פש"ר/נפקות סע' 268 לפקודת החברות לעניין מע"מ/עליון

עובדות וטענות: חברת ח.א. מזון בע"מ (בפירוק) וחברת הסינית טי אוצ'ין בע"מ (בפירוק), שנימנו בעבר על "תשלובת פיקנטי", שילמו למשיב, אגף המכס והמע"מ, לאחר כניסתם לvkhfh פירוק, שני תשלומים של מס ערך מוסף (מע"מ) בסך כולל של כ - 2,400,000 ש"ח. העסקאות בגינן חל חיוב במע"מ ושלגביהן שולמו הכספים למשיב היו עסקאות שהתרחשו לפני הכניסה לפירוק. המערער, מפרקן של החברות ביקש, לאור האמור בסעיף 268 לפקודת החברות, להחזיר את התשלומים הנזכרים לקופת הפירוק. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המפרק תוך שהוא מבסס את החלטתו על קביעתו שהכספים אותם חבו החברות למע"מ היו, למעשה, קניינן של רשויות מע"מ והוחזקו בנאמנות עבורן, כאשר החברות שימשו "צינור" בלבד להעברת הכספים. על כן, כך בית המשפט, אין מקום להכפיפם לסדר הנשייה הקבוע בפקודת החברות, שכן אין מדובר, למעשה, ברכוש החברות העומד לחלוקה בין הנושים. בנוסף לכך קבע בית משפט המחוזי, כי ביצוע שני התשלומים למע"מ איננו מהווה "עסקה" לצורך סעיף 268 לפקודת החברות. מכאן הערעור נשוא הדיון.

דיון משפטי: כב' הש' א' גרוניס: האם הכספים האמורים להיות משולמים למע"מ מוחזקים בידי העוסק שאמור לשלמם בנאמנות עבור רשויות המס? התשובה היא שלילית. מס ערך מוסף הינו חוב ישיר של המוכר למע"מ ולא תשלום אותו "גובה" המוכר מלקוחותיו עבור מע"מ ומחזיקו בנאמנות עבור שלטונות מע"מ עד התשלום בפועל. לפיכך, אין המשיב בענייננו רשאי לשמור בידיו את הכספים כמעין-נהנה מכוח נאמנות. סעיף 268 לפקודת החברות: כאמור, סעיף 268 לפקודת החברות קובע כי עסקאות בנכסי החברה שנעשו לאחר תחילת הפירוק הינן בטלות אולם לבית המשפט יש סמכות לאשרם. על כן, השאלה הראשונה שיש לבחון הינה האם התשלום למע"מ בא בגדר "עסקה". לאור מטרתו העיקרית של סעיף 268, מניעת ריקון החברה מנכסיה, נראה שהתשובה היא חיובית כך שיש להעניק למונח "עסקה" פירוש רחב, באופן שיכלול אף תשלום כספים על ידי החברה ובכלל זה תשלום חוב לרשויות המס. המסקנה היא, אם כך שתשלום המע"מ לרשות נחשב פסול, אלא אם בית המשפט מחליט לאשרו. עולה השאלה האם היה מקום, בנסיבותה מקרה הנדון, לאישור כזה? התשובה גם על כך היא חיובית שכן, אילו נתקבלה הטענה כי אין על בית המשפט לאשר את תשלום המע"מ, היו לכך השלכות מרחיקות לכת לאור העובדה שההוראה שבסעיף 268 בדבר בטלות עסקאות חלה לגבי התקופה שמיום הגשת בקשת הפירוק ועד שניתן צו פירוק. תקופה זו יכולה להשתרע על פני מספר חודשים ואולי אף יותר מכך. האם נאמר, שבתקופה זו פטורה החברה מתשלום מע"מ ויכולה לנהל עסקיה בהתעלם ממס זה. התשובה ברורה. המסקנה היא, אם כן, כי היה מקום ליתן אישור בדיעבד לביצוע התשלום אילו נתבקש אישור כזה. כפועל יוצא מכך לא היה מקום לצוות על המשיב להחזיר את הכספים לידי המפרק.

הערעור נדחה המערער יישא בשכ"ט בסך 25,000 ש"ח