פטנט/פיצוי בתביעת קניין רוחני על דרך האומדן/עליון

עובדות וטענות: בשנת 1974 הקימו פרץ רוזנברג - הוא המשיב מס' 2 - (להלן: "פרץ") ואחותו רוחמה רובינשטיין - היא המערערת מס' 1 והמשיבה מס' 1 בערעור שכנגד - (להלן: "רוחמה") חברה לפיתוח, ייצור ושיווק מוצרים בתחום ההשקיה בשם חברת עין טל בע"מ (להלן: "עין טל הקודמת"), שבה היו שניהם שותפים בחלקים שווים. עין טל הקודמת הוקמה במטרה לנצל פטנטים שפיתח פרץ בתחום ההשקיה ולייצר מתקני השקיה לשוק העולמי וכן הוקנתה לה זכות שימוש בלעדית בפטנטים אלה. בעקבות סכסוך בין השניים, נתן בית המשפט המחוזי צו לפירוקה ובהתמחרות שנערכה במסגרת הליכי הפירוק, נמכרו כל נכסי עין טל הקודמת כ"עסק חי" לחברת פרץ רוזנברג מוצרי השקיה מתקדמים בע"מ, אשר פרץ ושניים נוספים הם בעלי מניותיה. הסכם המכירה אושר על ידי בית המשפט ושמה של עין טל הקודמת הוסב ל"עין טל (1983) בע"מ". למרות מכירתה של עין טל הקודמת כ"עסק חי", פנתה רוחמה באמצעות חברה חדשה שהקימה, "עין דור בע"מ", אל לקוחות עין טל הקודמת והציעה להם מוצרי השקיה זהים לאלה של עין טל הקודמת. כמו כן, המשיכה לעסוק ברציפות ובאותה מתכונת בפעילויות שבהן עסקה עין טל הקודמת, שבגינן קבע בית המשפט המחוזי, כי העילה המרכזית של תביעתה של עין טל החדשה, היא הפרת הזכויות בפטנטים. עוד קבע, כי הוכח הקשר הסיבתי בין התנהגותן של המערערות והפרת הפטנטים לבין הנזק שנגרם לעין טל החדשה וכי בגדר הפיצוי המגיע לעין טל החדשה יש להביא בחשבון גם מוצרים נלווים הנמכרים כחבילה אחת עם המוצרים המפרים. לעניין הנזק, סבר בית המשפט, כי ברמת העיקרון, אין צורך לערוך את החישוב באופן אריתמטי דווקא. במקרים שבהם חסרים נתונים לצורך החישוב האריתמטי, עומדת לשופט "ברירת המחדל" של דרך האומדן, שבה תומכת המדיניות של עידוד פיצוי עבור שימוש מפר. בית המשפט הבהיר, כי לאור מהותו וייחודו של הקניין הרוחני, הפגיעה בו מכאיבה עד מאוד ומצדיקה פיצוי אף ללא הוכחת נזק, וכי "בבואנו לקבוע את הפיצוי ההולם, מסתפקים אנו בכמות ראיות מצומצמת ונותנים דרור לשיקולים אינדיבידואליים ותחושות של צדק", בתנאי שהתובע הצליח לעבור את סף ההוכחה הנדרש בדבר גרימת נזק. על מנת להתגבר על הקשיים שעמדו בפניו, מינה ביהמ"ש מומחה מטעמו, אשר חרף המאמצים הרבים שהשקיע, לא עלה בידיו לנקוב בסכומם של נזקי השימוש המפר. בסופו של דבר קבע ביהמ"ש, כי הוכח שהמערערות גרמו נזקים לעין טל החדשה וקבע את סכום הפיצוי על דרך האומדן ובהתחשב במכלול השיקולים שהיו לפניו ובכך שהשימוש נמשך לאורך תקופה של כעשר שנים, וקבע פיצוי בסך של 3,817,641 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 30.4.95 (מועד הגשת כתב התביעה המתוקן). המערערות טוענות, בין היתר, כי לא הוכח נזק וכן לא נקבע מה המוצרים הרלוונטים לחישוב הנזק. לטענתן, פסק הדין מבוסס על ראיות בלתי רלבנטיות חסרות ואסורות וכמו כן, טעה ביהמ"ש בסוברו כי מוסמך הוא לפסוק פיצויים בדרך של אומדן. הערעור שכנגד, שהגישה עין טל החדשה, מכוון נגד שיעור הפיצויים שנפסקו לה. לטענתה, משנקט בית המשפט בדרך של אומדן, היה עליו לעשות זאת על פי העקרונות שפירט: מדיניות משפטית של פיצוי ברוחב לב, גמישות בחישוב דמי הנזק, תחושת הצדק וכיוצא באלה. כמו כן טוענת היא, כי יש לדחות את טענותיהן של המערערות בדבר היקף הפיצוי וכי משהוכח שהמערערות גרמו לנזקים והוכח הקשר הסיבתי, ניתן היה לפסוק פיצוי בדרך של אומדן ולא היה צורך להוכיח במדויק את הנזק שנגרם.

דיון משפטי: כב' הש' י' טירקל: דיני הפטנטים, כמו דיני זכויות יוצרים, סימני מסחר ומדגמים, הם חלק מדיני הקניין הרוחני. ההגנה על הפטנט היא בעלת אופי קנייני והפרתו דומה לעוולה נזיקית, שתכלית הפיצוי בגינה, כמו תכלית הפיצויים לפי דיני הנזיקין, היא השבת המצב לקדמותו. לפיכך, בעל הזכויות בפטנט זכאי להיפרע פיצויים עבור הפסדים ממשיים שנגרמו לו ולא עבור הפסדים פוטנציאליים שעלולים היו להיגרם לו. בקביעת הפיצוי הקבוע בסעיף 183 לחוק הפטנטים והמנוסח בפירוט רב, נראה כאילו המחוקק יצא מגדרו על מנת לאפשר לבית המשפט לפסוק כפי שייטב בעיניו ולמען הצדק. עם זאת, רשימת השיקולים אינה בגדר רשימה סגורה, ובית המשפט רשאי להביא בחשבון שיקוליו נתונים נוספים, שאינם באים בגדר החלופות שפורטו בפירוש בסעיף. חישוב הפיצויים שיש לפסוק לניזוק מכוח דיני הקניין הרוחני הוא בדרך כלל מורכב ומסובך, שכן קיים קושי לכמת במדויק את הנזקים שנגרמו לבעל הזכויות עקב מעשה ההפרה והחוק אינו מפרט כללים, על פיהם יש לחשב את שיעור הנזק ומכך שחישוב הנזק מצריך בירור עובדתי מסובך ומסועף, על ידי הערכאה הדיונית. אכן, יש מקרים שבהם ניתן לכמת את הנזק במדויק על בסיס ראיות ונתונים עובדתיים, תוך שימוש בחוות דעת של מומחים, שמאים וכיוצא באלה. עם זאת, במקרים רבים עולה בידי התובע - בעל הזכויות בפטנט - להוכיח את ההפרה, אך לא עולה בידיו להוכיח את שיעור הנזק באופן מדויק. במקרים כאלה, קשה ואולי אף בלתי אפשרי, לחשב את הנזק לפי אמות מידה ברורות ובדרך אריתמטית; כאן רשאי בית המשפט לנקוט גישה גמישה ולהיזקק לדרך של אומדן לצורך פסיקת סכום הפיצויים. יודגש, כי הקשיים בכימות הנזקים אופייניים לכל דיני הקניין הרוחני, לאור טיבן וטבען של הזכויות, ויש הצדקה לראות את דיני הקניין הרוחני כמכלול ולהקיש מן ההלכות האמורות גם לדיני הפטנטים. ובכך, פסיקת פיצויים על דרך של אומדן - או "אומדן גלובלי" - בתביעה בגין הפרת פטנט, במקרים הראויים לכך, עולה בקנה אחד עם לשון החוק וגם עם תכליתו. בבואו לאמוד את הנזקים יתחשב ביהמ"ש במכלול הנתונים, העובדות ונסיבות הפרשה שלפניו, כפי שהם עולים מן החומר שהונח לפניו. לעניין זה יביא בחשבון, בין היתר וככל שימצא לנכון, את הגורמים הבאים: היקף ההפרה; תקופת ההפרה; סוג המוצר המוגן; מידת ההצלחה המסחרית שזכו לה המוצרים המפרים; מידת ההצלחה שבה היו זוכים המוצרים המוגנים, אלמלא ההפרה; מידת החיקוי של המוצרים המפרים; מידת ההשפעה של הפצת המוצרים המפרים על השוק ועל מחירם של המוצרים המוגנים ועוגמת הנפש והצער שנגרמו לבעל הזכויות בפטנט. חשוב להעיר, כי במקרים חריגים שבהם קיים חֶסר קיצוני בנתונים ובראיות, וקשה למצוא עובדות שעליהן ניתן לבסס כראוי את ההערכות, ועם זאת ברור שמעשי ההפרה גרמו נזקים, יהיה, לדעתי, מקום לפסוק פיצוי בדרך של אומדן, לפי שיקול דעתו של בית המשפט, משיקולי צדק, ובלבד שלא יצא חוטא נשכר. במקרה דנן, לאחר שביהמ"ש שמע את הראיות, מצא, כי עין טל החדשה לא הגישה ניתוח כלכלי משכנע, הכולל נתונים חשבונאיים מדויקים לכימות הנזקים, המאפשר חישוב אריתמטי שלהם, והסיבה לכך מקורה בגורמים שונים, כמו חלוף הזמן וקשיים אחרים. בית המשפט ניסה להתגבר על קשיים אלה ומינה מומחה מטעמו, אשר קבע בחוות דעתו, כי למרות אימות אריתמטי שביצע, אין בכוחו לקבוע סכום כלשהו כסכום נכון וזאת, בהיעדר הוכחות מספקות ומלאות לגבי הפסדי עין טל החדשה ולפיכך, לא עלה בידו לנקוב בסכום המבטא את נזקי ההפרה. ביהמ"ש עשה מלאכת מחשבת - בדק את הסכומים בזהירות ובקפדנות רבה והתמודד עם קשיים נכבדים בכימות הנזקים - קשיים שאף בידי המומחה לא עלה להתמודד אתם – קבע את אשר קבע ויפה עשה בכך שנזקק לדרך של אומדן. השאלה כעת היא - אימתי תתערב ערכאת הערעור באומדן של הערכאה הדיונית? ראוי לציין, כי לערכאה הדיונית שהתרשמה מן העדים ובחנה את מכלול חומר הראיות, יש, בדרך כלל, יתרון לגבי הערכת נזקים על דרך של אומדן על פני ערכאת הערעור. לפיכך, התערבות באומדן, ראוי לה שתיעשה בזהירות רבה, ורק על פי טעמים כבדי משקל, כמו מקרים בהם אין עיגון מינימאלי לאומדן בחומר הראיות, או שיש טעות ממשית גלויה בהערכת הנזק. לשון אחרת, כל עוד יש לאומדן שנערך יסוד ושורש בחומר הראיות, והוא מושתת על הערכה הגיונית, לא תיטה ערכאת הערעור להתערב, אפילו סבורה היא שהיתה פוסקת אחרת. במקרה דנן, האומדן שערך בית המשפט המחוזי, מעוגן בחומר הראיות ובחוות דעתו של המומחה, והוא מבטא הערכה שקולה ומחושבת. אמנם, אין הוא נדיב, אך לאור מבחנים אלה אין מקום להתערב בו.