האם בהייטק מגייסים הרבה יותר ממה שמספרים לנו?

לפני חודשיים חיסונים פיננסים קיבלה לקוחה חדשה, חברת הייטק שגייסה 150 מיליון דולר. אך הגיוס הענק הזה לא פורסם בשום מקום. זה לא הופיע בכלל במדיה, הכל מתחת לרדאר. כל הכסף הגיע ממשקיעים זרים, חלקם כאלו שמעולם לא השקיעו בישראל לפני כן. 150 מיליון דולר הוא סכום גיוס שקשה להסתיר אותו, אך עובדתית, הם הצליחו. היו כמה מקרים נוספים וזה הביא אותי לשאול - מה קורה כאן?

הפערים בין הדיווחים לאמת

מסתבר שזה לא מקרה יחיד והתופעה הפכה נפוצה למדי. לפי לאומיטק ו-IVC, ב-12 החודשים האחרונים קיים פער של יותר מ-30% בין מספר חברות ההייטק שגייסו ופרסמו זאת במדיה לבין אלו שלא פרסמו את דבר הגיוס ופער של 35% בין ההיקף הכספי של הגיוסים בפועל לבין מה שפורסם! ז"א שסכומי הכסף הזורמים בפועל להייטק הישראלי גבוהים בהרבה ובאופן ניכר ממה שמספרים לנו.

לאור המגמה הזו, IVC ולאומיטק הוסיפו אומדנים הנוגעים להיקף האמיתי של מספר החברות שגייסו והיקף ההון שגויס בפועל. האומדנים האלו מבוססים על מידע לא ציבורי שקיים בידי IVC ולאומיטק, אך מכיוון שאינו רשמי הן אינן יכולות לפרסם אותו עם שם החברה המגייסת או כל פרט אחר עליה.

להלן גרף שפרסמו המתאר גם את מספר החברות שגייסו בפועל (בקו מקווקו):

להלן גרף של היקפי הגיוס בפועל (במיליוני דולרים, בקו המקווקו):
 

ניתן לראות שברבעון השלישי של 2024 למשל, פורסמו גיוסים רשמיים בהיקף של 2.44 מיליארדי דולרים כשבעצם ע"פ האומדנים גייסו 3.68 מיליארדים. הבדל של 1.24 מיליארדי דולרים ברבעון בודד זהו פער עצום! בארבעת הרבעונים האחרונים הפער הצטבר לכדי 3.4 מיליארדי דולרים! סה"כ לכן גויסו בארבעת הרבעונים האחרונים 13 מיליארדי דולרים.

אם בוחנים מספרים אלו לעומת ארבעת הרבעונים שלפני כן בהם נצברו גיוסים בכמעט 10 מיליארדי דולרים, הפער מצטבר לכדי יותר מ-30%.

מדוע זה כה חשוב? ידיעת מספרי האמת היתה משפרת את מצב הרוח העכור של הציבור, שמקריאת חלק מהפרשנויות במדיה הכלכלית מניח שהמצב גם בהייטק הישראלי הוא "לא משהו" ו"המשקיעים הזרים כמעט לא מגיעים". אלא שכאמור זה לא רק לא נכון אלא רחוק מאד מהאמת.

אך כפי שאמר לי בכיר מאד ברשות החדשנות - רובם של הגיוסים האלו סופם להתגלות והעיקר שהכסף מגיע. בכל מקרה כל הגיוסים ידועים כמובן למדינת ישראל באמצעות רשות המיסים, שמקבלת את הדיווחים הכספיים של כל חברות ההייטק, באמצעות פירמות ראיית החשבון המלוות אותן.
 

מדוע חברות לא מפרסמות גיוסים?

בעבר ועד לא מזמן היתה תחרות סמויה או גלויה בין היזמים בעולמות ההייטק ל"מי גדול יותר". הכוונה להיקף הגיוס כמובן. גיוס גדול משמעו הצלחה גדולה. זה היה הפרמטר המרכזי שהינחה לא מעט מן היזמים הישראליים, וודאי הצעירים שבהם. ברור שככל שיש יותר כסף בקופה, הסיכוי להצליח – משתפר. אבל בין זה לבין מי שבסוף באמת מצליח קיים פער גדול מאד הקשור לאינספור פקטורים נוספים.

בכל מקרה חלק מהיזמים הפסיקו לפרסם. היזמים לא השתנו – האווירה השתנתה. אלו לא זמנים לפרסם שאתה נורא מצליח, שאתה מגייס סכומי עתק.

קרה דבר נוסף. נפל אסימון שהוא כה ברור וידוע בכל עולם העסקים. מכירים את התופעה שמישהו מקים דוכן פלאפל מצליח ואז אחרי כמה זמן מישהו מקים לידו עוד דוכן ואחרי זה מגיע גם מתחרה שלישי. ברור כעת לרבים בהייטק את מה שהיה תמיד נכון: ככל שמצליחים להסתיר זמן רב יותר מה חברה מפתחת, כך התחרות פחותה וכך אפשר לצמוח בשקט, מבלי שמתחרים יכנסו ויתחרו בטריטוריה על ההתחלה.

זה ההסבר העיקרי שקיים ככל הנראה כיום בשוק ההייטק הישראלי. אתה מכניס משהו חדש ומהפכני לשוק, מדוע שתתן למתחרים פוטנציאליים את הרעיון והם יתחילו להצטופף מההתחלה ואולי יגייסו גם הרבה יותר כסף ממך? תעבוד מתחת לרדאר, תפתח בשקט, צא לשוק בשקט, תתחיל למכור בשקט ורק בשלב זה כבר יבחינו בך ויתחילו לחקות אותך. השגת לעצמך יתרון תחרותי של זמן יקר. בעולמות ההייטק יש לזה שם: שלב ה"חמקנות" Stealth.

על רקע התופעה הזו, אייל ניב שותף מנהל בקרן פיטנגו פירסט שרואיין בכלכליסט טען ש(בניגוד למה שנדמה לנו): "יש כנראה מספיק התחלות בנייה של סטארט־אפים והנוף היזמי לא השתנה". הוא הוסיף משהו שמחזק את האומדנים וציין שפיטנגו פירסט, המתמחה בהשקעות בשלבים ראשונים, השקיעה לאחרונה השקעות שקטות בשש חברות, כאלו שלא פורסמו ואפילו לא מופיעות בפורטפוליו של הקרן.

* ד"ר אדם רויטר הוא יו"ר חיסונים פיננסים, יו"ר הדג'וויז, מחבר משותף של הספר "ישראל סיפור הצלחה"