תאגידים/היחס בין חיובי הקיבוץ לחיובי חבריו/עליון

עובדות וטענות: האסיפה הכללית של קיבוץ חפצי בה החליטה להפסיק את חברותם בקיבוץ של בני הזוג הדסה ומנחם בוטנר, ולסלקם מן הקיבוץ. הרקע לכך הוא שגב' בוטנר לא העבירה לקיבוץ את משכורתה מעבודתה בהוראה מחוץ לקיבוץ משך שבע שנים וששני בני הזוג לא העבירו לקיבוץ את קצבאות הביטוח הלאומי שקיבלו כנכים. בני הזוג פנו לבית המשפט המחוזי וביקשו שיצהיר על בטלות ההחלטה. בית המשפט המחוזי קבע, כי לקיבוץ היתה עילה להפסיק את חברותם של בוטנר ועל כן דחה את תביעתם להצהיר על בטלות החלטת הקיבוץ להוציאם משורותיו. מכאן הערעור. הטענה המשפטית המרכזית, שהעלו המערערים בעניין היתה אי העברת ההכנסות, היא טענת "חיובים שלובים". על פי הטענה, הקיבוץ הפר את חובותיו כלפי בני הזוג בוטנר, בכך שהעמיד לרשות הגב' בוטנר קלנועית ולא טוסטוס, ועל כן הם היו זכאים לא להעביר כספים.

דיון משפטי: כב' הש' מ' נאור: תורת "החיובים השלובים" אינה מסייעת למערערים שכן יקשה מאוד לקבל שחבר קיבוץ, שדרישותיו אינן נענות על ידי המזכירות או גורם דומה, יעשה דין לעצמו ויימנע מלהעביר לקיבוץ את הכנסותיו. על פי תקנון הקיבוץ, על החבר לפנות לאסיפה הכללית בערעור על החלטות הרשויות המוסמכות של הקיבוץ (סעיף 111 לתקנון הקיבוץ). המערערים לא עשו כן. זאת ועוד, כפי שעולה מחומר הראיות, המערערים נטלו, בדרך של אי העברת משכורת וקצבאות, סכומים העולים באופן ניכר על מה שהיו זכאים לו אילו מילא הקיבוץ את מה שנטען שהוא חייב להם אולם אף על פי כן לא החלו להעביר הכנסותיהם לקיבוץ. אמנם, ההחלטה להוציא חברים מן הקיבוץ - החלטה קשה היא. היא פוגעת קשות במי שמוצא מביתו. ואולם, לעיתים אין מניעה מכך. כך הוא המקרה הנדון. בפועל המערערים לא הותירו ברירה בידי הקיבוץ. משך שבע שנים לא העבירה גב' בוטנר את הכנסותיה לקיבוץ; משך 5 שנים לא העביר מר בוטנר את קצבת הנכות שלו לקיבוץ. כל הניסיונות לפתור את הבעיה בדרכי שלום לא הועילו. בלשון אחרת: בנסיבות שתוארו חיו בני הזוג על חשבון הקיבוץ ולפיכך, מותר היה לקיבוץ להחליט את אשר החליט ובית המשפט לא יתערב בהחלטתו.