ביטול שטרות 200 שקל – נשק סודי נגד הון שחור או רעיון אווילי?

אחת המשימות הגדולות של הממשלה ומשרד האוצר היא המלחמה בהון השחור. במיוחד כעת, על רקע הגירעון הגדול, האוצר מכריז על עליית מדרגה בהון השחור. תוכנית הדגל היא "חשבוניות ישראל" שמשמעותה בקרה על כל החשבוניות מעל גודל של 25 אלף שקל, כשהכוונה שבהדרגה הרף יירד ל-5 אלף שקל. ככה יחשפו חשבוניות פיקטיביות ורשות המסים כבר חוגגת הצלחות – למרות שהתוכנית היא בפיילוט ועברה רק חצי שנה מההשקה, רשות המסים הצליחה לחשוף בזכות המהלך הונאות במאות רבות של מיליונים.

 

ביטול שטרות של 200 שקל – האם זה יוביל לחשיפה של הון שחור? כנראה שלא

המלחמה בחשבוניות הפיקטיביות היא רק דרך אחת להילחם בהון השחור.  אחת ההצעות שעלו בישראל לאחרונה היא לבטל את שטרות של 200 שקל כדי לצמצם את השימוש בכסף מזומן שהוא הדלק של ההון השחור. הרעיון הוא לפגוע ביכולת לשמור הון שחור, ועל ידי הצורך לדווח עליו, בעצם לגרום לכך שגופים ופרטיים יצטרכו לוותר עליו. הנחת הבסיס היא שחלק מאוד גדול של ההון השחור מוחזק במזומנים וחלק מרכזי ממנו בשטרות של 200 שקלים.

בנק ישראל לא מקדם את ביטול השטרות; בחדרי חדרים מגכחים

אך המהלך הזה, שנראה במבט ראשון פשוט ויעיל, מעורר גיחוך בקרב מומחים,  ובנק ישראל עצמו די ביטל את האפשרות הזו. אחרי הכל, ביטול של שטרות מאפשר למחזיקי השטרות להחליף אותן בשטרות אחרים. החלפה כזו לוקחת זמן, כי צריך לתת לציבור להיערך לכך. בזמן הזה גם מחזיקי כסף שחור יכולים להיערך. מעבר לכך, הם יכולים להמיר את הכספים למט"ח, לביטקוין ויש להם בפועל שפע של אפשרויות.

גם במקרה שבו תהיה לדוגמה החלטה לבטל במהירות את השטרות וכך לחשוף את הגורמים שמחזיקים, הרי ש"החיילים" של הארגונים שלהם יש את הכסף השחור ימירו אותם לשטרות אחרים במספר מוקדים ובחבילות קטנות יחסית כדי לא לעורר חשד.

ועל רקע זה, בנק ישראל שהוא האחראי על השטרות במחזור לא מקדם מהלך שכזה ומסביר כי אין טיעונים מספקים בעד המהלך.
 

למה הרעיון התמקד בשטרות של 200 שקל והאם ביטול שטרות יכול לעזור במלחמה בהון השחור?

שטרות של 200 שקל הם השטרות בעלי הערך הגבוה ביותר הנמצאים בשימוש נפוץ בישראל. הם מאפשרים עסקאות גדולות במזומן מבלי להותיר עקבות דיגיטליות, מה שהופך אותם לחומר הגלם של הכלכלה השחורה. הרעיון שעומד מאחורי הצעת הביטול הוא להקשות על אגירת כספים במזומן ולהפחית את השימוש באמצעי תשלום שלא ניתן לעקוב אחריו.

היזמים מאחורי המהלך טענו כי ביטול השטרות יכול להקשות על פושעים ועברייני מס להסתיר כמויות גדולות של כסף. כאשר סכומים משמעותיים חייבים להישמר במזומן בערכים נמוכים יותר, קשה יותר לשמור על דיסקרטיות, והסיכון להיתפס גובר. כמו כן, ייתכן שהמהלך יעודד יותר אנשים לעבור לאמצעי תשלום אלקטרוניים כמו העברות בנקאיות, אשראי או אפליקציות תשלומים, מה שיגביר את השקיפות של העסקאות ויקל על רשויות האכיפה לזהות פעילות לא חוקית.

אלא שבעיני רבים הפתרון הזה לא ישים ואפילו אווילי. ביטול שטרות ה-200 שקל לא יפתור כאמור את בעיית ההון השחור אלא יוביל ל"הסתגלות" למצב החדש. מעבר לכך, תהיה למהלך כזה, פגיעה בציבור הרחב: ביטול שטרות של 200 שקל, יכביד על הציבור בשימוש השוטף, יפגע בעסקים קטנים, בקהילות מסוימות ובאזורים מרוחקים בהם העדיפות היא תשלום במזומן.

עם זאת, נראה שאם המהלך ילווה בצעדים רחבים יותר, הוא יכול להיות חלק ממערך כולל שיכריח מעלימי הכנסות להכניס כספים למערכת החוקית או לוותר על הון שצברו. לדוגמה, שילוב של ביטול השטרות עם הגברת הפיקוח על העברות כספים במזומן והטמעת פתרונות דיגיטליים לניהול כספים עשוי להגביר את הלחץ על מעלימי הכנסות להיחשף.
 

מדינות שביטלו שטרות במלחמה בהון השחור: הצלחות וכישלונות

במגוון מדינות ברחבי העולם, נעשה שימוש בביטול שטרות כחלק מהמאבק בהון השחור, בפשע המאורגן ובכלכלה הבלתי רשמית. כל מקרה מביא עמו תובנות ייחודיות על הצלחות וכישלונות של המדיניות הזאת. הנה כמה דוגמאות למדינות שניסו את המהלך, וכיצד הוא השפיע עליהן.
 

הודו: ביטול שטרות של 500 ו-1,000 רופי

אחת הדוגמאות הבולטות ביותר היא הודו, שהחליטה בשנת 2016 לבטל את שטרות ה-500 וה-1,000 רופי שהיוו כ-86% מסך המזומן שבמחזור. המהלך נועד להילחם בהון השחור, להוציא את הכסף הבלתי חוקי מהמגירה ולדחוף את המדינה לכלכלה דיגיטלית.

הצלחות:

1. גידול בעסקאות דיגיטליות: במהלך חודשים רבים לאחר המהלך נרשם גידול בעסקאות אלקטרוניות ובתשלומים דיגיטליים, מה שעזר להגביר את השקיפות הכלכלית ולהפחית את התלות במזומן.
2. הזרמת כסף למערכת הבנקאית: אזרחים רבים נאלצו להפקיד את המזומן שבידיהם בבנקים כדי להמירו, מה שהגדיל את הכספים הזמינים להלוואות ולפעילות כלכלית.

כישלונות:

1. אי-פגיעה מספקת בהון השחור: נתח נכבד מההון השחור הוחזקו בצורה של נדל"ן, זהב ונכסים אחרים, כך שהביטול של המזומן לא פגע מספיק בעבירות המס ובפשע הכלכלי.
2. פגיעה באוכלוסיות חלשות: חלק גדול מאוכלוסיית הודו תלויה במזומן בחיי היומיום, והמהלך גרם לבעיות תזרימיות חמורות בעסקים קטנים ובפריפריה.

 

ניגריה: ניסיון של צמצום מזומן

בשנת 2012, ניגריה הכריזה על תכנית בשם "Cashless Nigeria" שנועדה לצמצם את השימוש במזומן ולהעביר את הכלכלה לשיטות תשלום אלקטרוניות. כחלק מהתכנית, ניסתה המדינה להגביל את כמות המזומן שאנשים יכולים להחזיק ולבצע בה עסקאות.

הצלחות:

1. שיפור השקיפות: הפחתת כמות המזומן במחזור סייעה להגדיל את הנגישות למידע כלכלי מדויק ולשפר את יכולת רשויות המס לעקוב אחרי עסקאות.
2. עלייה בשימוש בשירותים בנקאיים: יותר אנשים החלו להשתמש בשירותים בנקאיים ובאמצעי תשלום אלקטרוניים, מה שעזר להגביר את השקיפות הכלכלית.

כישלונות:

1. תשתיות חלשות: באזורים כפריים רבים בניגריה, לא היו מספיק תשתיות דיגיטליות ופתרונות לתשלומים אלקטרוניים, כך שהמהלך יצר בעיות עבור אוכלוסיות שאין להן גישה לטכנולוגיה מתקדמת.
2. כלכלה בלתי פורמלית: חלק גדול מהכלכלה של ניגריה הוא בלתי פורמלי, ומבוסס על מזומן. הניסיון להפחית את השימוש במזומן לא הצליח להפחית את הפעילות הלא רשומה כפי שקיוו.

 

ביטול שטרות בלבד לא יפתור הכל

ביטול שטרות של 200 שקל כצעד למלחמה בהון השחור עשוי להיות כלי שימושי, אך לבד הוא כנראה לא יספיק. מדובר במהלך שמחייב תכנון רחב ומדיניות כוללת שתקיף את כלל הגורמים המעורבים במאבק הזה, כדי למנוע מעבר של פושעים לשיטות אחרות. מצד אחד, הוא עשוי להוות מהלך סמלי חשוב ולהפחית חלק מהפעילות השחורה, אך מצד שני, ההשפעה הכוללת עלולה להיות מוגבלת אם לא יינקטו צעדים נוספים.