האיש שראה את הברבור השחור לפני כולם

נאסים ניקולס טאלב הוא דמות חריגה בנוף האינטלקטואלי והפיננסי – פילוסוף, סוחר, מתמטיקאי, ספקן, ומי שכינה את עצמו פעם "אפיסטמולוג של אי-ודאות". הוא נולד ב-12 בספטמבר 1960 בעיירה עמיון בלבנון, למשפחה נוצרית אורתודוקסית מיוחסת, והפך לאחד הקולות המשפיעים בעולם על אקראיות, סיכונים והתמודדות עם הבלתי צפוי. הסיפור שלו הוא לא רק על הצלחה אישית, אלא על רעיונות ששינו את הדרך שבה אנחנו חושבים על כלכלה, שווקים ואפילו חיי היומיום. מהילדות בלבנון המוכת מלחמה, דרך קריירה מסחרית מסחררת בוול סטריט ועד להפיכתו למחבר רבי-מכר ולמבקר חריף של הממסד – טאלב הוא סיפור על אדם שבחר ללכת נגד הזרם ולנצח.

ילדות בצל המלחמה: הברבור השחור הראשון

טאלב גדל בסביבה שבה הבלתי צפוי היה חלק מהחיים. מלחמת האזרחים בלבנון, שפרצה ב-1975 כשהיה נער, חשפה אותו לאירועים קיצוניים ששום תחזית לא יכלה לנבא. המשפחה שלו, שהייתה אמידה ומשפיעה – אביו היה רופא ואונקולוג נודע – איבדה הרבה מהונם במהלך המלחמה. החוויה הזו השפיעה עמוקות על תפיסת עולמו. הוא ראה איך חברה יציבה לכאורה יכולה להתמוטט בן לילה, וזה זרע בו את הזרעים לרעיון ה"ברבור השחור" – אירוע נדיר, בלתי צפוי, בעל השפעה עצומה.

"היסטוריה לא זוחלת, היא קופצת," הוא אמר פעם, והמשפט הזה משקף את מה שראה במו עיניו כנער. הבריחה מהמלחמה הובילה אותו לפריז, שם התחיל ללמוד מתמטיקה ופיננסים, ולאחר מכן לארצות הברית, שם השלים תואר שני ודוקטורט במנהל עסקים מאוניברסיטת פאריס ואוניברסיטת פנסילבניה (וורטון). כבר אז הוא לא הסתפק בלימודים תיאורטיים – הוא רצה להבין את העולם דרך ניסיון, לא דרך ספרים בלבד.

תחנות בדרך: מסוחר למבקר – וההצלחה הגדולה של 1987

הקריירה של טאלב התחילה בוול סטריט בשנות ה-80, כשעבד כסוחר אופציות עבור בנקים כמו UBS, קרדיט סוויס ופירסט בוסטון. הוא התמחה בניהול סיכונים ובמסחר בנגזרים – תחום שבו אפשר להרוויח המון או להפסיד הכל. המשבר של 19 באוקטובר 1987, הידוע כ"יום שני השחור", שבו שוקי המניות צנחו ביותר מ-22% ביום אחד, היה רגע מכונן עבורו. בעוד רבים סביבו נכנסו לפאניקה, טאלב הפך את המשבר הזה לניצחון אישי מדהים.

האסטרטגיה שלו ב-1987 התבססה על השקעה באופציות מחוץ לכסף (Out-of-the-Money) על שוק המט"ח (מטבע חוץ) ועל מדד ה-S&P 500. הוא זיהה שהשווקים מתמחרים בצורה שגויה את הסיכון לאירועים קיצוניים – מודלים כמו Black-Scholes, שהיו מקובלים אז, התעלמו ממה שהוא כינה "זנבות שמנים" (Fat Tails), כלומר ההסתברות הנמוכה אבל המשמעותית לקריסות גדולות. 

טאלב קנה אופציות פוט (Put Options) זולות מאוד על הדולר ועל מדדי שוק, שהיו כמעט חסרות ערך בזמנים רגילים כי אף אחד לא האמין שירידות כאלה יקרו. כשהשוק התרסק, הערך של האופציות האלה זינק ביותר מפי 100 – לפי הערכות, חלק מהעסקאות שלו הניבו תשואות של 150 עד 200 אחוז ביום אחד.

"ראיתי את השוק מתמוטט וידעתי שהזול הפך ליקר," הוא סיפר מאוחר יותר בספרו "תעתועי האקראיות". הוא תיאר איך המשבר הפך אותו מאדם אלמוני בן 27 לסוחר שכולם דיברו עליו בוול סטריט. למה האופציות זינקו כל כך? כי התנודתיות (Volatility) בשווקים קפצה פתאום מרמות נמוכות של כ-20% ליותר מ-100% ביום המשבר, והאופציות, שמחירן תלוי בתנודתיות, הפכו מזבל לזהב. הוא הרוויח מיליונים – ההערכות מדברות על סכום דו-ספרתי נמוך – והשתמש בכסף הזה כדי לבנות לעצמו עצמאות כלכלית שתאפשר לו להתמקד בכתיבה ומחקר. "הייתי צריך את הכסף הזה כדי להשתחרר מהשטויות של וול סטריט," הוא אמר, והמשפט הזה מראה איך הוא ראה את ההצלחה הזו ככרטיס יציאה, לא כמטרה.

בשנות ה-90 הוא הקים את Empirica Capital, קרן גידור שפעלה לפי עקרונות "הברבור השחור". הקרן התמקדה באסטרטגיות שמגנות על המשקיעים מפני הפסדים גדולים תמורת רווחים קטנים ועקביים בזמנים רגילים – מה שטאלב כינה "Barbell Strategy" (אסטרטגיית משקולת). התשואות של הקרן לא היו עקביות, אבל היא זכתה להצלחה מסוימת, במיוחד בזמן משבר הדוט-קום של 2000-2001, כששווקים התרסקו והאסטרטגיה שלו הוכיחה את עצמה. עם זאת, טאלב עצמו לא נשאר בעולם הקרנות לאורך זמן – הוא סגר את Empirica בתחילת שנות ה-2000 והתמקד בכתיבה ובמחקר.

השיא הגיע ב-2007-2008, כשטאלב שימש כיועץ לקרן Universa Investments, שהוקמה על ידי תלמידו מארק ספיצנאגל. הקרן הזו, שגם היא התבססה על רעיונותיו, רשמה תשואות מדהימות במהלך המשבר הפיננסי. בעוד שוקי המניות צנחו ביותר מ-50%, Universa רשמה תשואה של למעלה מ-100% ב-2008, כשחלק מהמשקיעים דיווחו על רווחים של פי 10 על ההשקעה שלהם. זה היה הרגע שבו טאלב הפך מאדם ש"יודע משהו" לסמל של מי שראה את הבלתי נראה – הברבור השחור של המשבר הכלכלי.

ההצלחה הגדולה: "הברבור השחור" והשפעה עולמית

אם יש רגע אחד שמגדיר את ההצלחה של טאלב, זה הספר "הברבור השחור" (The Black Swan), שיצא ב-2007 והפך לרב-מכר עולמי. הספר, חלק מסדרת ה"Incerto" שכוללת גם את "תעתועי האקראיות" (2001), "אנטי-שביר" (2012), "חשיפה לסיכון" (2018) ו"מיטה של פרוקרוסטס" (2010), שינה את השיח על סיכונים ואי-ודאות. הרעיון המרכזי פשוט אך עמוק: אירועים נדירים, שקשה לחזות אותם, משפיעים על העולם יותר מכל מה שאנחנו יכולים לתכנן. המשבר של 2008, שפרץ זמן קצר לאחר יציאת הספר, הפך אותו לנבואי בעיני רבים.

"אנחנו לא מבינים את העולם דרך מה שאנחנו רואים, אלא דרך מה שאנחנו לא רואים," הוא כתב, והמשפט הזה הפך לאחד הסמלים שלו. הספר לא רק זכה לשבחים – הוא גם הפך את טאלב לדמות ציבורית שנויה במחלוקת, מוזמנת לראיונות, הרצאות ודיונים עם כלכלנים, פוליטיקאים ואנשי עסקים. הוא הפך למבקר חריף של המערכת הפיננסית, של מודלים סטטיסטיים כמו עקומת הפעמון (Gaussian Bell Curve), ושל "מומחים" שלדעתו לא מבינים את הסיכונים שהם לוקחים.

תחנות נוספות: מאנטי-שביר ועד השפעה תרבותית

אחרי "הברבור השחור", טאלב המשיך לפתח את רעיונותיו. ב"אנטי-שביר" הוא הציג מושג חדש: מערכות לא צריכות רק לשרוד זעזועים (להיות חזקות), אלא להשתפר מהם. "מה ששורד זמן רב הוא לאו דווקא הטוב ביותר, אלא מה שמסוגל להסתגל," הוא טען, והשתמש בדוגמאות כמו הטבע, עסקים קטנים ואפילו הגוף האנושי שמתחזק ממתח ומאמץ. הספר הזה הפך את טאלב גם למדריך לאנשים פרטיים – איך לחיות חיים שבהם הבלתי צפוי הוא לא איום, אלא הזדמנות.

השפעתו התרחבה מעבר לפיננסים. הוא הפך לפרופסור מכובד להנדסת סיכונים באוניברסיטת ניו יורק (NYU Tandon), והרצאותיו מושכות אלפי צופים ביוטיוב. הוא גם נכנס לוויכוחים ציבוריים, כמו כשמתח ביקורת על מדענים בתקופת הקורונה על שימוש במודלים שלדעתו לא לקחו בחשבון מספיק אי-ודאות. "האינטליגנציה שלך לא שווה כלום אם היא לא מובילה אותך לפעולה," הוא אמר, והמשפט הזה משקף את הגישה הפרקטית שלו לחיים.

תשואות והשקעות: הצלחה מעשית

אמנם טאלב לא מפרסם נתונים מדויקים על התשואות האישיות שלו, אבל הקשר שלו לקרנות כמו Universa מדבר בעד עצמו. ב-2008, כשמשקיעים רבים איבדו הכל, Universa הפכה את המשבר לזהב. התשואות שלה – לפי הערכות, מעל 100% בשנה אחת – היו תוצאה ישירה של האסטרטגיה שטאלב פיתח: לקנות אופציות זולות ש"מתפוצצות" בערך כששווקים קורסים. זו לא תשואה עקבית כמו של וורן באפט, אבל היא מראה שהגישה שלו עובדת כשצריך אותה.

הוא עצמו טוען שהמטרה שלו לא הייתה לעשות כסף, אלא להוכיח נקודה. "אני לא משקיע כדי להרוויח, אני משקיע כדי לשרוד," הוא אמר פעם, והמשפט הזה מסכם את הפילוסופיה שלו: הגנה מפני קריסה היא יותר חשובה מרווחים קטנים. עם זאת, ההצלחה של Universa הפכה אותו לדמות שמשקיעים רבים מסתכלים עליה כעל מי שיודע משהו שהם לא.

המורשת של טאלב 

טאלב הוא לא רק הוגה דעות, אלא גם אמן של מילים. הנה כמה מהאמירות הבולטות שלו והמונחים שהוא טבע, עם הסברים מפורטים ודוגמאות:

"חשיפה לסיכון (Skin in the Game)": "אל תקשיב לאנשים שאין להם מה להפסיד." הרעיון כאן הוא שמי שלא נושא בסיכון האישי של ההחלטות שלו לא אמין. לדוגמה, בנקאי שמקבל בונוס על רווחים אבל לא מפסיד כספו בקריסה הוא חסר "חשיפה לסיכון". טאלב משתמש בדוגמה היסטורית של סוחרי ים עתיקים, שהיו שטים עם הסחורה שלהם – אם הספינה טבעה, הם הפסידו הכל.

"ברבור שחור (Black Swan)": "מה שאתה לא יודע חשוב יותר ממה שאתה יודע." הברבור השחור הוא אירוע נדיר, בעל השפעה עצומה, שאי אפשר לחזות על בסיס נתונים קודמים. המשבר של 2008 הוא דוגמה קלאסית – אף אחד לא צפה את קריסת ליהמן ברדרס, אבל היא שינתה את הכלכלה העולמית. טאלב לקח את המונח מההיסטוריה: עד המאה ה-17 האמינו שכל הברבורים לבנים, עד שגילו ברבורים שחורים באוסטרליה – הוכחה שמה שנראה בלתי אפשרי יכול לקרות.

"אנטי-שביר (Antifragile)": "יש דברים שמרוויחים מכאוס." זה לא רק על לשרוד זעזועים (להיות חזק), אלא על להשתפר מהם. הגוף האנושי הוא דוגמה: כשאתה מרים משקולות, השרירים נקרעים מעט ואז נבנים חזק יותר. בעסקים, חברות קטנות שמתאימות את עצמן לשינויים מהירים הן אנטי-שבירות, בעוד תאגידים גדולים עלולים לקרוס תחת אותו לחץ. "הרוח שמכבה נר קטן מחזקת מדורה גדולה," הוא כתב, והמשפט הזה ממחיש את הרעיון בצורה מושלמת.

"קיצוניסטן וממוצעיסטן": "בקיצוניסטן, הבלתי צפוי שולט; בממוצעיסטן, הכל צפוי." טאלב מחלק את העולם לשני סוגים: תחומים כמו גובה אנושי, שבהם התפלגות נורמלית עובדת והחריגות קטנות (ממוצעיסטן), ותחומים כמו שווקים או מלחמות, שבהם אירועים קיצוניים שולטים (קיצוניסטן). לדוגמה, רוב האנשים קרובים לגובה ממוצע, אבל רוב העושר מרוכז אצל מעטים – זה קיצוניסטן.

"ויה נגטיבה (Via Negativa)": "ידע אמיתי מגיע מהסרת מה שלא עובד, לא מהוספת מה שאולי עובד." זו גישה שדוגלת בפשטות: במקום להוסיף עוד כלים או תחזיות, תוריד את מה שמיותר או מזיק. דוגמה מעשית – במקום לאכול כל דיאטה חדשה, תפסיק לאכול סוכר ותראה שיפור. "הפשטות היא התחכום האמיתי," הוא הוסיף.

"השלישייה השקטה": "מה שלא נאמר חשוב יותר ממה שנאמר." הכוונה היא לשלושה דברים שמתעלמים מהם: מה שלא קרה (אבל יכול היה), מה שקרה ולא דווח, ומה שאנחנו לא מבינים. לדוגמה, כשחברה מדווחת על רווחים, היא לא מספרת על הסיכונים שהיא כמעט נפלה בהם.

על חיזוי: "מי שחוזה את העתיד בדרך כלל משקר על העבר." טאלב ספקן כלפי תחזיות כי הן מתעלמות מאי-ודאות. הוא נתן את הדוגמה של 11 בספטמבר – אף מודל לא חזה את זה, אבל בדיעבד כולם אמרו ש"היה ברור שזה יקרה."

ציטוט נוסף על חיים: "החוכמה היא לדעת מה להתעלם ממנו." טאלב מאמין שרוב המידע סביבנו הוא רעש חסר תועלת, והערך האמיתי הוא בסינון.

על סיכון: "אל תשאל מה הסיכוי שמשהו יקרה, שאל מה יקרה אם זה יקרה." זו תמצית הגישה שלו – להתמקד בתוצאות, לא בהסתברויות.

בעד ונגד: למה טאלב כל כך שנוי במחלוקת?

מצד אחד, טאלב הוא גאון בעיני רבים. הרעיונות שלו על אי-ודאות והתמודדות עם סיכונים הפכו אותו לנביא של זמננו, במיוחד אחרי שהמשבר של 2008 הוכיח שהוא צדק. הוא נתן כלים מעשיים לאנשים ולמשקיעים להגן על עצמם מפני הבלתי נמנע. "אומץ זה לא להסתכן, אומץ זה לדעת מתי לא להסתכן," הוא אמר, והמשפט הזה הפך למנטרה עבור מי שמאמין בו.

מצד שני, יש מי שרואה בו מתנשא ויהיר. הוא לא חוסך ביקורת מאף אחד – כלכלנים כמו פול קרוגמן, בנקאים, ואפילו מדענים – וכבר ניהל מלחמות טוויטר ארוכות נגד מי שחלק עליו. "רוב האנשים חושבים שהם חושבים, אבל הם רק מסדרים מחדש את הדעות הקדומות שלהם," הוא כתב, וזה לא עושה לו הרבה חברים. יש גם מי שטוען שהרעיונות שלו לא חדשים לגמרי, וש"ברבור שחור" הוא סתם שם קליט לתופעה שכבר הוכרה.

בגיל 64, טאלב לא מראה סימני האטה. הוא ממשיך לכתוב, להרצות ולהשפיע, תוך שהוא חי חיים שמשקפים את הפילוסופיה שלו – פשטות, כושר גופני (הוא מתאמן בהרמת משקולות), והימנעות ממה שהוא מכנה "רעש מיותר". השאלה היא אם העולם ימשיך להקשיב לו, או שמא הברבור השחור הבא יתפוס אותנו שוב לא מוכנים. "החיים הם סדרה של הימורים, והמטרה היא לא לנצח בכל פעם, אלא לא להפסיד הכל," הוא אמר פעם, וזה אולי המסר הכי חשוב שהוא משאיר לנו.