מאסק מזעזע את הסוכנויות הפדרליות; רעשי רקע או שינוי אמיתי בשוק?

השבועות הראשונים של ממשל טראמפ מתאפיינים (כצפוי?) בהרבה מאד פעלתנות והרבה הרבה מאד רעש, באופן שקשה להפריד את העיקר מהטפל, את החשוב מהצבעוני, את המהותי מהסנסציוני, במיוחד בנושאי כלכלה. מתי מכסים הם איום סרק, ומתי מדיניות כלכלית אמיתית? על מה ולפי מה בוחר טראמפ להטיל את המכסים? מה קורה עם קיצוצי המס? תעשיית הנפט והגז? האם יווצר עימות מול הפד'? מה קורה עם הבטחות הקריפטו? רשימת השאלות ארוכה, רשימת התשובות קצרה, ובינתיים תחושה של כאוס או לכל הפחות חוסר וודאות.

בתוך כל הרעש הזה בולט במיוחד אלון מאסק והגוף שהקים בהוראת טראמפ, שנועד לשפר את יעילות הממשלה על ידי חשיפת מקרי הונאה או בזבוז בזרועות הממשלה השונות וקיצוץ מאסיבי בשומנים. הגוף שנקרא DOGE מתופעל ברובו על ידי חבורה של גאוני מחשבים צעירים מתחת גיל 25. הצוות מובל דווקא על ידי עובד מבוגר יותר בעל ניסיון ומתואם היטב עם מאסק. סטיב דייויס, מהנדס חלל, עבד עם מאסק בחברת בורינג וספייסX, והוביל את מאמצי ההתייעלות בטוויטר שנרכשה אף היא על ידי מאסק. המאמצים הללו כללו ניתוח מדוקדק של כל ההוצאות כולל ביטול חוזי שכירות, ויקצוץ הוצאות מיותרות, ובעיקר פיטורים המוניים של עובדי החברה. ניכר שדייויס הביא את חלק מהשיטות האלה גם ל-DOGE. 

רוב הרעש שמיצר הגוף של מאסק בינתיים הוא פוליטי, בעיקר נושא סוכנות פדרלית קטנה (יחסית) שייעודה סיוע בנלאומי בשם USAID. לפי מה שחשף הצוות של מאסק הסוכנות עסוקה בסיוע להרבה מאד מטרות שנויות במחלוקת בציבור האמריקאי, פעלה ללא שקיפות וללא מסירת דין וחשבון ולטענתו פשוט מיותרת ויש לסגור אותה כליל. הדמוקרטים משום מה החליטו להתאבד על הגבעה הזו, ובכך מאבדים הרבה מאד נקודות בדעת הקהל. אבל למרות היקף הרעש סביב נושא הסוכנות הספציפית הזו, ולמרות שמדובר בתקציב של מדינה קטנה (44 מיליארד דולר בשנת 2024, 50 מיליארד בשנת 2023 ) לא זה מה שיפתור את בעיית החוב האמריקאי שנמדד כבר במונחים של עשרות טריליוני דולרים, לא עשרות מיליארדים. 

• טראמפ ממנה את דויד זאקס, מקורב למאסק, כ"צר הקריפטו והבינה המלאכותית"
• בית המשפט שוב דחה את חבילת השכר של אלון מאסק בטסלה; המניה יורדת בכ-1%

אז האם מדובר רק ברעש? אולי לא. ייתכן, וזה טרם הוכח, שמדובר בשינוי טקטוני שישנה סדרי עולם מבחינה מעשית (כלומר צמצום אמיתי של החוב) וגם מבחינה תודעתית (שינוי תפיסה לגבי הוצאות הממשלה). מבחינה מעשית, מאסק טרם התחיל לגעת בבורות השומן האמיתיים כמו תקציב הבטחון (מעל טריליון דולר בשנה) או הבריאות (מעל 2 טריליון). כשמאסק הכריז על היעד (קיצוץ של 2 טריליון דולר) עיתונאי הכלכלה בעיקר זלזלו. באתרי ההשקעות למיניהם פורסמו ניתוחים ידעניים שקבעו שלא ניתן לגעת ברוב מוחלט של התקציב, שלא ניתן לקצץ בבטחון או בבריאות ולכן מאסק יכול לסייע רק בשוליים. האקסיומה הזאת ש-"2 טריליון דולר נעולים בתקציב הבריאות ואי אפשר לגעת בהם" פשוט לא נכונה. הם לא לקחו בחשבון שמאסק (שלא ברור איך הוא מוצא זמן לזה בין כל חברות הענק שהוא מנהל) וצבא החנונים יעברו שורה שורה בתקציב ויבחנו כל דולר לגופו. כך, במאמץ סזיפי, ובסיוע בינה מלאכותית וגאוני מחשבים צעירים, מתגלים בורות השומן, השחיתות, חוסר היעילות וכל ההונאות למיניהן. לטענת מאסק הם חוסכים למשלמי המיסים מיליארד דולר ליום. גם אם זה נכון, וגם אם זה ימשיך כל יום בשנה בשנתיים הבאות, עדיין מדובר בפחות מטריליון דולר, רחוק מהיעד, אבל ראשית, ייתכן שכמאסק יגיע לבורות השומן האמיתיים הקצב יגבר, ושנית, גם 700 מיליארד דולר זה חסכון שלא הולך ברגל ויכול להאט את קצב תפיחת החוב בצורה משמעותית. כך, מאסק מפנה מאות מיליארדי דולרים שיאפשרו את קיצוצי המס שטראמפ מתכנן מבלי להגדיל בצורה ניכרת את הגרעון הגדול מדי.

אולי מלבד החסכון המעשי הטכני, חשוב יותר השינוי התודעתי שמייצר מאסק בשליחות טראמפ. ה"טקספייר מאני" - כספי משלם המיסים הוא מונח כמעט קדוש בארצות הברית באופן תיאורטי, אבל בפועל מעמדו נשחק מאד עם השנים, כפי שמגלים מאסק והצוות שלו. זה בין השאר, מה שגרם לחוב האמריקאי לתפוח בלי סוף בקצב חסר תקדים. כל מטרה ראויה, ללא בקרה, ללא דין וחשבון וללא שקיפות הכסף זורם כמו מים. שינוי מין בגוואמלה? הנה כמה מיליונים, לשכן מהגרים לא חוקיים במלונות פאר? בבקשה הנה 60 מיליון (השערוריה של היממה האחרונה - זה נעשה רק בשבוע שעבר בניגוד לצו של הנשיא). הדוגמאות האבסורדיות ממשיכות לזרום על ידי דוברי הממשל שנהנים למנות את כל ההוצאות המוזרות של הסוכניות הללו. זה יוצר תחושה בציבור, שבעיני הפקידים בוושינגטון, לכסף של משלמי המיסים אין באמת ערך. הדבר הזה מעורר זעם רב. התחושה היא שמצב התודעה של פקידי וושינגטון הוא שלממשלה יש עץ כסף אינסופי ואפשר להגדיל את החוב עוד ועוד עד אינסוף. מאז ימי ביל קלינטון לא נעשה שום מאמץ רציני להאט את קצב גדילת החוב, שלא לדבר על לצמצם אותו. זו הפעם הראשונה מזה זמן רב שנושא מגבלות התקציב והרצון לחסוך נמצא ממש בראש סדר היום ותופס את כל הכותרות המרכזיות. שינוי תודעה כזו יכול להיות חשוב אף יותר מעשרות או מאות מיליארדי הדולרים שאלון מאסק יצליח לחסוך בפועל בסיבוב הנוכחי. 

ישנם כמה אינדקיציות לכך שהמאמצים האלו מתחילים לשאת פרי, לפחות במישור התודעתי. המבחן הגדול ביותר הוא תשואות אגרות החוב האמריקאי, בעיקר הארוכות. אלו לא הפסיקו לטפס מאז החלו באתרי ההימורים להצביע על טראמפ כמנצח העתידי בבחירות. השקעה נגד אגרות החוב נחשבה לאחד מה"טראמפ טריידס" החזקים והמוצלחים. התשואות אכן הגיעו לשיא לאחר תחילת כהונתו של טראמפ. החששות נגעו לעלייה בחוב ובאינפלציה עקב המכסים, המלחמה בהגירה הלא חוקית וקיצוצי המס. בשבועות האחרונים המגמה מתחילה להשתנות. עדיין התשואות ברמות גבוהות יחסית, אבל בחודש האחרון התשואות על האגרות ל-10 שנים ירדו כבר בכמעט 6%, והן עומדות כעת על 4.4930% לעומת 4.8% שנרשמו באמצע ינואר.  נראה שהשוק מתחיל לתת צ'אנס למהלך של טראמפ ומאסק. 

עוד תכניות

ביום המסחר האחרון הירידה בתשואה נעצרה על רקע הערות של טראמפ במהלך סוף השבוע על כך שמאסק כנראה מצא הונאה גדולה באגרות החוב ושאולי ארצות הברית לא באמת חייבת כל כך הרבה כסף (36 טריליון נכון לעכשיו), ולא לא תצטרך לשלם הכל. התעוררו ספקולציות על כך שאולי ארצות הברית תכחיש חלק מהחוב שלה, ותהיה בסוג של חדלות פרעון מרצון. נראה שמדובר בחשש רחוק מאד. לא כל כך ברור למה הנשיא התכוון, ואיך תתכן הונאה באגרות החוב שהונפקו על ידי הממשלה. הועלו השערות שטראמפ התכוון לתשלומים או התחיבויות אחרות של משרד האוצר האמריקאי (תקציב שנתי: מעל 3 טריליון דולר) ולא לאגרות החוב הציבוריות. על כל פנים תרחיש שבו ארצות הברית מתכחשת לחובותיה נראה לא ריאלי באופן קיצוני.

• בזכות המוליכים למחצה ותחזית חזקה - דופונט קופצת
• "לא צריך למהר עם הורדות הריבית" - עדות פאוול בקונגרס
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

בנוסף, שר האוצר הנכנס סקוטי בסנט אמר בשבוע שעבר שמתווה גיוס החוב של הממשל מצביע על ירידה בגיוס החוב. ההתבטאות הגיעה לאחר שפורסם מתווה גיוס החוב הצפוי בשנה הקרובה, שהיה דומה לשנה החולפת, ולא כלל העלאה בחוב ארוך הטווח כפי שחששו בשוק. החשש הגיע כיון שבסנט עצמו התבטא נגד העלייה בגיוס החוב קצר הטווח על חשבון החוב ארוך הטווח של קודמתו בתפקיד. מכל מקום ברגע האמת הוא נוקט בשיטה דומה, כדי לא ליצור לחץ על ריבית החוב ארוך הטווח, ואולי מתוך תקווה לירידה בשיעורי הריבית בהמשך הדרך. השבוע יתקיימו כמה מכרזים להנפקת אגרות חוב במח"מים שונים - 125 מיליארד דולר ל-3 שנים, 10 שנים ו-30 שנים, ומעניין יהיה לראות את עוצמת הביקושים לחוב החדש בסוג של מבחן למגמה החדשה. 

נוסיף אידניקטור נוסף לאמון שמתחיל להיווצר במהלכים של הממשל החדש לצמצום החוב, אם כי אינדיקטור ספקולטיבי: באתרי ההימורים אונליין הסיכוים לכך שהחוב ירד בתקופת טראמפ זינקו למעל 50%. מדובר באותם אתרי הימורים שצפו את נצחונו של טראמפ, כשהסקרים עדיין היו צמודים או אפילו לטובת קאמלה האריס. חשוב להזכיר שלא מדובר באיזה כדור בדולח, והתחזיות של האתרים הללו נכזבות לא פעם, ובכל זאת מדובר באינדיקטור מעניין.

למותר לציין שירידה בתשואות היא מצויינת מכל הבחינות - הן למשקיעי האג"ח שיזכו ברווחי הון מהותיים, הן למשקיעי שוק המניות, הן למשלמי המיסים האמריקאיים והן לכלל הציבור האמריקאי. עד כה, למרות הורדות הריבית של הבנק המרכזי שהחלו כבר בספטמבר, הלחץ על אגרות החוב רק גבר, התנאים הפיננסים התהדקו, ריבית המשכנתאות המשיכה לטפס ותוקעת את שוק הדיור, וחדלות הפרעון, בעיקר בשכבות החלשות, גדלה. כל זה ישתפר לטובה אם תשואות אגרות החוב תמשכנה לרדת. 

מלבד פעולותיו של מאסק, מה עוד עושה טראמפ במישור הכלכלי? הוא נלחם ביבוא (מכסים) ובהגירה (הלא חוקית), ומנסה לצמצם את הממשלה, כולל פיטורי עשרות אלפי עובדים. במקביל הוא פועל לדה רגולציה, הקלות מס לסקטור הפרטי, עידוד ייצור אנרגיה מקומית ויייצור מקומי בכלל. כלומר, נראה שהוא מוביל את ארצות הברית לכלכלה שמבוססת פחות על ייבוא, הגירה ומגזר ממשלתי גדול ויותר לכיוון של ייצור עצמי ויוזמה פרטית. שילוב ייחודי של קפיטליזם ופרוטקציוניזם קיצוניים. נראה ששום דבר לא יעצור אותו בדרך ליעד. האם זה באמת ישפר את מצבם הכלכלי של תושבי ארצות הברית? עוד מוקדם לדעת.