האמת על אליעזר פישמן - ולמה הוא ימשיך להיות מודל לחיקוי?

הסוף היה קשה - מחלה, חוסר תפקוד, תלות במשפחה. זה הגיע אחרי שנים של תהליכים משפטיים מלאי ארס, כתבות מבקרות ומשפילות בעיתונות שבעבר פירגנה, וידיעה כי מטייקון הפכת לפושט רגל. הסוף היה רע, אבל אי אפשר לקחת מאליעזר פישמן את ההתחלה ואת האמצע. אליעזר פישמן הוא אחד מהיזמים הגדולים בארץ, הוא אחד מאנשי שוק ההון והפיננסים המוכשרים והטובים שהיו כאן, אחד מאנשי הנדל"ן המצליחים במשך עשרות שנים. אליעזר פישמן גם היה מנטור לעשרות אנשי עסקים שאתם קוראים עליהם כמעט מדי יום בתקשורת. 

אליעזר פישמן היה אליעזר פישמן לטוב ולרע - אדם שרעב להצלחות עם צורך אדיר להוכיח את עצמו כל יום מחדש. איש עסקים בלי הרעב הזה הוא לא איש עסקים. פישמן רקח עסקאות במיליונים רבים כאילו זו היתה קנייה במכולת. הוא היה חד ומהיר מחשבה וכל יום הציף רעיונות. הוא לא ידע שובע. אחרי המיליון הראשון, הוא רצה שניים, אחרי השניים שלושה, עשרה, מאה, מיליארד. 

הוא הפך למיליארדר, אבל לרגע לא לקח את עצמו ברצינות יתרה. החברים שלו אהבו אותו, לא בגלל הכסף, אלא בזכות מי שהיה. הוא עזר, תמך, המליץ, ותמיד היה שם כדי לשוחח. אליעזר פישמן ידע לעגל פינות, להיות בצד האפור, כזה הוא היה וצריך לזכור שכזו היתה גם המדינה. אחד הסיפורים למשל הוא על פישמן שדאג שבת של חבר שנפטר תתקבל לחוג היוקרתי לחשבונאות באוניברסיטת תל אביב למרות שלא עמדה בסף הקבלה. הוא הרים טלפון וסידר לה לימודים ואחר כך קריירה. זה לא קרה פעם אחת, פישמן המענטש דאג ועשה טובות רבות לחברים, למשפחה וגם לעובדים.  

פישמן היה קם בבוקר כדי לטרוף. השקעות, יזמיות, נדל"ן, אבל הדבר שהיה הכי אהוב אליו יותר מהכל היה מסך הבורסה. ניסו לגמול אותו מזה, אבל זה היה גדול עליו. זו היתה אהבה אובססיבית. פישמן היה צייד שבא ללכוד טרף - הזדמנויות בבורסה. הוא אהב את זה יותר מכל דבר אחר. זה היה הבסיס שלו, כל השאר היו רעשי רקע שהנפחו לקבוצת ענק. 

הוא זינק פי כמה יותר מכולם בעליות בבורסה, הוא חייב לבורסה את ההון שלו - משם הכל התחיל, אבל היא גם זו שריסקה אותו. התיאבון לרווחים הוביל אותו כבר בתחילת הדרך להשקעות במט"ח. זה לא היה מיד, בשלב הראשון הוא התמקד במניות, אבל אחרי כמה שנים כששוקי המט"ח נפתחו ובמקביל נוצרה נגישות מהירה לסחור בהן, הוא הפך לשחקן פוזיציות גדול במט"ח. עד כדי כך שהיו בבנקים אנשים ייעודיים שטיפלו בתיק שלו. הוא הסתובב עם מסוף קטן והתעדכן מכל נקודה בעולם בשערי המט"ח. אובססיה - התמכרות - הימורים. זאת מחלה שלפעמים מבחוץ לא רואים אותה, אבל היא מבצבצת למעלה. כשמופיעים הסימפטומים והיא כבר נחשפת (ההפסדים), החולים סבורים שהדרך היחידה לצאת ממנה היא לקחת מנת יתר. הם מגדילים את ההימור, וברוב המקרים - קורסים. 

המט"ח ריסק את פישמן. טכנית זו היתה הלירה הטורקית שגרמה לו להפסדים של מאות רבות של מיליוני דולרים, אבל אם לא היתה לירה טורקית היה מטבע אחר. מה שבאמת ריסק את אליעזר פישמן, וזה קורה לרבים וטובים, זה עודף הביטחון והיוהרה. האמונה שאלוהים נגע בך ואתה תמשיך להצליח, כי אתה רואה את זה בנתונים. הרי לגישתו לא יכול להיות שהלירה הטורקית לא תזנק. מצד אחד, ביטחון, תעוזה ויוהרה הם תכונות נדרשות להצלחה, אבל הם גם תכונות שנדרשות לכישלון. איש עסקים מצליח חייב את התכונות האלו וחייב לקחת סיכונים. סיכונים הם בקורלציה ישירה לסיכויים-תשואות-רווחים. ככל שהסתכנת כך הסיכוי שלך לרווח גדול, עולה. וההיפך - אם אתה סולידי - קנה פיקדון בבנק, מזה לא תתעשר. 

אליעזר וטובה פישמן בבית המשפט (תמונה: שלומי יוסף)

איש עסקים מצליח חייב לדעת שאוסף התכונות האלו יכול לעזור לו להצליח, אבל חייב גם לתת סיכוי למצב של כישלון. רוב חייו אליעזר פישמן לקח את זה בחשבון, במיוחד אחרי שהוא חווה נפילה קשה במשבר המניות הבנקאיות בתחילת שנות ה-80 והצליח להתאושש ולא פחות חשוב - להחזיר את רוב הכספים למשקיעים שלו. מאז הוא חזר ואמר במספר הזדמנויות כי יש מחזוריות בשווקים ובחיים ולפעמים מרוויחים ולפעמים מפסידים. הביטחון שירוויח בחזרה וחוסר היכולת להודות בטעות ולסגור את ההפסדים בזמן, היו אחראים על הקריסה. אבל זה לא היה בחלל ריק - מינופים גדולים בהשקעות הנדל"ן, הרפתקה ענקית בנדל"ן ברוסיה הוסיפו אש למדורה. 
 

ההבדל בין מט"ח למניות

מט"ח זה הימור מוחלט. התלות באלפי גורמים שיכולים להשפיע על המטבע, הופכת את המט"ח להימור טוטאלי. להבדיל - למניה יש ערך אמיתי, יש מאחורי המניה חברה שמייצרת ערך, מרוויחה ושווה. כשפישמן השקיע במניות הוא ניתח, בדק, מצא ערכים - קנה ולרוב הרוויח. כשהוא השקיע במט"ח - הוא הימר.  

ההשקעה ברוסיה היתה משולבת - היא היתה השקעה במניות אבל גם במט"ח. פישמן ידע זאת, רק לא האמין שהמטבע הרוסי, הרובל, יקרוס. אחרי המשבר הגדול שהתחיל בסוף 2008 בשווקים הפיננסיים ועבר לשווקים הריאליים, פישמן שהיה חייב על מכלול עסקיו סדר גודל של 20 מיליארד שקל לבנקים ולמחזיקי החוב, עבר להיות "מת מהלך". 

רק התאוששות היתה מצילה אותו, ואכן היתה קפיצה חזרה למעלה שנתנה לו כמה שנים נוספות. בסופו של דבר, היתה זו רשות המסים שהחליטה שהיא רוצה את הכסף עכשיו. הבנקים דחו, מחזיקי החוב דחו. אבל רשות המסים רצתה עכשיו. פישמן התעקש והלך לבית משפט על סכום נמוך יחסית, ומשם החלו הנושים לחשוף שיניים. בסוף התהליך פישמן פשט רגל ונושיו קיבלו כ-60%-65% מהחוב. הפסדים עצומים לבנקים ולמחזיקי החוב. הכעס שלהם מוצדק ופישמן הרוויח את התדמית השלילית של השנים האחרונות, אבל צריך להזכיר כאן, הסדרי החוב יצרו חברה מוצלחת מאוד - מבנה שמשרתת את החובות שלה בקלות, צומחת, מרוויחה ונסחרת בשווי של 7.5 מיליארד שקל. אי אפשר להציג את ההפסדים בתספורת לנושים, מבלי להתייחס לרווחים שנוצרו בקבוצה אחרי ההסדר ובכלל - ברווחים שייצר פישמן למשקיעים על פני 40 שנה.
 

פישמן - החשבון הסופי הוא רווח

קחו את ההפסד בגין החוב שמוערך בקרוב ל-10 מיליארד שקל, קחו את ההשבחה של מבנה מאז שעולה על 5 מיליארד שקל, קחו את הרווחים שהבנקים ייצרו מקבוצת פישמן בעשורים האלו - במינימום 10 מיליארד שקל, קחו את הריבית ששולמה למחזיקי החוב - בהערכה גסה מעל 3 מיליארד שקל, קחו את הרווחים בחברות הקבוצה, גם את ההשקעות במיזמים שונים ואת העסקאות שפתח לשחקנים שהפכו לחשובים במפת העסקים הישראלית - רוני גת, שלמה רודב ואפילו יצחק תשובה, וזה רק קצה המזלג, ותקבלו שיש גם הרבה טוב. שצד הזכות משמעותי מאוד. פישמן אמר על עצמו שנולד בלי גרוש וימות בלי גרוש (למשפחתו נשארו נכסים שמוערכים ביותר מ-200 מיליון שקל בשל העברות לבני המשפחה שנעשו לפני עשרות שנים), ובטוח שיש משקיעים רבים שנפלו בהשקעות באג"ח שלו, אבל פישמן בסה"כ, בחישוב נטו, ייצר ערך. 

פישמן בשנים האחרונות היה פישמן אחר, חולה. אבל לפני מחלתו הוא כאב שני דברים עיקריים - האחד שלא נתנו לו זמן להמשיך עם הקבוצה. הוא היה משוכנע שהוא יכול להצליח ולהוביל אותה לחוף מבטחים ולא להירשם בהיסטוריה כפושט רגל ולהיזכר על ידי רבים כ"נוכל", "גנב" (למרות שתספורת והחזר חוב חלקי זה לא גניבה, וגם צריך לשאול - מי ולמה נתנו לו הרבה כסף - שם נמצאים האחראים לשריפת הכסף). לא נתנו לו, כנראה בצדק. בהמשך, אכן קבוצת הנדל"ן התרוממה למעלה. האם זה בזכות הנכסים שלה, בזכות הניהול, האם פישמן יכול היה להצליח בעצמו? מאוד יכול להיות שכן, אבל בית המשפט והנושים לא רצו לשמוע על אפשרות כזו. הדבר השני שפגע בו זו הבגידה, כך לפחות הוא הרגיש. תמיד יהיו אנשים שיתרחקו ממך כשאתה בנפילה. גם אנשים קרובים, גם אנשים שאכלו מידיך. רוב חבריו ומכריו לא הפנו עורף, אבל היו גם כאלו שדחפו אותו לתהום.