מיסוי/עריכת שומה לשכיר על בסיס הפרש הון/עליון

עובדות וטענות: המערער, איתן חנני, היה מנהל ובעל שליטה במספר חברות עסקיות. חנני הגיש שתי הצהרות הון על-פי דרישתו של פקיד השומה: האחת למרץ 1983 והשנייה לדצמבר 1992. בין שתי הצהרות ההון שהגיש חנני נתגלה הפרש הון אשר פקיד השומה סבר כי אין לו הסבר ראוי והוציא שומה לפי מיטב השפיטה בה גרס, כי הפרש ההון הבלתי מוסבר מקורו בהכנסות בלתי מדווחות שהיו לחנני בסך של כ-455,000 ש"ח. ערעור שהגיש חנני לבית המשפט המחוזי נדחה ברובו כאשר בית המשפט קובע כי ניתן לייחס חלק מן ההפרש הבלתי המוסבר לשנים הסגורות. מכאן הערעור והערעור שכנגד. לטענת חנני בערעור, לא ניתן לשום שומה לפי מיטב השפיטה לשכיר על בסיס הפרשי הון בלתי מוסברים וזאת, משום ששכיר אין לו פעילות עסקית המצמיחה הכנסות בלתי מדווחות, והיעדר ההסבר נובע אך ורק מאי שמירת מסמכים ומרשלנות בניהול חשבונותיו. לטענת פקיד השומה בערעור שכנגד, טעה בית המשפט המחוזי משייחס חלק מן ההפרש הבלתי מוסבר לשנים הסגורות. לטענתו, כדי להגיע למס אמת יש לייחס את כל ההפרש הבלתי מוסבר לשנים הפתוחות בלבד.

דיון משפטי: כב' המ"נ מ' חשין: שומה על בסיס הפרשי הון: משנמצאה הצדקה שלא לקבל את שומתו העצמית של נישום כשומת אמת, תכליתה של שומה לפי מיטב השפיטה היא לקבוע מס אמת על יסוד הכנסת אמת. אחת הדרכים המקובלות לקביעת שומה לפי מיטב השפיטה היא בהשוואת הצהרות הון. ההיגיון המונח ביסודה של דרך זו, היגיון פשוט הוא. קיומו של הפרש הון בלתי מוסבר בין שני מועדים שבהם נערכו הצהרות ההון מלמד, כי בפרק הזמן שבין-לבין היו לנישום תקבולים מסוימים שהגדילו את הונו מעבר להכנסות ולהוצאות המדווחות. מקור תקבולים אלה יכול שיהיה הכנסה חייבת במס או הכנסה ממקורות שאינם חייבים במס. בהיעדר הסבר על מקורות שאינם חייבים במס, נותרת האפשרות הסבירה, כי הפרש ההון נובע מהכנסה חייבת במס שלא דווחה כדין. ההיגיון הנושף בעורפה של השיטה - שיטת השוואת הצהרות ההון - חל הן על עצמאי הן על שכיר. בכוחו ללמד על הכנסות בלתי מדווחות של שכיר, ממש כפי שבכוחו ללמד על הכנסות בלתי מדווחות של עצמאי, שהרי גם לעובד שכיר יש דרכים שונות שלא לדווח על הכנסות. כך, למשל, בעניינו של שכיר כמערער, שהכנסתו נובעת גם מחברות שבשליטתו וביכולתו להעביר הכנסות מן החברות לחשבונו ללא דיווח לפקיד השומה. אין כל מניעה אפוא להשתמש בשיטת הפרש ההון הבלתי מוסבר לעת בניית שומה לפי מיטב השפיטה של עובד שכיר, ובענייננו - לעת קביעת הכנסתו החייבת במס של חנני. לאלו שנים נכון לייחס את הפרש ההון: שאלת ייחוס הפרש ההון לשנים הסגורות, לשנים הפתוחות או גם לאלו וגם לאלו, שאלה לא קלה היא, ואין פלא שנתגלעו לגביה חילוקי דעות. היו שפסקו - וזו אסכולה אחת - כי בהיעדר ראיות סותרות, יש לייחס את הפרש ההון באופן שווה לכל שנות ההפרש, גם אם שנים סגורות הן (עמ"ה 148/61/6 אליהו גולדברג נ' פקיד שומה נתניה). אסכולה שניה, והיא הרווחת כיום, גורסת, כי בהיעדר ראיות אחרות יש לייחס את הפרשי ההון לשנים הפתוחות בלבד וכי אין לייחס כל חלק לשנים הסגורות (עמ"ה 39/88 אגאי עזרא נ' פקיד שומה ירושלים). ענייננו אינו המקום להכרעת מלחמת-האסכולות וזאת משום שפקיד השומה, הוא עצמו, ייחס את ההפרש בשומתו המקורית לכל השנים שלעניין באורח שווה. משכך, ניתן לומר כי נתקיימו בענייננו נסיבות מיוחדות המצדיקות ייחוס חלק מהפרש ההון לשנים הסגורות.

אין צו להוצאות