סטנלי סטנלי היז דה מאן?

בדיחה ביידיש מספרת שכשנפגשו חכמי חלם עם אחד מפורשי העיירה שעלה לגדולה בצרפת, הם הופתעו לגלות שהוא שינה את שמו. בעיירה קראו לו מוישה פישר, אבל עכשיו, בעיר הגדולה, הוא מכנה את עצמו: מוריס לה-פונטיין. "השם חשוב מאוד אצל הגויים", אמר הגביר שבא לבקר בעיירה "לכן צריך לשנות אותו, זה עוזר כדי לעשות איתם עסקים." ולה-פונטיין (פישר), הוסיף כי הוא מתכנן להקים עסק בגרמניה. "ואיך תציג את עצמך שם? הרי הם לא מחבבים את הצרפתים..." חקרו אותו חכמי חלם "אין בעיה, אני אקרא לעצמי, מוזס מורגנשפריץ".

ובכן, ההצעה של שר האוצר נתניהו שעלתה הבוקר במחוזותינו למנות כנגיד בנק ישראל את סגן יו"ר קבוצת סיטיגרופ, הכלכלן העולמי סטנלי פישר, היא מסוג ההצעות שיאה ונאה למדינות עולם שלישי לקבל. לא פחות. הרי אלה לא מקיימות מסורת של בנקאות מוניטרית ארוכת שנים עם יציבות מופלאה והן נתלות באילנות גבוהים בכדי לשוות לעצמן את המכובדות המוניטרית של מחלקות מחקר מפותחות מהעולם הראשון.

לראייה ראינו בעבר "ייצוא" ישראלי בדמותו של פרופסור בלכר לתפקיד נגיד הבנק הארגנטינאי בעיבו של המשבר הפיננסי שאירע שם לפני מספר שנים. דוגמאות נוספות יש בנמצא אך בכללן הן ממצות גישה של שתדלנות בפני הכלכלנים בקרן המטבע הבינלאומית, בארגון הסחר העולמי, בחברות דירוג האשראי הגלובליות, והן אומרות, נצניח מישהו מהליגה הגלובלית של המומחים בעלי השם לזירה המקומית.

היתרונות ברורים: יהיו לו פחות סנטימנטים כשהוא יקרא לקצץ בתקציבי הממשלה ולהחליט על הריבית, והפרסטיז'ה עם השם שלו יכולה אולי להוסיף איזה פלוס קטן בדירוג האשראי של אותה מדינה. החסרונות זהים ליתרונות: התרפסות בפני העולם, והכרה בכך ש'אנשינו לא טובים יותר'. או למעשה, הכרה באי היכולת להכריע על זהות קובע המדיניות המוניטרית מתוך עצמנו, שלא לדבר על הכרה בכך שאיננו מצליחים לגבש מדיניות מוניטרית שתואמת את צורכי המשק. בדיוק כפי שהיה בשנות השמונים. הפעם האחרונה שהיינו צריכים את סטנלי היה אחרי שלא יכולנו להתגבר על המכשולים של עצמנו.

אבל לא ברור כיום למה אנחנו צריכים את זה. פישר היה בין המצילים בעבר של כלכלת ישראל, כשנקרא לעזור וליישם את תוכנית הייצוב הגדולה שנבעה, בעוונותינו, מהתנהגות הממשלה בתחילת שנות השמונים. התנהגות שתוצאותיה היו היפר-אינפלציה והשתוללות פיסקאלית. תוכנית הייצוב אז הצילה את המשק. אך הפעם נראה כי פישר נקרא להציל את הפוליטיקאים מהקושי להחליט את מי למנות. הרי היתה לנו השנה צמיחה, המשק התייצב מאז משבר המטבע באמצע 2002, חזרנו לשפיות ואין יותר שחרים ב-12% בנמצא. אז מה הסיפור כאן?

הצעות דומות הועלו בעבר בארץ בתחומים אחרים. חלקן אף יושמו ללא הצלחה ניכרת. די אם נזכיר את ריצ'רד נילסן בתור מאמן הנבחרת הלאומית בכדורגל ואת ההצעה אחרי קום המדינה לאלברט איינשטיין שיכהן בתור הנשיא שיחליף את הנשיא הראשון ויצמן. אבל לנגיד הבנק המרכזי של המדינה? לייבא פתרון? מה כבר יכול לצאת לנו מזה לחיוב?

אם אלה ההצעות שעולות אצל הקברניטים, יכול להיות שהמועמדים הפוטנציאליים צריכים להשמע לעצתו של מוישה פישר מהעיירה ולתרגם את שמם לניחוח בינלאומי יותר. פרופ' בן-בסט, לבסטזון, וויקטור מדינה, שנתמזל מזלו וויקטור זה כבר חצי חו"ל, צריך רק לשנות את השם מדינה ל'סטייט'. אין לי מושג איך לתרגם את שמו של ברנע לצרפתית, אך אם יש למישהו הצעה, אנחנו נשמח לפרסם.

עוד נזכיר בשורה התחתונה כי אם יקבלו את פרופ' פישר לתפקיד הנגידות, משמעו של דבר היא הודאה בכך שהמשכורות בבנק ישראל הן מוגזמות ומנופחות, משום שהבנק לא מצליח להצמיח חלופות נאותות לתפקיד הנכבד.