התקפלות מפוארת או מהלך מבריק? מה עומד מאחורי השהיית המכסים

בצעד שהזניק את וול סטריט ליום חסר תקדים, הודיע נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על השהיית המכסים העודפים על רוב מדינות העולם ל-90 יום, שיוקדשו למשא ומתן על תנאי הסחר עם כל מדינה ומדינה. רוב המדינות, למעט סין, עליה דווקא הועלו המכסים עוד יותר ויעמדו על 125%. מה עומד מאחורי המהלך שמגיע כמה שעות בלבד אחרי שהמכסים נכנסו לתוקף, במה שנראה כמו שינוי כיוון דראסטי בדקה ה-91? כנראה שאף אחד לא באמת יודע, אך הנה שלושה הסברים אפשריים בטור "מעבר לים" מיוחד, שני בשבוע רב תהפוכות שאפילו עוד לא הסתיים. 

אפשרות ראשונה - התקפלות מפוארת

אין ספק שהטלת מכסים כל כך אגרסיבית ומהירה לא מאפשרת להרבה מאד עסקים להתארגן על חלופות, שלא לדבר על העברת ייצור לארצות הברית. הרבה עסקים היו נתקעים עם עלויות אסטרונמיות שבוודאות היה גורמים להפסדים ואפילו פשיטות רגל של עסקים קטנים ובינוניים, ומי יודע אולי אפילו גדולים. בימים האחרונים המיליארדר ביל אקמן, דמוקרט בעברו, שתמך בטראמפ במהלך קמפיין הבחירות ותומך ברבים ממהלכיו, יצא בקריאה לטראמפ להשהות את המכסים ל-90 יום כדי לאפשר משא ומתן. הוא ציין את העובדה שרבים פונים אליו, בין השאר עסקים שהוא מושקע בהם, ומסבירים שאין להם שום סיכוי לעמוד בגזירות שעומדות לנחות עליהם. אקמן הוא לא היחיד, מן הסתם, שלחץ על טראמפ לעכב את המכסים. השמועות מדברות על אלון מאסק, אחד המקורבים ביותר לנשיא, שאחיו התבטא בחריפות באופן מפורש ברשתות החברתיות נגד המכסים, ושגם הוא בעצמו דיבר עם טראמפ על הנושא. לרשימה של אנשים שלאו דווקא נחשבים למתנגדים האוטומטיים של הנשיא ניתן להוסיף את ג'יימי דיימון מנכ"ל ג'יי פי מורגן שהביעה חששות מפני מיתון. על פי הדיווח בוול סטריט ג'ורנל טראמפ צפה בראיון עם דיימון בו הזהיר מפני מיתון, למרות שתמך בחלק מהמכסים כאמצעי לשיפור תנאי הסחר. 

ללחץ מהמיין סטריט, כלומר הכלכלה הריאלית, נוסף גם לחץ עצום מוול סטריט. השווקים הגיבו בצורה רעה מאד עם הידרדרות לשוק דובי במהירות שיא, ירידות יומיות של מעל 5% במדדים המובילים ותחושה כללית של אסון. שר האוצר סקוט ברנס טס במיוחד במהלך סוף השבוע לפלורידה לשוחח עם טראמפ בנושא לאחר שהוצף באינסוף שיחות מחבריו לשעבר בוול סטריט. הלחץ מהעסקים הקטנים ומהטייקונים הגדולים הגיע גם לפוליטקאים מהמפלגה הרפובליקאית. לא מעט מהם יעמדו בשנה הבאה לבחירות אמצע, אחרים, מתנגדים בכל מקרה למהלך המכסים, וגם בתוך המפלגה החל אי השקט לחלחל. בשני בתי הנבחרים החלו מהלכים, גם בהשתתפות נבחרים רפובליקאים, ליטול מטראמפ את סמכות המכסים. למהלכים האלו לא היה סיכוי ממשי להתקבל, אבל הם בהחלט העידו על הלך רוח ועל לחץ מתגבר במפלגה. בסופו של דבר למרות שליטתו הכמעט מוחלטת במפלגה הרפובליקאית, טראמפ עדיין זקוק לנבחרים לצידו. 

אז טראמפ ניסה לשחק אותה קול, אדיש, לא דופק חשבון לשווקים אלא ל"מיין סטריט" וכו', אבל בסופו של דבר נשבר תחת הלחץ, שמגיע גם מהמיין סטריט, גם מוול סטריט, גם מהפוליטקאים, מהחברים, התומכים, השותפים לדרך ואפילו מגורמים בממשל מהצוות הקרוב ביותר שלו. העןבדה שכל כך הרבה מדינות אכן פנו אל טראמפ בבקשה לפתוח במשא ומתן על תנאי הסחר איפשרה לטראמפ לסגת מהעמדה הקשוחה שהשיג עד כה, ולהציג אותה כהישג ולא כהתקפלות גרידא. בוול סטריט ג'ורנל מצטטים "אנשים מקורבים לנושא" שטוענים ששר האוצר בסנט, שנחשב למתון יותר בצוות היועצים של טראמפ בנושא המכסים, קיבל יותר סמכות כעת, והצוות יתחיל לעבוד בהילוך מוגבר על הגעה להסכמים מול "יותר מ-70 מדינות" שפנו לארצות הברית בנושא. התקפלות מפוארת במסווה של הישג דיפלומטי. 

• סין לא מוותרת - מעלה את המכסים ל-125%
• המכסים שנשארו, אלה שהוקפאו ומה שביניהם: מדריך מקיף

אפשרות שניה: התקפלות, אבל קצת שונה

"בונד וויגילנט" - שומרי אגרות החוב - היא תיאוריה שפיתח הכלכלן אד ירקוני, לפיה כשהממשלה מגזימה עם הפקרות פיסקלית סוחרי האג"ח יעצרו אותה עם זינוק בתשואות. במקרה זה שומרי האג"ח התעוררו לא בגלל הפקרות פיסקלית אלא בגלל המהלך האגרסיבי של זעזוע הכלכלה העולמית וכל המערכת הפיננסית והסחר. 

אחת המטרות המרכזיות של הממשל, כפי שהצהיר שר האוצר בעצמו, היא הורדת תשואות שיאפשרו מחזור החוב של הממשל, הורדת ריבית המשכנתאות ועוד. השנה יש צורך במחזור חוב של טריליוני דולרים, וברמות תשואות של קרוב ל-5 אחוז מדובר בעלות אסטרונומית. התשואות אכן היו במגמת ירידה חדה, במה שהיה נראה כהצלחה של הממשל, אך בימים האחרונים המגמה השתנתה בחדות. והתשואות זינקו שוב לרמות שלא מאפשרות מחזור חוב בעלות סבירה. ישנן תיאוריות שונות לסיבה לכך. בהתחלה רבים סברו שכחלק ממלחמת הסחר הסינים, שמחזיקים מאות מיליארדי דולרים של אג"ח אמריקאי, התחילו למכור. בהמשך התיאוריה הזו ככל הנראה הופרכה, שכן האחזקות של הסינים לא ירדו באופן ניכר בימים האחרונים. תיאוריה נוספת מדבר על הנזלה של קרנות גידור שנקלעו למצוקת מזומנים ונאלצו למכור אחזקות, וייתכן שהשוק פשוט איבד אמון במהלכים של טראמפ והחל לתמחר מיתון. 

תהיה מה שתהיה הסיבה, טראמפ הבין שהמהלך הזה באגרות החוב חייב להיעצר. המחיר גבוה מדי, ההשלכות הרסניות, ובסופו של דבר, בתוספת לכל הגורמים עליהם דיברנו בהסבר הקודם, זה היה הקש ששבר את גב הטראמפ. בתיאוריה הזו תומך בין השאר הכלכלן אל אריאן שכתב ברשת איקס שעכשיו אנחנו יודעים מה הגורם ששובר את טראמפ - אגרות החוב. 

• טראמפ מצמץ שוב - הפעם מול סין; מחריג סמארטפונים, מחשבים ושבבים מהמכסים החדשים
• הפחד של המשקיעים: אי וודאות שתוביל לביטול תחזיות; לוג’יטק היא רק הסנונית
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

אפשרות שלישית: "אמנות המשא ומתן" - מהלך מבריק

שתי האפשרויות הקודמות סבירות מאד אבל בכל זאת מעוררות כמה סימני שאלה. ראשית, ציוצים מוקדמים של טראמפ הראו שההודעה הייתה כנראה מתוכננת עוד מהבוקר ואולי אף קודם לכן. יום המסחר עצמו התנהל יחסית ברוגע בהשוואה לימים האחרונים עם עליות קלות. כלומר פחות סביר שמשהו שהתרחש במהלך היום גרם להתקפלות. גם העיתוי, כמה שעות לאחר כניסת המכסים לתוקף, נראה כמשהו מכוון, כחלק ממשא ומתן, ולא כהתקפלות פתאומית. בנוסף, ההודעה הגיעה לאחר פרסום תוצאות המכרז ל-10 שנים שהראה על ביקוש חזק מאד מה שדווקא מפיג קצת את החששות מהתמוטטות שוק האג"ח. אם המכרז היה חלש ואז טראמפ היה יוצא בהודעה, היה ניתן לקשר זאת ישירות לכך, אך כאמור, לא כך קרה. בנוסף, קשה להאמין שהממשל באמת חשב שניתן להטיל מכסים כל כך אגרסיבים בצורה כל כך מהירה בלי לשבור משהו מאד רציני בכלכלה. מדובר בתוספת עלויות דימיונית מהיום למחר על אינסוף עסקים קטנים, בינוניים וגדולים, כשאין מספיק חלופות ברחבי העולם, בטח לא בארצות הברית. האם באמת מישהו חשב שזה יכול לעבוד? 

כששר האוצר אמר שהוא דיבר על כך עם טראמפ ביום ראשון הוא אמר גם "זו הייתה האסטרטגיה שלו לאורך כל הדרך". כלומר מההתחלה טראמפ התכוון להסיר את המכסים כדי לאפשר זמן למשא ומתן. ייתכן שמדובר רק באמירה פוליטית שנועדה לרכך את ההתקפלות המפוארת, ואכן הרבה גורמים מעידים שההחלטה דווקא כן התגבשה רק ביום רביעי, אבל ייתכן גם שלמרות שבסנט פוליטקאי הוא גם דובר אמת (אירוע שיכול להתרחש מדי פעם), ושזו הייתה התוכנית של טראמפ מההתחלה. להביא את השווקים לקצה ואת שותפות הסחר להיסטריה, ואז לפעול. אבל מה ההיגיון בכך?

הנה הסבר אלטרנטיבי: כפי שכתבנו כמה פעמים, למכסים יכולים להיות שלוש מטרות - א. השגת מטרות פוליטיות שלא קשורות ישירות לכלכלה (פנטניל, לדוגמה) ב. יצירת תזרים מזומנים לקופת האוצר - העלאת מיסים. ג. העברת ייצור לארצות הברית וחיזוק התעשייה המקומית. כפי שהעירו רבים המטרה השניה והשלישית לכאורה סותרות את עצמן. אם המטרה היא ליצור הכנסות, אז צריך שהיבוא יימשך, אבל אם המטרה להעביר ייצור לארצות הברית אז הייבוא אמור להיפסק שכן ייצרו בארצות הברית. האמת נמצאת כמובן באיזון ובאמצע. אין מטרה לחסל את כל היבוא, אבל כן לחזק את התעשיה בארצות הברית ולהחזיר כמה תעשיות חיוניות שנעלמו לחלוטין מאדמת המדינה. מצד שני היבוא יימשך, ויצור הכנסות. 

כדי שהיבוא יצור הכנסות יש צורך שהמכס יהיה הגיוני. 10% הוא בהחלט רמה הגיונית שלא תחסל את היבוא ותיצור זרם הכנסות יציב יחסית, כשלא כל העלאת המס תיפול על חשבון הציבור האמריקאי. למרות כל התעמולה הפופליסטית של מתנגדי טראמפ, אין שום סיכוי שכל המכסים יתגלגלו לצרכן. הגורם הנושא בעלות בפועל תלוי בגמישות הביקוש וההיצע בכל מוצר ומוצר, ובחלק לא קטן מהמוצרים, רוב אם לא כל העלות תיפול על היצואן או היבואן, לא על הצרכן. לעומת זאת מכסים של 25%, כמו על תעשיית האלומניום אכן נועדו להחזיר ייצור לארצות הברית. מכס של 10% כן יכול לחסל יבוא של מוצרים מסוימים שיהיה זול יותר לייצר בארצות הברית, אבל עדיין יהיה משתלם לייבא מוצרים רבים, וההכנסות יזרמו לקופת המדינה. לכן הגיוני שהמכס של 10% כאן כדי להישאר, ואכן הוא לא הוסר. הנה מטרה ב' הושגה בהצלחה. 

במקביל, טראמפ הכניס את כל העולם ללחץ, וכולם עומדים בתור להציע לארצות הברית שיפור תנאי הסחר במה שיגרום לשינוי היסטורי. זהו מהלך טראמפי טיפוסי - לקחת צעד קיצוני, לזעזע את המערכת, להכניס את כולם לפאניקה, ואז לסגת אחורה למשהו שככל הנראה הוא רצה מההתחלה. הנה, מכסים של 10% על כל העולם, שעד לפני זמן קצר היו נתפסים כהכרזת מלחמה מטורפת, מתקבלים לפתע באדישות ואפילו כהתרחשות חיובית. לאף אחד כבר לא אכפת מ-10% מכס. יותר מזה, כולם עומדים בתור כדי לפתוח את כל ההסכמים, משתוקקים לשנות את כל מערכת היחסים הכלכלית עם ארצות הברית מהיסוד (לטובת ארצות הברית), מה שללא ספק יוביל לתנאי סחר טובים יותר למדינה של טראמפ, וכל זה בתוך שבוע מאז הכרזת המכסים. אם לפני חודש היו אומרים לנו שכל מדינות העולם יעמדו בתור כדי להוריד מכסים על סחורה אמריקאית למרות שטראמפ בדיוק הטיל עליהם מכסים של 10% היינו חושבים שמדובר בתרחיש לא ריאלי. "מבריק" ציין אקמן, "אמנות המשא ומתן". נראה שלפחות הוא חושב שזה היה מתוכנן.

שיפור תנאי הסחר יסייע ללא ספק למטרה השלישית - התעשייה בארצות הברית תרוויח מכך בטווח הארוך, מפעלים יחזרו לארצות הברית, החברות הקיימות יוכלו לייצר יותר במחירים טובים יותר, שווקים חדשים יפתחו ויווצר בום תעשייתי. הנה מטרה ג' הושגה בהצלחה. 

כשמדברים על המטרה הראשונה, השגת מטרות פוליטיות, התרכזנו עד כה בעיקר בנושא הפנטנלין, אבל המטרה הפוליטית (והכלכלית) מספר אחת היא המאבק מול סין על ההגמוניה העולמית. לכן, טראמפ מוותר לעת עתה לכל העולם על המכסים העודפים, שנועדו, והצליחו, להביא את כולם לשולחן המשא ומתן ולשנות את כל מערכת הסחר העולמית במהירות שיא חסרת תקדים, לכולם, חוץ מסין. במקרה הזה דרוש שינוי דרסטי מהיסוד. טראמפ במקרה זה לא מוותר מילימטר, ההיפך, הוא רק מגביר את הלחץ. הכל על השולחן - הזרמת הפנטניל הקטלני לארצות הברית, החסמים הבלתי אפשריים של חברות אמריקאיות להיכנס לסין (גוגל או מטא לדוגמה לא יכולות לפעול במדינה, אבל לא רק החברות הגדולות), מניפולציות על המטבע, סבסוד תעשיות באופן שנועד למחוק את המתחרים ועוד ועוד. אלו דברים שהעניקו לסין יתרונות עצומים וגורמים לגרעון סחר העצום, אבל יותר מזה, מקרבים את סין ליצירת הגמוניה בעולם, חזקה יותר מזו של ארצות הברית. טראמפ תופס את זה כרגע המושלם ליצור מהפך ולהציל את העולם המערבי מהשתלטות עוינת סינית. הרבה נזק כבר נגרם, אבל המצב עדיין לא בלתי הפיך. סין עדיין תלויה מאד בארצות הברית ועכשיו זה הזמן להפעיל את מנופי הלחץ לשינוי המצב מן היסוד. אם לא עכשיו אימתי. 

לא ניתן להמעיט בהישג האסטרטגי מול סין. כשכולם מבינים שארצות הברית רצינית, ומחכים להגיע איתה להסכמים, אף אחד ככל הנראה לא יבחר בצד הסיני במאבק הזה. אף אחד לא יעיז להתעסק עכשיו עם ארצות הברית ולסייע ליריבה הגדולה שלה. סין מבודדת וצריכה להיאבק לבד במה שנראה כאובדן הלקוח החשוב ביותר שלה. המספרים לא ניתנים למניפולציה - סין מוכרת בערך פי 5 לארצות הברית, ואין לה תחליף ללקוח האמריקאי, במיוחד לא במצב הגיאופוליטי הנוכחי. לאמריקאים יש הרבה תחליפים ליצור הסיני, מהודו ועד וויטנאם, ממקסיקו ועד ארצות הברית עצמה. ברור שיהיו כאלה שיפגעו, ברור שיהיו עסקים שיפשטו רגל, המעבר יהיה כואב ללא מעט אמריקאים, אבל לסינים מדובר באסון של ממש. כפי ששר האוצר בסנט אמר, סין משחקת פה עם יד מפסידה, אין לה באמת מה למכור במאבק הזה. המכסים על ארצות הברית לא יגרמו לנזק ממשי. במקרה שלה נראה שיש יותר סיכוי שהיא דווקא תשלם את רוב הנזק, שכן גם ככה היא מיבאת מארצות הברית מה שהיא ממש חייבת. המהלך האחרון של טראמפ פשוט דחק אותה לפינה. זה אמנם מצב מסוכן מאד, סין יכולה לגרום להרבה נזק בהרבה מאד מישורים. אבל לפחות בסיכום ביניים נראה שטראמפ עם ידו על העליונה במאבק הזה - גם מטרה א' בדרך הנכונה. 

כאמור, קשה להעריך מהו ההסבר המדויק, וייתכן שמדובר בשילוב של שלושתם. מכל מקום אנחנו עדיין רק באמצע הדרך. יש לנקוט בחשדנות ובמשנה זהירות כלפי העליות בשווקים. עוד נכונו לנו ימים מעניינים, לא בטוח שזה דבר טוב.