מנהלי/קציבת משך כהונה של נושא משרה ע"י הרשות/עליון

עובדות וטענות: העותר משמש מאז 1997 כיושב ראש ועדת הערר לפי חוק הגז (בטיחות ורישוי), התשמ"ט-1989. ביוני 2003 שיגר המשיב 1, שר המשפטים, המוסמך בין יתר תפקידיו למנות את חברי ועדת הערר על פי סעיף 20(א) לחוק, מכתב לעותר ובו נאמר כי בחלוף 6 שנים מיום מינויו לתפקיד יו"ר ועדת הערר, "ובשל הצורך לרענן את השורות", בכוונתו להודיע לו על סיום תפקידו בתקופה הקרובה. זאת בהתאם למדיניות חדשה שתוחמת את תקופת המינוי לועדת הערר לקדנציה של שלוש שנים, עם אפשרות הארכה לתקופה אחת נוספת של שלוש שנים. מכאן העתירה נשוא הדיון. לטענת העותר, מאחורי יוזמת החלפתו עמד שר התשתיות, אשר ביקש למנות תחתיו אדם פוליטי, ופנה לצורך כך לשר המשפטים.

דיון משפטי: כב' הש' א' פרוקצ'יה: ישנם בעלי תפקידים סטטוטוריים בשירות הציבורי אשר הדין גופו קובע מפורשות את משך תקופת כהונתם. בצידם, ישנן משרות ציבוריות אשר החוק אינו קובע את משך זמן הכהונה בהן, ומשאיר את הדבר בלא הסדר חקיקתי. העדר קציבה סטטוטורי של משך הכהונה באותם תפקידים, מותיר בידי הרשות המוסמכת את הסמכות לקצוב, על דרך קביעת מדיניות מינהלית, מסגרת זמן סבירה לכהונה, מקום שקביעה כזו משתלבת בתכליות ובמטרות שהכהונה באותן משרות נועדו להשיג. אכן, אחריותו של הגורם הממנה אינה מתחילה ומסתיימת באקט המינוי. היא מתפרשת גם למישור הזמן שלאחר אקט המינוי, ומחייבת בחינה והערכה באשר לאופן בו מבצע נושא התפקיד את משימתו. על רקע זה, ישנה חשיבות רבה למניעת מצב שבו הנושאים בכהונה בתפקידים מסוימים, ובמקרה זה חברים בועדה סטטוטורית, יכהנו בתפקידם תקופת זמן ארוכה בלא הגדרת משך הכהונה מראש. קציבת זמן לכהונה, ובכללה החלת שיטה של קדנציות, המאפשרת מינוי חוזר מוגדר בזמן, מבטיחה התחדשות בהליכי המינויים והערכה מחודשת מעת לעת של הרמה התיפקודית וההתאמה של ממלאי התפקידים לכהונותיהם. היא מונעת הנצחת תקופות כהונה לשנים רבות, העלולה להביא לשחיקתו של ממלא התפקיד, ועלולה בנסיבות מסוימות גם להקשות על שמירת מידת הניתוק מגורמי לחץ והשפעה על נושא המשרה. היא מגדילה סיכוייהם של כוחות חדשים לאייש משרות שונות, ומקדמת בכך את ערך שוויון ההזדמנויות במערכת המינויים. מצד שני, ראוי להבטיח כי תקופת המינוי המוגדרת מראש תהיה ארוכה מספיק על מנת לאפשר לנושא התפקיד להשיא בו תרומה מקצועית ראויה על פני טווח סביר של זמן. מן הכלל אל הפרט: בענייננו, חוק הגז לא קבע מסגרת זמן מוגדרת לכהונת חברי ועדת הערר. שר המשפטים, כגורם המוסמך לענין מינויים, רשאי, במסגרת סמכותו למנות ולבטל מינוי חבר ועדה, לקבוע מדיניות התוחמת את משך הזמן הסביר לכהונה בתפקיד זה. לעניין זה, קביעת תקופת המינוי לקדנציה של שלוש שנים, עם אפשרות הארכה לתקופה אחת נוספת של שלוש שנים עומדת במתחם הסבירות. יחד עם זאת במקרה הנדון פנייתו של שר התשתיות אל שר המשפטים בעניין לביטול כהונתו של העותר מעוררת קושי מסוים שכן עד לפניית שר התשתיות, לא הפעיל שר המשפטים מדיניות של קציבת כהונתם של ראש הועדה וחבריה. ברם, למרות הקושי, נוכח הודעת המדינה במהלך הדיון בו חזרה בה המדינה למעשה מן ההחלטה לבטל את מינויו של העותר, יש לדחות את העתירה.

העתירה נדחית אין צו להוצאות