סד"פ/חזרה של נאשם מהודייתו/עליון

עובדות וטענות: המערער הורשע בבית המשפט המחוזי, על-פי הודייתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של גניבת רכב, נהיגה בשכרות ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. דינו של המערער נגזר ל - 5 שנות מאסר לריצוי בפועל; מאסר על תנאי לשנה; ופסילה מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 12 שנה. בא-כוחו הנוכחי של המערער, אשר לא ייצג את המערער בפני בית המשפט המחוזי, ביקש במסגרת ערעור על גז"ד להתיר למערער לחזור בו מהודייתו. הבקשה נומקה בעיקר בייצוג רשלני על-ידי בא כוחו הקודם של המערער, שהפעיל עליו מכבש לחצים להודות באשמה.

דיון משפטי: כב' הש' י' עדיאל: סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 קובע: "הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו". אותם "נימוקים מיוחדים" המצדיקים חזרה מהודיה מתקיימים כאשר נופל פסול בהודיה עקב פגם ברצונו החופשי של הנאשם או בהבנתו את משמעות הודייתו. בהמשך לכך, טענות נגד הייעוץ המשפטי שניתן לנאשם, יכול שיצדיקו, בעיקרון, חזרה מן ההודיה. הצדקה לכך תמצא, למשל, במקום שבו בא כוחו של הנאשם פועל מתוך מניעים זרים תוך הפרת אמונים כלפיו. אולם, המלצתו של סנגור לנאשם להודות, תוך הבהרה שאם לא יודה צפוי לו עונש כבד יותר, אינה מצדיקה מתן היתר לחזור מן ההודיה. בהמלצה כזאת אין פסול, כל עוד אין בה כדי לשלול את הרצון החופשי של הנאשם וכל עוד ההכרעה והבחירה החופשית אם להודות נשארת בידי הנאשם. בבחינת הנסיבות הנלוות להודיה תבחן גם השאלה האם הודיית הנאשם נעשתה בניגוד לאמונתו הכנה בחפותו. שיקול נוסף בעניין זה עניינו במידת העוול שיגרם לנאשם באם לא יתאפשר לו לחזור בו מהודייתו וההשלכות של ההרשעה על שמו הטוב ומקצועו. אף עיתוי הגשת הבקשה לחזור מן ההודיה מהווה שיקול מכריע בבחינת הבקשה. כאן יש להבחין בין בקשה לחזור מההודיה טרם מתן גזר הדין, ובין בקשה כזאת המוגשת לאחר שהדין נגזר. היתר לנאשם לחזור בו מן ההודיה לאחר שניתן גזר דין בעניינו, יינתן רק בנסיבות נדירות, שאם לא כן הסכמתם של נאשמים להסדרי טיעון תהא למעשה מותנית בחומרת העונש שמוטל עליהם בדיעבד. מן הכלל אל הפרט: מפרוטוקול הדיון עולה כי הודיית המערער נמסרה לא רק מפי הסנגור אלא גם מפי המערער עצמו. כל זאת נעשה, לאחר שבית המשפט הודיע לצדדים כי הוא אינו קשור בהסדר הטיעון ובנוכחות מתורגמן לשפה הערבית. משמע, המערער הבין היטב את משמעות ההודיה. גם טענתו של המערער כי הופעל עליו "מכבש לחצים" על-ידי בא כוחו אינה יכולה לעזור לו. המערער היה רשאי שלא לקבל את המלצת בא כוחו להודות, לעמוד על חפותו ולנהל את המשפט. לאור האמור, אין מקום להתיר למערער לחזור בו מהודייתו.

הבקשה נדחית