ישראל צריכה לדרוש ממדינות המפרץ והמערב לשאת בהוצאות המלחמה

מלחמת חרבות ברזל, שנכפתה על ישראל על ידי איראן באופן ישיר ובאופן עקיף על ידי שלוחותיה, גרמה לסבל עצום לתושבי המדינה ולנזק כלכלי בממדים אדירים, הנאמדים עד כה בכ-200-250 מיליארד שקל על הוצאות המלחמה, וכן בעוד מאות מיליארדי שקלים בנזקים נלווים כמו הפסד תוצר במהלך המלחמה ולאחריה - עלויות תשלום פיצויים לנפגעי המלחמה והוצאות שיקום ניכרות. הצורך במימון הוצאות אלה פוגע בחוזקה הכלכלי של ישראל, ובאחרונה היינו עדים להורדת דירוג האשראי שלה על ידי סוכנויות הדירוג הבינלאומיות.
 

פגיעה של מאות מיליארדי שקלים בגלל המלחמה

כעת עולה השאלה כיצד על ישראל להתמודד עם הפגיעה הכלכלית הקשה, ובהקשר זה ראוי לציין שמדינות שנקלעו בעבר למלחמות וניצחו בהן הצליחו לקבל פיצוי חלקי או אף פיצוי ניכר. פיצוי זה התבטא בכיבוש וסיפוח של שטחים, השתלטות על משאבים או קבלת יכולת להכתיב מדיניות ולזכות ברווחים כלכליים ניכרים בשל כך.

ישראל נמצאת כיום בצומת דרכים שבו היא על סף הבסה של החמאס ושל חיזבאללה, וחשופה ללחצים אירופיים ואמריקאיים לעצור את המלחמה ולהגיע להסדר, שבמסגרתו מוצע שמדינות שונות ישתתפו בשיקומה של עזה ובשיקום לבנון. עם זאת, לא הועלו הצעות לסייע בשיקום הנזקים העצומים שנגרמו לכלכלת ישראל בשל מלחמה שנכפתה עליה.

כאן המקום להזכיר את תחום הכלכלה, שעוסק ברווח מעוצמה צבאית המכונה "כלכלת ביטחון", ועוסק בניתוח הקשרים בין עוצמה צבאית לבין השפעותיה על הכלכלה הלאומית והבינלאומית, ובאופן שבו פעילות צבאית או בניית צבא משפיעים על רווח כלכלי. מדינות משקיעות מיליארדים בבניית תשתיות צבאיות וזוכות בשל כך לשליטה במשאבים ולרווח כלכלי במקרה של ניצחון במלחמה. התחום בוחן את הקשר בין ההשקעות האלה, הכוללות עלויות כבדות למדינות המעורבות במלחמות, לבין יצירת מקומות עבודה, קידום טכנולוגי וחדשנות המשרתת לא רק את המערכת הצבאית, אלא גם את המערכת הכלכלית האזרחית (כגון פיתוחים טכנולוגיים צבאיים שמשפיעים גם על שוק האזרחי).
 

העסקים שמשגשגים בזמן מלחמה ומה זה כלכלת ביטחון?

כלכלנים שחקרו את הקשר שבין מלחמות לצמיחה מצאו שתעשיות מסוימות - בייחוד תעשיות הנשק והתעשיות הקשורות לתשתיות - זוכות לשגשוג כלכלי לאחר המלחמה. עם זאת, ההשפעה הכוללת של מלחמות על הכלכלה היא לרוב שלילית בטווח הארוך, בשל הרס תשתיות, חוב לאומי מוגבר ואובדן חיים. אחרים מצאו שמדינות עשירות במשאבים נוטות להיות מעורבות במלחמות פנימיות ובפלישות צבאיות חיצוניות, מכיוון שכוח צבאי מספק גישה מהירה לרווח כלכלי ממשאבים טבעיים (כך לדוגמה פלישת עיראק לכווית ב-1990). חוקרים גם מצאו שתאגידים הקשורים לתעשיות הנשק מניעים במידה רבה את החלטות הממשלות בנוגע למלחמות, במטרה להפיק רווחים כלכליים, ומשתמשים בלובי פוליטי חזק כדי להשפיע על המדיניות הציבורית ולעודד מעורבות צבאית במדינות זרות.

לאחר מלחמת העולם השנייה נבנתה ארה"ב כמעצמה צבאית וכלכלית עולמית. כלכלת הביטחון שלה צמחה בעקבות השקעות מסיביות בפיתוחים טכנולוגיים צבאיים (כמו מטוסים וטילים), שרבים מהם יושמו מאוחר יותר בשוק האזרחי. בנוסף, הוצאות הביטחון הגדולות יצרו מקומות עבודה רבים בארה"ב, והובילו לצמיחה בתעשיית הנשק - מה שהפך אותה לאחת היצואניות הגדולות בעולם. חברות כמו לוקהיד מרטין, בואינג וריית'און בארה"ב הן חלק מהכוחות המניעים של כלכלת הביטחון בה. מדינות רבות, כולל סעודיה וישראל, רוכשות מערכות נשק מתקדמות מארה"ב ומהאיחוד האירופי, וכתוצאה מכך נוצר רווח כלכלי עצום לתעשיות הנשק במדינות היצואניות.

רוסיה משתמשת בעוצמתה הצבאית, במקביל להשפעתה בתחום האנרגיה, כדי לשמור על שליטה כלכלית באזורים מסוימים. המלחמה באוקראינה, למשל, התמקדה בחלקה בניסיון לשלוט על מקורות אנרגיה קריטיים ועל נתיבי אספקה של גז לאירופה. המדיניות הצבאית של רוסיה משולבת עם היכולת שלה לכפות תנאים כלכליים בתחום האנרגיה על מדינות המסתמכות על משאביה.

לתרגם את הניצחון הצבאי לניצחון כלכלי

מדינות מנצלות את כוחן לא רק בהקשרים של ביטחון או מלחמה, אלא גם בשל יכולות שליטה בתחומים ספציפיים. כך לדוגמה, מדינות שעשירות במשאבים טבעיים, כמו נפט, גז, מינרלים ועוד, נוטות לנצל את שליטתן במשאבים אלה כדי להכתיב את תנאי הסחר ולהשיג רווח כלכלי גבוה יותר. מדינות במזרח התיכון שהן בעלות מאגרי נפט גדולים, כמו ערב הסעודית, משתמשות במשאב זה כדי להשיג השפעה כלכלית ופוליטית על שאר העולם.

מדינות חזקות מפעילות סנקציות כדי להשיג יתרונות פוליטיים וכלכליים. כך למשל, ארה"ב והאיחוד האירופי מטילים סנקציות על מדינות כמו רוסיה ואיראן במטרה להשפיע על מדיניותן, ולגרום להפסדים כלכליים שיאלצו אותן לשנות את התנהלותן. מדינות מכתיבות הסכמי סחר בינלאומיים המיטיבים עם מדינות חזקות יותר כלכלית. כך לדוגמה, ארה"ב ומדינות אירופה מקיימות לעתים הסכמי סחר עם מדינות מתפתחות בתנאים המגבילים את יכולתן של המדינות הקטנות להפיק רווח מלא מהסחר.

ארגונים כלכליים בינלאומיים כמו קרן המטבע הבינלאומית (IMF) והבנק העולמי (World Bank), שבהם יש למדינות המפותחות כוח רב, משפיעים לעתים על מדיניות כלכלית של מדינות מתפתחות דרך מתן הלוואות בתנאים מחמירים. דוגמה לכך היא הדרישה ממדינות באפריקה לבצע רפורמות כלכליות כתנאי להלוואות - מה שמוביל לעתים לחיזוק הכלכלה של המדינות המפותחות על חשבון הכלכלה המקומית.

לאורך ההיסטוריה יש דוגמאות רבות לניצול יתרונות לשם השגת כוח ושליטה. כך לדוגמה, מדינות אירופה במאות ה-19 וה-20 השתמשו בכוחן הצבאי והפוליטי כדי לשלוט במושבות באפריקה, אסיה ואמריקה הלטינית, וניצלו את המשאבים הטבעיים וכוח העבודה של המדינות הכבושות לטובת הכלכלה שלהן. בלגיה ניצלה את משאבי הגומי של קונגו במאה ה-19 כדי להגביר את הייצור ולצבור עושר. השקעות נרחבות של חברות אמריקאיות בתעשיית הנפט והחקלאות הובילו למצב שבו הכלכלה המקומית היתה תלויה במידה רבה בהשפעה אמריקאית.

מה זה סניורג'? ואיך הוא קשור לעוצמה הכלכלית של ארה"ב? 

אחת הדרכים המעניינות והנסתרות מן העין הינו ניצול כוחה הכלכלי של ארה"ב להדפסת סניורג' (Seigniorage). מושג הסניורג' מתייחס לרווח שמדינה מרוויחה מהנפקת כסף. ארה"ב, בתור הכלכלה הגדולה בעולם, מנצלת את כוחה הכלכלי להפקת רווח מהדפסת הדולר - מטבע הרזרבות העולמי. כמטבע הרזרבי המרכזי בעולם, הדולר משמש את רוב הסחר הבינלאומי וההסכמים הכלכליים בין מדינות. כשארה"ב מדפיסה כסף חדש, היא בעצם מטילה חלק מהעול הכלכלי של אינפלציה ופיחות ערך הדולר על המדינות האחרות שמשתמשות בו למסחר. כך ארה"ב יכולה לגייס מימון לאומי ולהגדיל את כמות הכסף שלה בקלות רבה יחסית, בעוד השמדינות האחרות המחזיקות עתודות של דולרים מפסידות סכומי עתק בשל שחיקת ערכו של הדולר, עקב האינפלציה שיוצרת הדפסת דולרים חדשים על ידי ארה"ב, וזה סכום כסף שמצטרף לקופת האוצר האמריקאי. 

במשבר הכלכלי של 2008 למשל, ארה"ב נקטה מדיניות מוניטרית מרחיבה מאוד, שכללה הדפסת כמות משמעותית של דולרים לצורך חילוץ המערכת הבנקאית. הפעולה הזו העלתה את כמות הדולרים הזמינים בשוק העולמי, אך במקביל תרמה לפגיעה בשווי הרזרבות של מדינות, בהן מדינות מתפתחות המחזיקות עתודות דולרים גדולות כדי לסחור עם שאר העולם. ארה"ב נהנית מרווח ישיר מכך, משום שהיא יכולה להדפיס דולרים בלי להתמודד עם כל ההשלכות המלאות של עליית האינפלציה, שמתחלקת בין כל מי שמשתמש בדולר בעולם.
 

העליונות הצבאית של ארה"ב מתורגמת לכסף

ארה"ב גם מנצלת את כוחה הצבאי לרווח כלכלי. היא מחזיקה בכוח צבאי עצום המופעל לא רק לצרכים הגנתיים, אלא גם כאמצעי להבטיח השפעה כלכלית ופוליטית גלובלית. היכולות הצבאיות שלה משמשות כדי לשמור על גישה למשאבים טבעיים חשובים ולתחזק את עליונותה הכלכלית. ארה"ב התערבה צבאית במדינות עשירות בנפט, כמו עיראק ומדינות המפרץ הפרסי, כדי להבטיח גישה קבועה למשאב זה. כך לדוגמה במלחמת המפרץ (1990-1991), ומאוחר יותר בפלישה לעיראק (2003), הפעולות הצבאיות של ארה"ב התמקדו בין השאר בהבטחת המשך זרימת הנפט מהאזור - אחד המקורות העיקריים לתדלוק הכלכלה האמריקאית.

לכוח הצבאי של ארה"ב יש גם תפקיד מפתח בשמירה על נתיבי הסחר העולמיים פתוחים ובטוחים. הצי האמריקאי שומר על שליטה באוקיינוסים - דבר שמבטיח את היכולת להעביר סחורות כולל בין מזרח אסיה ואירופה לארה"ב. כך ארה"ב מצליחה להבטיח זרימה סדירה של סחורות, להגן על כלכלתה, ולהשפיע על מחירי המוצרים בשוק העולמי.

תעשיית הנשק בארה"ב היא אחת הגדולות בעולם. ארה"ב מספקת כלי נשק למדינות רבות, בעיקר במזרח התיכון, צפון אפריקה ואסיה. מכירת נשק זו היא מקור הכנסה עצום לכלכלה האמריקאית ומחזקת את יחסי הכוח הבינלאומיים לטובתה. כך לדוגמה, הסכמי הנשק בין ארה"ב לסעודיה מזרימים מיליארדי דולרים לתעשיות הביטחוניות האמריקאיות, בעוד שהצבאות של מדינות אלה מסתמכים על הטכנולוגיה האמריקאית לצורכי הגנה והרתעה. גם רוסיה מנצלת את כוחה הצבאי לרווח כלכלי, בעיקר בתחום האנרגיה.

ההתערבות הרוסית בסוריה לדוגמה, נועדה להבטיח גישה לנמלי הים התיכון ולשמר את השפעת רוסיה בשוק האנרגיה האירופי והעולמי. רוסיה, המייצאת גז ונפט, דואגת ששוקי האנרגיה באזור לא יפגעו מתנודות פוליטיות, תוך כדי השפעה על מדינות שצורכות את המשאבים שלה. אף שסין אינה משתמשת בכוחה הצבאי באופן גלוי כמו ארה"ב או רוסיה, היא מחזקת את השפעתה הכלכלית הגלובלית באמצעות הרחבת בסיסיה הצבאיים באזורים אסטרטגיים, כמו הים הדרומי של סין, ויוצרת תנאים המיטיבים עם הכלכלה שלה. באמצעות יצירת תשתיות בסביבת נתיבי סחר עיקריים ויכולת להפעיל לחץ צבאי, סין מבטיחה שליטה באזורים קריטיים לסחר העולמי, וכן פועלת ברחבי העולם (באפריקה, גיאורגיה ובמדינות אחרות) בהקמת פרויקטים גדולים בתחום התשתיות, כחלק מהרצון שלה להשגת השפעה ולחיזוק מעמדה הכלכלי.

ישראל צריכה לדרוש את מימון המלחמה מהמדינות הסובבות

נחזור לנושא הלחצים לסיום המלחמה אצלנו. הכוחות שתקפו אותנו שואפים לכבוש את ישראל או חלקים ממנה, ואילו היו מצליחים היו מחזיקים בשטחים שנכבשו, זאת בעוד שישראל נמנעת מכיבוש שטחים והחזקה בנכסים כפיצוי על נזקי המלחמה. עם זאת, חשוב לבחון אלטרנטיבות אחרות לפיצוי של ישראל על הנזקים העצומים שנגרמו לה. בהקשר זה, מדינות רבות באזור יוצאות נשכרות מהחלשת כוחה של איראן וכוחן של שלוחותיה בתימן, בעזה ובלבנון - בייחוד מדינות המפרץ וסעודיה החשופות לאיומים של פגיעה בשדות הנפט, ואף בסיכון לפלישה וכיבוש על ידי איראן. מדינות אלה לא השתתפו עד כה בעלויות המלחמה הקשה, וישראל היא שנושאת בעיקר הנטל, בסיוע אמריקאי שככל שיהיה נדיב, מהווה חלק זניח מן העול הכלכלי שהושט על ישראל בשל המלחמה.

למדינות הסובבות אותנו יש אינטרס בשקט, בשיקומן של לבנון ועזה ובסיום המלחמה, כדי להרגיע את אי השקט בקרב קבוצות אוכלוסייה קיצוניות המאיימות על יציבות משטרן, וכן בהרגעת החששות שלהן מהאיום האירני. בתנאים אלה ישראל צריכה לדרוש ממדינות אלה, וכן ממדינות המערב, המבקשות גם הן את עצירת המלחמה - להשתתף בעלויות שהושתו על ישראל, כתנאי לסיומה של המלחמה ולהתחלת השיקום בעזה ובלבנון.   

נסים בן דוד הוא פרופסור לכלכלה ונשיא המכללה האקדמית גליל מערבי, יוסי סגל הוא יו"ר הוועד המנהל במכללה האקדמית גליל מערבי ובכיר לשעבר במערכת הביטחון