פינוטק: אנו עדיין צופים את החלשותו של הדולר
ממש לא ניתן לנסח זאת בשום דרך אחרת ? הנתונים האחרונים של מאזן המסחר האמריקאי היו פשוט נוראיים. ברמה השנתית, השפל של פברואר מביא את הגרעון המסחרי של ארה"ב לשיא של 6 אחוזי תוצר - עלייה דרמתית מ-4.8% בשנה שעברה.
במהלך החודשיים הראשונים של 2005, הגרעון המסחרי הממוצע לשנה היה גדול ב-33 מיליארד דולר מרמתו בסוף 2004. אכן, העלייה החדה במחירי הנפט היוותה גורם חשוב בפברואר, אולם גם לאחר ניכוי השפעת מחירי האנרגיה נותרה התרחבות משמעותית של הגרעון.
למען האמת, במהלך 12 החודשים שהסתיימו בפברואר 2005, הגרעון המסחרי מנוכה מחירי הנפט ומתואם אינפלציונית התרחב מ-39.2 מיליארד דולר ל-49.4 מיליארד דולר (בשיעורים חודשיים) - נתון אשר נמצא אחראי עבור חלקה הארי של התדרדרות המצב הגרעוני הכולל הריאלי במהלך אותם 12 חודשים (מ-51 מיליארד דולר בפברואר 2004 ועד 61.8 מיליארד דולר בפברואר 2005).
במונחים מקרו כלכליים, הגרעון המסחרי וכן הגרעון בחשבון השוטף מהווים סמלים לכלכלה שחיה מעבר לאמצעיה. אולם, היחלשותו של הדולר בעולם לא יצרה אפילו תיקון קל בחוסר האיזון החיצוני של ארה"ב. מעבר לכך, מאז פסגתו של הדולר ב-2002, הגרעון המסחרי התרחב מ-3.6% תוצר ל-6% תוצר כיום.
לארה"ב יש בעיה רצינית של עודף ייבוא אשר אינה מראה רגישות לשינויים בשערי חליפין. דו"ח הייבוא האחרון מבהיר את הנקודה הזו, בעודו מראה כי תמורות הייבוא היו גדולות ב-61% מתמורות הייצוא. היחלשות הדולר פשוט אינה יכולה לטפל בחריגת ייבוא מסדר גודל שכזה.
בעיית הייבוא לא תיעלם מעצמה. הייבוא הוא פשוט תוצר לוואי של הצמיחה בביקוש מקומי, בייחוד לצריכה פרטית. הביקוש המקומי בארה"ב, הביקוש למוצרים אמריקאיים, נמצא בצמיחה. לאור הגידול בביקוש המקומי, וגידול רחב עוד יותר בביקוש לייבוא, ארה"ב נמצאת במצב של צריכה מעבר לאמצעיה. אם ישנה תחרות כלשהי בנושא מחיה מעבר לאמצעים, תהיו בטוחים שהצרכן האמריקאי יזכה בפרס הראשון.
שעור החסכון הפרטי צנח לכיוון האפס ומשקי הבית לקחו על עצמם חוב ברמות שיא, בעודם מממנים משכנתאות על בתים יקרים יתר על המידה. נתון זה הפך מסוכן ביותר שכן מרבית הכלכלנים טוענים כי שוק הדיור נמצא בבועה שעלולה להתפוצץ כל רגע.
אם כן, היכן כל זאת מותיר את הדולר? מן הסתם, מצבו של הדולר אינו מוכתב באופן מלא ע"י הגרעון המסחרי, וכן אין הדולר מכתיב את מצבו של הגרעון. כמו כן, נכונה העובדה שלמרות הנתונים האיומים שנראו בשבוע שעבר, הדולר ראה עלייה מכובדת. בטווח הארוך, אני עדיין מאמין בהיחלשות הדולר. למרות שינוים חדים בטווח הקצר, הנובעים ברובם מהתנודתיות בשווקים, אני צופה כי הדולר ימשיך במגמת היחלשות.
היחלשות שכזו בדולר צפויה לגרור התפתחותם של נושאים פוליטיים בשווקים. דברי מגננה מפוליטיקאים אמריקאיים יחלו להשמע בתדירות גבוהה, הקוראים להתחזקות היואן ומיסים על ייבוא. למרות דרישות אלו, אני בספק אם האוכלוסיה האמריקאית תתחיל לשים לב ולתקן את חוסר האיזון שלה.
למרות כל זאת, מגננה היא בהחלט לא התשובה כאן. ה-G7 בהחלט לא יעמדו מנגד ויצפו באמריקאיים בעודם מחוקקים חוקים שכאלו, אל תצפו לכזו התרחשות. אולם, אם הדולר היה נחלש באופן פתאומי, הרטוריקה שהייתה נשמעת מכיוון הפוליטיקאים האמריקאיים עלולה הייתה ליצור עיוותים נוספים בשוקי המטבעות והמאזן המסחר.
הדולר צפוי להוותר חלש, ובהתבסס על מודלים מקרו-כלכליים, מרבית הסוחרים לטווח ארוך יסתכלו שנית על 1.28 כהזדמנות קניה חזקה באירו/דולר.
