האם נהיה עדים לנפילתה של האימפריה?
כלכלני העולם מודאגים כעת מאוד. ארה"ב נקלעת כנראה לצרה גדולה יותר במקום למצוא את דרכה החוצה. לפחות כך נראה המצב לאחר שבשבוע שעבר נרשם שיא היסטורי בגרעון בחשבון השוטף האמריקני. גרעון זה ממשיך להתרחב למרות היחלשותו האחרונה של המטבע האמריקני. ברבעון הרביעי של 2004 הגיע הגרעון החיצוני של ארה"ב לרמת שיא של 6.3 אחוזי תוצר, התדרדרות משמעותית של 1.8% מהרבעון הרביעי של 2003.
בהתבסס על גרעון שנתי של מעט מעל 750 מיליארד דולר בסוף שנת 2004, זקוקה ארה"ב לתזרים הון ממוצע של כ-2.9 מיליארד דולר ליום, כדי להמשיך ולתפקד כראוי. מספרים אלו אינם אפשריים.
למרות תזרים ההון המדהים של החודש שעבר, ארה"ב אינה אטרקטיבית למשקיעים זרים ברמת הגירעונות הפיסקאליים והחיצוניים הנוכחים שלה. כלכלנים רבים מתחילים כעת להאמין, כי משיכת משקיעים זרים אינה מספקת כפתרון. הפסימיות הזו מדאיגה, שכן עד כה הדאגה העיקרית בנושא הגירעונות התמקדה באטרקטיביות של המשק האמריקאי להשקעות זרות. עתה, לאחר שלמרות הגעתו של תזרים ההון לרמות המטרה עדיין ממשיכה ההרעה במצב, הגיע הזמן לחשוב שנית.
בנקודת זמן זו, יורדים הנתונים הכלכליים מהכותרות ומפנים את מקומם לאירועי ההיסטוריה. האם ייתכן, כי כמו אימפריות רבות בעבר, ארה"ב מהווה כעת קורבן לפריסה צבאית מוגזמת אשר תגרור את קריסתה של האימפריה כולה?
האימפריה הרומית, ולפניה גם היוונית, קרסו מבחינה כלכלית כתוצאה משליחת צבאותיהן רחוק מדי. הלא מן הראוי שארה"ב תלמד מנפילתן של שושלות, אימפריות וכיבושים קולוניאליים כה רבים. בעוד הצבא האמריקני פרוס ברחבי העולם, ופועל נמרצות במלחמה עם עיראק ואפגניסטן, לצד האפשרות של פלישה לסוריה, איראן וצפון קוריאה - היותה של ארה"ב המעצמה הצבאית הגדולה העולם עלול להביא לנפילתה של המעצמה הכלכלית הגדולה בעולם.
מרבית הכלכלנים מאמינים, כי הדרך היחידה להצלת המצב הנוכחי היא יצירת חסכון בקרב הצרכנים האמריקנים. לטענת אנליסטים של בנק ההשקעות מורגן סטנלי למשל, החסכון הלאומי נטו בארה"ב - כלומר, שילוב החיסכון האישי, העסקי והציבורי- צנח לרמת שפל של 1.5% מאז שנת 2002. הדרך היחידה לייצר אווירה כלכלית של חסכון היא על ידי ייצור של עודף פיסקאלי ובו זמנית שמירה על שער דולר נמוך.
אולם, חולשתו של הדולר לא אמורה להוות גורם עיקרי ליצירת תחרות. הכלכלה האמריקנית מאשימה את כולם חוץ מאת עצמה. נאשים את הסינים, "הם מצמידים את היואן לדולר!". נאשים את הערבים, "הם יוצרים את הבסיס להיפר-אינפלציה, כתוצאה מעליית מחירי הנפט!", אומרים לעצמם ראשי הממשלה בוושינגטון.
מצב זה לא יתוקן בצורה עצמאית, כמובן, אולם השבוע יחליט ה-FED מתי הוא יתוקן, כאשר יקבע בסוגיית המדיניות המוניטארית של הבנק המרכזי.
אם השוק צופה עלייה חדה יותר בשיעורי הריבית, הרי שצפוי מצב שכזה לעזור לדולר בטווח הקצר. קשה להאמין שה-FED יגביר את קצב העלאות הריבית. אולם, רק המחשבה שהסוחרים בשוק מצפים להגברת הקצב למען עצירת האינפלציה, במקום ציפיה לצמיחה חזקה יותר, מהווה נתון שלילי עבור סוחרי הדולר, בייחוד כאשר מחירי הנפט העולים מייקרים מאוד את תמורות הייבוא ופוגעים במאזן המסחר.
לכן, אני מאמין כי בשבוע הקרוב ייקנה הדולר ברמות נמוכות אל מול האירו. אנ מדבר על טווח של 1.31-1.3250 המהווה רמות קניה אפשריות עבור הדולר, בייחוד בעוד מחירי הנפט ממשיכים לעלות.
מאת: לי מור - פינוטק.
*הערה: אין לראות בכתבה המלצה לפעולה כלשהי.
