מחקר של בנק ישראל - הגבלת שכר הבנקאים לא פגעה בתוצאות הכספיות

חוק שכר הבכירים הוא חוק עקום כי הוא מתייחס רק לבנקים, חברות ביטוח, מנהלי תיקים וקרנות וגופים קשורים. וכך נוצר מצב עקום שדב קוטלר מנכ"ל בנק הפועלים היוצא מקבל שכר שנתי של 3.5 מיליון שקל בעוד שורה של מנהלים בחברה נכדה שנקראת פועלים אי.בי.אי חיתום, לרבות עופר גרינבאום, ירון מוזס ושי נבו, מקבלים פי 2-3. פעילות החיתום היא אולי אלפית מהפעילות של הבנק, אבל השכר שם הוא פי כמה יותר גבוה - לא הגיוני.

לבנק הפועלים נמאס ואחרי העברת מכתבים משפטיים הוא העביר את גיוסי אגרות החוב שלו לגופים אחרים. ההחזקה שלו דוללה כי לא מימש אופציות שהיו ברשותו בעוד אי.בי.אי מגדיל את ההחזקה בחברה שרוב ההוצאות שלה הן שכר הבכירים. 

חוק שכר הבכירים במערכת הבנקאית והביטוח הוא פגום כי הוא לא שוויוני - למה להטיל מגבלה על שכר של מנכ"ל בנק ולא על שכר של מנכ"ל רשת אופנה? יש הסבר. הטענה היא שהבנק הוא גוף ציבורי, גוף שמנהל ודואג לכספי ציבור. אנחנו אף פעם לא הבנו את הטיעון הזה. אחרי הכל, המטרה של הבנק כמו כל עסק היא למקסם את הרווח לבעלי המניות.

בכל מקרה, חוק זה חוק והחוק מגביל את השכר. הגבלת השכר, כך טענו המתנגדים אז, תוביל לירידה ברווחי הבנקים. היה ברור שזה לא נכון. עם כל הכבוד לבנקים, את הרווח שלהם קובע בנק ישראל דרך הריבית ומהלכים רגולטוריים. ועכשיו יש הוכחה ניצחת לכך שהטיעון מגוחך. 

 

מחקר בבנק ישראל: הגבלת שכר הבכירים לא משפיעה על התוצאות הפיננסיות

המשבר הפיננסי העולמי של 2008 (GFC) הניע רגולטורים ברחבי העולם להציע ולעיתים גם ליישם תקנות אשר באו להגביל או לפחות לפקח ביתר שאת על מבנה ומדיניות התגמול של המנהלים הבכירים", כותבים חוקרי הבנק - "ישראל אינה שונה ממגמות אלה. משבר זה יחד עם עלייה באי השוויון במשק הישראלי באותן שנים, הובילו לחקיקה מתוקשרת של מספר רגולציות לריסון תגמול המנהלים. 

באפריל 2016, אישרה הכנסת את "חוק תגמול לנושאי משרה בתאגידים פיננסיים (אישור מיוחד ואי התרת הוצאה לצורכי מס בשל תגמול חריג), התשע"ו-2016' - חוק הגבלת התגמול, המגביל את תגמול הבכירים בחברות הפיננסיות. חוק זה הינו חוק ייחודי ומרחיק לכת ביחס לרגולציות מקבילות שנחקקו בעולם, מכיוון שהוא החוק היחיד הקובע תקרה מחייבת על סך התגמול של מנהלים בחברות שאינן בבעלות המדינה. לפי החוק, תגמול מנהלי התאגידים הפיננסיים מוגבל ל-35 פעמים התגמול של העובד בעל השכר הנמוך ביותר בחברה, כאשר עובדי החברה כוללים גם עובדים ישירים וגם עובדים המועסקים בעקיפין דרך חברות מיקור חוץ. כמו כן, נקבעה תקרה של 2.5 מיליוני שקלים שיוכר לצרכי מס, אשר כל חריגה ממנה תחייב את החברה במס עודף של 17% מס רווח ו-25% מס חברות. תשלום למנהל מעל 2.5 מיליון ש"ח דורש גם את אישור ועדת התגמול, הדירקטוריון, רוב הדירקטורים הבלתי תלויים ובעלי המניות.
 

הגבלה מוגבלת - למה לא לגופים נוספים? בנקים, חברות ביטוח, מנהלי תיקים, קרנות נאמנות

חקיקה זו מגבילה את שכר המנהלים רק במגזר אחד - המגזר הפיננסי, ובמגזר זה, רק בסוגים מסוימים של חברות - בנקים, חברות ביטוח, חברות השקעות, מנהלי תיקים וקרנות נאמנות (להלן: חברות מוגבלות). אי השוויון בין החברות במגזר הפיננסי, שנוצר על ידי חקיקה זו, הפך את החוק לסביבת ניסוי מחקרי אפשרית לבחינת השלכותיו.

מחקר שכתבה ד"ר מיטל גראם רוזן מחטיבת המחקר בבנק ישראל, בוחן את השפעותיו של החוק  על מבנה התגמול, תחלופת המנהלים, ביצועי ולקיחת הסיכונים של החברות אשר נמצאות תחת ההגבלה. מכיוון שההגבלה הוטלה רק על חלק מהחברות הפיננסיות ולא על כולן, נעשה שימוש בשיטת הפרש-הפרשים להשגת מטרות המחקר. 

לפי ממצאי מחקר זה, הירידה המשמעותית בתגמול המנהלים שנבעה מחוק 2016, אשר הביאה לירידה משמעותית בשונות בגובה התגמול בין המנהלים בחברות הפיננסיות, לא לוותה בירידה בביצועי החברות או בלקיחת הסיכונים שלהן בשנים שאותן בדק המחקר – שלוש השנים העוקבות לחקיקתו (2017-2019). נכון יהיה לבחון השפעות אלו גם בפרספקטיבה ארוכת טווח בניתוחים בהמשך. הירידה כן לוותה בשנים הנבדקות בשיעור גבוה יותר בתחלופת המנהלים, בירידה ברכיב המשתנה בתגמולם ובהמשך צמצום פערי השכר בין המנהלים הבכירים בחברות המוגבלות.