ככה צה"ל ינצח בדרום ובצפון - על המערכות הטכנולוגיות שנכנסות לשימוש ועל המערכות העתידיות

תארו לעצמכם שצה"ל היה מצליח להגיע לאותם הישגים כבירים בשדות הקרב של עזה מבלי להכניס לשם לוחמים בכלל והכל היה נעשה ע"י כטב"מים, למשל. זה נשמע מדע בדיוני אך לשם אנו חייבים לחתור. מדוע? כי אנחנו לא רוצים לסכן חיילים וגם אין לנו מספיק כוח אדם לכל המשימות של שמירת גבולותינו הארוכים ואוכלוסייתנו הגדלה (השנה נגיע ל-10 מיליון תושבים).

נניח שהייתה מערכת מבוססת בינה מלאכותית שעובדת 24/7 ולא שבויה בשום קונספציה וכל תפקידה לחסל כל בן אנוש שמאיים על הגזרה בה היא מטפלת ולרשותה עשרות אלפי כטב"מים זעירים שמתבייתים על לוחם אויב מתקרב ומתפוצצים לו בפנים או באזור רגיש אחר בגוף. ה-7 לאוקטובר לא היה קורה.

ועידת ההשקעות באנרגיה. התחומים החמים, הפוטנציאל של הגז והאנרגיה המתחדשת, המניות הטובות ומה יהיה בהמשך (לפרטים נוספים והרשמה לחצו כאן)​
 

מזעור כטבמים

לפני כ-15 שנים העברתי הרצאה בפני כמה מאות מעובדי רפאל כולל הנהלה בכירה. הנושאים היו מקרו-כלכלה וסיכונים גיאו-פוליטיים ברחבי העולם. בסיום פניתי לקהל ואמרתי שאני אולי סתם הדיוט, אך הם חייבים לחתור למצוא פתרון של כלי נשק מעופף בגודל צרעה, שיודע לבצע זיהוי פנים או זיהוי כוונות אויב ומטרתו להגיע במהירות ולהתפוצץ לתוך העין של מחבל המסתתר בקהל לא מעורב.

בהפסקה ניגשו אליי מספר מנהלים מהחברה וסיפרו לי שעובדים על כך, אבל זה עדיין די מדע בדיוני. באותה עת היו שתי בעיות עיקריות: תוכנה חכמה מספיק לזיהוי פנים בצ'יפ שמצוי בתוך כל "צרעה" כזו ובעיית מזעור בעיקר של המנוע שיהיה חזק מספיק לשאת את חומר הנפץ שיתפוצץ בפרצופו של אותו מחבל.

כיום כידוע הבעיה הראשונה נפתרה, ישנן תוכנות AI לזיהוי פנים של אדם ספציפי בתוך קהל. ב"ניו יורק טיימס" התפרסם כי מערכת הביטחון מפעילה מערך זיהוי פנים טכנולוגי בעזה בניסיון לאתר חטופים ומחבלים. היכולות של ה-AI גם מאפשרות לזהות כוונות זדוניות. גם הבעיה השנייה כמעט ונפתרה. אנו עוד לא שם אבל מתקרבים בצעדי ענק למצב בו ישראל תוכל לשלוח נחיל של "צרעות" כאלו במקום להכניס חיילים למקומות מסוכנים. לדעתי חייבת להיות אצל משרד הביטחון, רפאל וחברות אחרות עדיפות גבוהה ביותר לפתרון הזה, אפילו יותר ממערכת קרן הלייזר, כי זו משמשת להגנה בעוד "הצרעות" משמשות להתקפה.
 

העלות הכלכלית

לייצר כטב"מים מאד זול, יחסית. האוקראינים, למשל, קנו מהאוסטרלים כטב"מים מקרטון, בעלי חתימת מכ"מ אפסית. מול עלות מטוס קרב שיכולה להגיע ל-80 מיליון דולר, עלות הכטב"מ המתאבד האיראני הנפוץ ביותר היא כ-40 אלף דולר בלבד. כטב"מים צבאיים שהם גם זעירים עולים ברובם הרבה פחות מכך, אם כי יש יקרים יותר (בלאק הורנט נאנו עולה 195 אלף דולר). ישנם כטב"מים קטנים מגודל כף יד למשימות צילום ברזולוציה גבוהה שיכולים לשהות שעות באוויר, שעולים אלפי דולרים בודדים. בנוסף עלות התפעול והתחזוקה זניחה ביחס לזו של המטוס המאויש שלא לדבר על כך שאין צורך להכשיר ולאמן טייסים וגם לא לסכן את חייהם. מכאן גם נגזרת תורת לחימה שונה לחלוטין.
 

הכישלון בהתבססות על טכנולוגיות לא היה באשמת הטכנולוגיות

מערכת "רואה יורה" לא הוכיחה עצמה בגבול עזה ב-7 לאוקטובר, אז נזרוק אותה לפח? הטכנולוגיה מצוינת רק שאף אחד לא חשב על הגנה עליה עצמה מפני תרחישים בהם למשל יגיעו רחפנים זולים של החמאס ויטילו עליה רימונים. רחפנים המטילים רימונים ונ"ט מהאוויר על טנקים נראו כאיום רציני מאד בתחילת המלחמה, אך נמצא להם פתרון (שהוא במקור פתרון רוסי) בדמות "פרגולה" ממתכת מעל הצריח, שהרכבתו מהירה ועלותו זניחה.
ברור שאמונה מוחלטת בטכנולוגיה היתה חלק מן הכשל, אך לא הולכים לצד השני ומסתמכים רק על חיילים. למה? כי אין לנו מספיק ובעיקר כי אנו רוצים לסכן אותם כמה שפחות.

הטכנולוגיה היא חלק משמעותי מההסבר לכך שמול המחיר הנוראי של 260 חיילים שנהרגו לנו מתחילת הפריצה לעזה בסוף אוקטובר, ושל 215 הפצועים קשה, לחמאס ולג'יהאד האיסלמי כ-10,500 לוחמים הרוגים (מתחילת התמרון היבשתי) וכ-8,000 פצועים קשה. יחס הרוגים של בערך 1:40 והמספרים השתפרו ככל שהלחימה נמשכה וצה"ל השתפר בין היתר בהפעלת הטכנולוגיות. שום צבא ושום מיליציה לא יכולים להחזיק מעמד גם כשהיחס הוא 1:10.

בסוף אמנם צריך "רגליים על הקרקע" וכוח מתמרן בשטח האויב, אך לא תמיד אנו יכולים לעשות זאת ולא בכל תרחיש נרצה לעשות זאת. זה בדיוק כרגע מה שקורה בלבנון.

 

מתגברים על החיזבאללה בעיקר בעזרת עליונות טכנולוגית

זה לא כל כך ברור ממה שמתפרסם במדיה אך בשלב זה ישראל "ניקתה" חלק משמעותי מדרום לבנון מהחיזבאללה, שנס ברובו צפונה, מבלי שחייל ישראלי אחד חצה את הגבול. ברור שזה לא מספיק אבל זו הצלחה אדירה. זה הכיוון שצריך לחתור אליו.

פרשנים ערביים מודים שההצלחות יוצאות הדופן של התקיפות הישראליות בסוריה ולבנון מבוססות על מודיעין טוב ובעיקר עליונות טכנולוגית. כשחושבים על זה, מזה כחצי שנה שאנו מפעילים בלבנון למעשה כמעט אך ורק חימוש שפוגע מרחוק בעזרת טכנולוגיות מדויקות. כמה חיילים שלנו נפגעו בקרבות מול חיזבאללה? וכמה נפגעו להם? לנו נהרגו כ-10 חיילים (וגם זה מאד מצער) ולהם מעל ל-350 (כולל כוחות ממיליציות שאינן חיזבאללה). ומדובר בכוחות הלוחמים האיכותיים ביותר שלהם – שחוסלו. לא פחות חשוב – רוב כוחותיהם נסוגו עד כ-10 ק"מ מהגבול ולא מרצון אלא מפחד. אמנם הכל לוקח יותר מדי זמן, אבל שיטת העבודה שלנו היא הדרגתית מול החיזבאללה ורואים עד כמה הטכנולוגיה לא רק קריטית אלא גם (אולי) יכולה לנצח.

 
הגבול עם ירדן ארוך ויחייב טכנולוגיה לניטורו והגנתו

הגבול הארוך ביותר שלנו הוא עם ירדן, 238 ק"מ (מול מצרים 208 ק"מ). איתנותה של המלוכה ההאשמית היתה תמיד בעייתית, אבל המצב בירדן בגלל המלחמה שוב רגיש ולאחרונה האיראנים מנסים להתסיס ולגרום שם כאוס ולאתגר אותנו. זהו גבול ארוך ופרוץ יחסית ואנו חייבים שם כבר כעת פיטרולים רובוטיים ונחילי כטבמים מוכנים לפעולה – פשוט כי אין לנו מספיק כוחות לפרוש שם.

 

נשק לייזר – ההגנה עולה מדרגה

כולנו מחכים בכיליון עיניים להפעלה מבצעית של מערכת "מגן אור". נשק לייזר הוא בפירוש שובר שוויון ויוכל להסיר מאיתנו את איום הרקטות, הטילים, וכמובן איומים של ירי תלול מסלול של מרגמות והסרת איומי נחילי כטבמים ורחפנים. יתרונו הבולט היא יכולתו להגיע לכל מטרה במדויק, בקרן ממוקדת ובמהירות האור. מבחינת זמן ההגעה אל מטרה הנמצאת במרחק 10 ק"מ למשל, מדובר במיליוניות השניה. זה אומר שאפשר ליירט מטרות עדיין הרחק מעבר לקווי האויב בטרם יחצו בכלל את הגבול. כלכלית היא תהיה זולה בהרבה מכיפת ברזל, כי מדובר במערכת בלתי מתכלה שניתנת להפעלה חוזרת, תוך ביצוע רצף יירוטים בעלות נמוכה ביותר בהשוואה למיירטים הקיימים כיום.

מנכ"ל רפאל חשף בביזפורטל שגם מערכת המיועדת ליירט טילי נ"ט באמצעות קרן לייזר תכנס לשימוש מבצעי בקרוב. זה עשוי בהחלט לפתור את כאב הראש של טילי הקורנט שהחיזבאללה מאיים בהם על יישובי גבול הצפון ועמדות צה"ל שם.

 

ד"ר אדם רויטר – יו"ר חיסונים פיננסים, יו"ר הדג'וויז, מחבר משותף של הספר "ישראל סיפור הצלחה"