדיל פישמן אחזקתו בגלובס. בהזדמנויות שונות יאמר, כי בראון היה חברו הטוב ביותר, ומקורביו יודעים לספר שסעד אותו במחלתו. בתו של בראון,  אלונה בראון, מו"לית גלובס, תטען לעומת זאת לימים,  כי פישמן, שמונה למנהל עזבונו של אביה, ניצל את משפחתה. בין היתר טענה בהליכים שהגישה לבית המשפט, כי פישמן השתמש בגלובס כשוט נגד הבנקים, שהעניקו לו יחס סלחני. מנגד, טוענים מקורבים לשני הצדדים כי פישמן ויתר למשפחת בראון על חוב של מעל מיליארד שקל ובמסגרת הליך החובות שלו מול הבנקים "לקח" את החוב הזה על עצמו. למרות זאת האיבה של בר און כלפיו וכלפי משפחתו כאבה לו בצורה אנושה. המקורבים לשני הצדדים מספרים שפישמן ראה באלונה בת טיפוחיו והוא הוביל אותה יד ביד  בעולם העסקי, אך במקביל הוא לא נתן לה להוביל וזילזל ביכולתה לעשות זאת. מהמקום הזה, צמחה האיבה האישית הגדולה של בר און כלפיו, כשבמקביל לצרותיו הפיננסיות של פישמן והתדרדרותו העסקית הוא איבד את השליטה בעיתון שעברה לבסוף לבר און. ההליך הזה אומרים מקורבים היה לו קשה במיוחד גם בשל מה שיוחס לו - שליטה בתכנים וגם בשל הכתבות הביקורתיות והמגמתיות שהיו נגדו בגלובס תחת שליטתה של אלונה.

משפחת פישמן, (קרדיט: שלומי יוסף)

העניין של פישמן בתחום התקשורת לא הוגבל רק לפרינט: במהלך שנות התשעים, פישמן היה הראשון שנכנס לתחום הטלוויזיה בכבלים, במסגרת חברת ערוצי זהב, ובהמשך נכנס עם טלקום איטליה, להשקעה בכבל התת ימי מד נאוטילוס. תחום הכבלים היה עתיר רגולציה, ופישמן לא החמיץ הזדמנויות לתקוף את הרגולטורים – אם בהזדמנויות שונות ואם באמצעות העיתון.

כל העת הרחיב את עסקיו הקמעונאים, שרוכזו תחת פישמן רשתות, שהקים ב-1995, ותחתיה היו בין היתר חברות כמו רשת הסופרים, גרינברג, הנדימן, מגה ספורט, איי.די דיזיין, ביתי לי, טוייס אר אס, זר4יו. לרשימת נכסיו הצטרפה גם רשת  הום סנטר, אותה רכש ב-1999 (לימים רכש באמצעותה את רשת מוצרי החשמל, בסט ביי), ורשת המאפה בונז'ור, שנסחרה בבורסה  ועברה לשליטתו דרך הצעת רכש. "הוא עשה הכל", מספר איש עסקים המכיר את פישמן היטב. "קמעונאות, נדל"ן, בונז'ור, טלויזיה. בסופו של דבר הערבוב הזה היה בעוכריו. הוא הסתכל על הדברים מלמעלה, כל נושא הניהול לא היה חזק שם".

לימים  התברר, בין היתר, כי אחד מביטויי חוסר הניהול, היה עלויות שכר גבוהות במיוחד. כך למשל, פישמן עצמו משך לאורך עשור,  שכר של כ-70 מיליון שקל. בצד כל הנכסים הריאליים שרכש, אחר אחרי השני, לאורך השנים עסק פישמן באהבתו האמיתית: סחר במטבעות. "מאז שאני זוכר את עצמי", העיד בפרק עליו בספר "ללא כפית של כסף",  "אני עם מניות ומטבעות".  "הוא הבין דברים שאנשים לא הבינו", אומר עליו מקורב. "כל נושא המטבעות ,הריבית, הגלובליזציה".

הוא עשה את זה במספרים גדולים, ומבחינתו זה לא היה בגדר הימור, כפי שאחרים ראו זאת, אלא השקעה כמו כל השקעה אחרת. לעיתים הרוויח, ולעיתים הפסיד. והרבה: ב-2006 הפסיד על השקעה בלירה התורכית מאות  מיליוני דולרים, ושנתיים אח"כ הפסיד עוד 200 מיליון שקל. לימים, להפסדים הללו היה חלק בכדור השלג של קריסתו. אלא שפישמן היה אדם אופטימי, כפי שמעידים אנשים שעבדו איתו. "תמיד דיבר על כך שיש מחזוריות וכו' ולכן יהיה בסדר. כמו כל יזם, הוא לא פחד לקחת סיכונים ויש יגידו מאתר הזדמנות, ומייצר לעצמך תמונת מצב עתידית. ככל שתמונת המצב שלך  יותר אופטימית אתה נוטל יותר סיכונים. לא יכול להיות איש עסקים מתפתח בלי לקחת סיכונים".
 

"אליעזר פישמן נסיך הגאות והשפל, נזכור אותך כנסיך הגאות. כזה הוא היה"

השנה היא 2013. פישמן בשלב זה עדיין מוגדר כאחד מעשירי ישראל, והונו מוערך על ידי פורבס  בכ-2.7 מיליארד שקל. עדיין היתה לו ההילה של איש העסקים שתמיד מחזיר חובות, לא שגרתי, שחושב אחרת מכולם. "אליעזר לא ידע לחשוב בתוך הקופסא", יאמר עליו טורבוביץ בהספד שנשא בלווייתו. "הוא לעולם ניחן במחשבה מקורית, חדשנית, משלו, שאף אחד עוד לא כתב עליה בעיתון וציטט אותה למחרת כשלו. אכן, לא לחינם היה מענין לשמוע את דעתו, להתייעץ איתו או סתם לשוחח איתו בענייני דיומא".

מכאן ואילך, החל רצף של אירועים, שצירופם יחד הביא בסופו של דבר לקריסה הבלתי נמנעת.  קריסת הרובל הרוסי ב-2014 הביאה לירידה משמעותית של נכסי פישמן ברוסיה, תחת מירלנד, מה שהכניס לסחרור גם את החברה האם, כלכלית ירושלים, שבמאי 2015 הגיעה לסף הסדר חוב. בסופו של דבר, הודות למהלכים פיננסיים שהוביל המנכ"ל דאז, דודו זבידה, הפכה החברה (כיום מבנה),  לחברה ללא גרעין שליטה, ששווייה הנוכחי מגיע לכ-7.3 מיליארד שקל.

אירוע  נוסף שהאיץ את הקריסה, היה פתיחת הליכים נגד פישמן, מצד רשות המיסים. באוגוסט 2016, הגישה הרשות בקשה להוציא צו כינוס נכסים נגד פישמן, בשל חוב של 196 מיליון שקל. "הוא התחנן לפניהם שלא לעשות את המהלך", אומר אחד ממכריו של פישמן. "הוא אמר להם: בגללכם אני אפשוט רגל, אבל הם לא היו מוכנים להקשיב". האירוע הזה הניע מהלך גם מצד הבנקים, שהחוב כלפיהם הגיע להיקף של כ-4 מיליארד שקל.  בדצמבר 2016 מונה עו"ד יוסי בנקל למנהל מיוחד לנכסיו של פישמן.

מאותו שלב ואילך, פעל בנקל למימוש נכסים של קבוצת פישמן. תמונותיו של פישמן מוקף בבני משפחתו, ישוב על ספסלי אולם בית המשפט, היו קשות לצפייה: האיש, שעד זמן קצר לפני כן, היה מעשירי המדינה וכל יכול, נראה חבול ומוכה תדמיתית. המוניטין שבנה,  כמי שמחזיר חובות עד הגרוש האחרון, החל להיסדק. יותר מכך: בהליכים השונים טען בנק, כי פישמן מבריח נכסים: כלומר, לא רק שאינו מחזיר חובות, אלא גם פועל להתחמק מהחזרתם.

ביולי 2020, אושר הסדר נושים שגובש בין הבנקים ורשות המיסים לבין בני משפחת פישמן. על פי ההסדר, שגובש אצל המגשר והשופט בדימוס, אשר גרוניס, יימכרו שלל נכסים משפחתיים שנותרו בידי משפחת פישמן ואלה יניבו לקופת פשיטת הרגל לא פחות מ-214 מיליון שקל. בנוסף התחייבו בני המשפחה כי סך התמורות שישלמו ביחד לא יפחת מ-20 מיליון שקל. מנגד, נכסים רבים אחרים יישארו בידי בני המשפחה, להערכת בנקל מדובר בנכסים בשווי של כ-250 מיליון שקל. בפועל, הוא טען, בני המשפחה ישלמו במסגרת ההסדר "סכום מגוחך, הקרוב לאפס, וגם זאת רק לאחר שקופת פשיטת הרגל תעביר לידיהם – שלא כדין – נכסים נוספים שהם אינם זכאים להם.יש לנו משפחה שהחזיקה קבוצת חברות, בעבר הרוב היה בידי האב שדאג לילדיו, עכשיו החלקים היחידים הבריאים עוברים לילדים שידאגו לאב". למרות התנגדותו, ההסדר אושר בבית המשפט המחוזי, ובנקל ערער לעליון, שם טען כי ההסדר  מאפשר לאשתו וילדיו של פישמן לשמור רכוש בשווי מאות מיליוני שקלים שהועבר אליהם לאורך השנים, כחלק מהיערכות מוקדמת של פישמן לפשיטת רגל עתיד. בהמלצת השופטים, משך את הערעור.

ביולי האחרון פנה עו"ד  שולי גולדבלט, מטעמה של טובה פישמן כאפוטרופסית של בעלה, לבית המשפט,  בבקשה לקבל הפטר מתשלומי החוב לקופת פשיטת הרגל.  גולדבלט נימק את בקשתו, בטענה כי פישמן נותר חסר כל, אין לו מקור פרנסה למעט קצבת ביטוח לאומי, אין לו שום יכולת פירעון, ולאור מצבו הבריאותי גם לא יהיה לו מקור פרנסה בעתיד. פישמן ורעייתו, נכתב עוד בבקשה, מתגוררים בדירה בקריית אונו הרשומה על שמה, ומאז החלו נגדו, הליכי פשיטת הרגל הדרדר מצבו הבריאותי. כל נכסיו הוקנו לנאמן וקצבת ביטוח לאומי שהוא מקבל ,עוברת לקופת פשיטת הרגל.

בנקל התנגד. "לא מדובר בחייב קשה יום שהוא ומשפחתו נותרו חסרי כל בשל טעויות עסקיות שנעשו בתום לב", הוא טען. כל בני המשפחה זכו במסגרת ההסדר לשמור על נכסים בהיקף של מאות מיליוני שקלים, אמר עוד, והאחזקה  ב-50% מקבוצת פישמן רשתות, שווה לבדה מאות רבות של מיליוני שקלים, זאת בנוסף לשליטה  בהום סנטר, ואלו מצטרפים לבעלות של כל אחד מהילדים על בית מידות בסביון בשווי עשרות מיליוני שקלים.
עוד לפני שבית המשפט הספיק לתת הכרעה, נפרד פישמן מהעולם. מקורביו יודעים לספר, שבצד תסכולו מכך שהפך להיות פושט רגל בתשע השנים האחרונות, זה הביא לו גם הקלה מסויימת. "הוא ידע", אומר אחד מהם, "שאין שום סיכוי בעולם שהוא יוכל להחזיר את כל החוב. אז הוא הרים ידיים, כי זה כבר לא בשליטתו, ואני חושב שזה הקל עליו, כבר לא היה הלחץ המתמיד".

לווייתו רבת המשתתפים, בכל אופן, העידה על כך שרבים הם אלה הזוכרים אותו דווקא לטובה, למרות השנים האחרונות. "אליעזר, אם היה רואה פה את כל האנשים הרבים שבאו לכבד אותו בדרכו האחרונה", ספד טורבוביץ', "היה מאד שמח, אפילו נרגש אם כי לא היה מראה את זה. הראש המתמטי שלו היה אומר בדייקנות של לווין ריגול משוכלל, שיש פה xxx אנשים, ועדיין, היה מפטיר, הסיפור הזה הולך לעלות לי בהרבה ארוחות צהריים שלא תכננתי....נזכור את אליעזר פישמן נסיך הגאות והשפל כנסיך הגאות. כזה הוא היה".