סד"א/סמכותו של בימ"ש לדון בבקשה לעיון חוזר/עליון

עובדות וטענות: המערערת, חברה קבלנית הנשלטת ומנוהלת על ידי זאב בר, ביקשה לנכות מס תשומות בסכום של כ-1,200,000 ש"ח. המשיב לא קיבל את הניכויים וההשגה אשר הוגשה בעניין נדחתה. על כך הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי שמע את העדים ובחן את מכלול הראיות בתיק. כשהגיעה השעה למסור את הסיכומים, המערערת אכן הגישה את סיכומיה אולם המשיב לא הגיש את סיכומיו וביקש מספר כולל של שש הארכות מועד, בהסכמת המערערת, אשר הוגשו כולן באיחור. בקשתו השישית נדחתה ובית המשפט המחוזי קבע כי: "לפי תקנה 160(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984, יש לראות את המדינה, שלא הגישה סיכומים במועד, כבעל דין שלא התייצב לדיון ולפיכך החלטתי לקבל את הערעור". המשיב הגיש בקשה לביטול ההחלטה בהתאם לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984. בית המשפט המחוזי דחה על הסף את בקשת המשיב לביטול ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד. נקבע, כי המשיב לא עמד במועד להגשת הבקשה (30 יום), כאמור בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי. המשיב הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר ובה נטען, כי הבקשה לביטול ההחלטה על פי צד אחד לא הוגשה באיחור וזאת בשל פגרת חג הסוכות שחלה בין מועד החלטת בית המשפט לבין מועד הגשת בקשת המשיב. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המשיב וכתוצאה מכך אף את סיכומיו. מכאן הערעור. לטענת המערערת, בית המשפט המחוזי לא היה מוסמך לדון ולקבל את בקשת המשיב לעיון חוזר. לטענתה, תקיפת החלטה זו היתה צריכה להיעשות בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור. אשר על כן, פסק הדין של בית המשפט המחוזי ניתן בחוסר סמכות.

דיון משפטי: כב' הנ' א' ברק: האם קבלת בקשת המשיב לעיון חוזר נעשתה כדין? התשובה היא בחיוב. במקרה הנדון דחיית בקשת הביטול על הסף נעשתה מתוך טעות "טכנית" - בית המשפט סבר, כי הבקשה הוגשה באיחור אף על פי שהיא הוגשה במועד שנקבע לה בתקנות סדר הדין האזרחי. בנסיבות אלה, הבקשה לעיון חוזר מהווה "ספיח" לבקשה לביטול החלטה. היא אינה עוסקת בטיעונים לגופה של הבקשה לביטול ההחלטה ואף אינה מעלה טענה חדשה לעניין ביטולה. כל תכליתה היא בהעמדת בית המשפט על הטעות "הטכנית" שנפלה בהחלטתו. טעם נוסף לראיית קבלת בקשת המשיב לעיון חוזר כפעולה בדין, טמון בשיקולים של יעילות הדיון. עניינה של בקשת המשיב לעיון חוזר הוא בתיקון טעות "טכנית" ואין בה כדי לפגוע בזכויותיו של הצד שכנגד. הדרך היעילה ביותר בנסיבות המקרה לתקן את ההחלטה היא על ידי הגשת בקשה לעיון חוזר. אכן, הגשת בקשת רשות ערעור שכל כולה בטענה כי בית המשפט שגה במניין הימים היא נטולת הגיון ונראית, על פניה, בלתי רצויה, הגם שהיא אפשרית. מכל מקום, גם אם נניח כי בית המשפט לא היה מוסמך להיעתר לבקשת המשיב מכוח תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, הרי שבנסיבות המקרה אין מקום לבטל את החלטת בית המשפט ועל ידי כך להביא לבטלותו של פסק הדין של בית המשפט המחוזי. זאת שכן במקרה הנדון, קבלת הבקשה לעיון חוזר לא הביאה לקיפוח זכויותיה הדיוניות והמהותיות של המערערת. בית המשפט המחוזי שמע עדויות ובחן את מכלול הראיות. המערערת הציגה את טענותיה. לפיכך, אין מקום כי יש לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אך מהטעם שלא היה מוסמך, כטענת המערערת, לדון בבקשה לעיון חוזר.

הערעור נדחה המערערת תישא בהוצאות בסך 20,000 ש"ח