בפינוטק מעריכים: הדולר אינו חלש מספיק
עליית הריבית בארה"ב, בעוד הגירעונות המסחריים והתקציביים ממשיכים לתפוח, מקשה על מרבית האנליסטים הפונדמנטליים לקבל את התחזקותו הנוכחית של הדולר. בהתחשב במכשולים אלו, קשה להאמין כי סירובן של הולנד וצרפת לרפרנדום האירופאי גרם לקניית הדולר. כלכלנים רבים מאמינים דווקא כי המצב הפוך לחלוטין. לטענתם, הדולר פשוט לא נחלש דיו בכדי לפתור אפילו חלקית את הבעיות החיצוניות של הכלכלה האמריקאית. אם כן, האם יוכל הדולר להמשיך ולהתחזק?
ערכו של הדולר ירד כ-13% מרמות השיא שלו בתחילת 2002. אולם, הבעיה היא שהוא לא נחלש מספיק בכדי לייצר שינוי כלשהו בחוסר האיזון החיצוני של ארה"ב. השוואה למגמות בסוף שנות ה-80 הופכת את המסקנה לברורה: במהלך שנות ה-80, הגרעון בחשבון השוטף בארה"ב הגיע לרמות שיא של 3.4% מהתמ"ג בעוד ערכו של הדולר צנח בכ-30% במהלך השנים 1985-88.
מורגן סטנלי מעריך כי הגרעון בחשבון השוטף היווה כ-6.5% מהתמ"ג נכון לרבעון הראשון של השנה, אין זו הגזמה לצפות לגידול בחוב לרמות של 7.5% מהתמ"ג במהלך השנה הבאה. במילים אחרות, מצב החשבון השוטף הנוכחי בעייתי פי שניים משהיה בשנות ה-80, אולם המטבע האמריקאי נחלש כיום בפחות מחצי מהיחלשותו לפני כ-20 שנה. על בסיס זה בלבד, ניתן להסיק כי לדולר עוד מקום רב להיחלשות.
אני מאמין כי השוק האמריקאי בצרה, הן מבחינה פנימית והן חיצונית. הצרכן האמריקאי, לעומת סך המוצרים המיוצאים, קונה כמעט 50% יותר מוצרים מיובאים (על בסיס נתוני אפריל). על כולם להבין כי הפתרון היחידי לבעיה הנוכחית הוא היחלשות משמעותית נוספת של הדולר, בעוד הייצוא יתחיל לגבור על הייבוא.
הדרך היחידה לקצץ בהוצאות הייבוא, ללא כל הסתעפות פוליטית של מדיניות מגן כלכלית, היא עלייה משמעותית בשיעורי הריבית. על פי מספר כלכלנים, הטווח יכול להיות בין 1% ל-3%. אולם, לא ניתן לראות רק את אחד הצדדים של המשוואה.
אם שיעורי הריבית יעלו בעוד הדולר מתחזק, הוצאות הייבוא רק יגדלו לאור כוח הקניה של הדולר. אם שיעורי הריבית ירדו בעוד הדולר נחלש, הוצאות הייבוא יוותרו גבוהות לאור הנזילות המוגברת בשוק הדיור.
לאור זאת, אנו זקוקים לשני הדברים: ריביות גבוהות ודולר חלש. למרות העלייה האחרונה בשערו של הדולר, אני מתקשה להאמין כי תמשך התחזקותו. מרבית הכלכלנים מסכימים כי התגובה של השוק להצבעת ה"לא" האירופאית הייתה מוגזמת, וכי לא נשקפת שום סכנה ממשית לאירו לאור ההצבעה.
בנוסף, ארה"ב עדיין לא פתרה את בעיית יצירת מקומות העבודה שלה, כפי שנראה ביום שישי האחרון עם פרסום נתוני המשרות החדשות מתחת לרמת היעד של הבנק המרכזי של ארה"ב (בין 200-300 אלף) סביב 78 אלף.
בטווח הקצר, ייתכן כי הדולר ימשיך להתחזק לכיוון 109 אל מול היין ולכיוון 1.20 אל מול האירו. לעומת זאת, בטווח הבינוני - ארוך, אני צופה כי הדולר יהווה מנוע לחזרה ליציבות עבור הכלכלה האמריקאית בדרכה לאיזון החוב החיצוני.
לאור החששות כי גרינספאן ישים קץ להעלאות הריבית, שכן הוא מודאג שהעלאות נוספות ידכאו את שוק המניות, הדולר צריך למלא את תפקידו ולהיחלש. ללא איזון של החשבון השוטף האמריקני, יתכן כי הכלכלה העולמית תסבול מבועות במחירי הנדל"ן, ניירות ערך, וגם במחירו של הדולר.
הערה: אין לראות באמור לעיל משום המלצה לבצע פעולה השקעה כלשהי, המבצע פעולה שכזאת פועל על סמך שיקול דעתו הבלעדי והמלא, וכל האחריות מוטלת עליו.
מאת: לי מור, פינוטק.
