לא רק תנובה ונמל המפרץ: איך ישפיע עימות דו-גושי על הכלכלה הישראלית?

ההחלטה של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ להשהות את המכסים על כלל מדינות העולם למעט סין, שהמכסים על סחורות ממנה יעמדו על 125%, מאיימת להצית מלחמת סחר בין המדינות. על אף שבשנים האחרונות ידעו המדינות לא מעט התגוששויות שכללו הטלת מגבלות כלכליות הדדיות, יש מי שסבורים שהעימות הפעם עשוי לצאת משליטה ואף להחזיר את העימות הדו-גושי אל מרכז הבמה העולמית.

עימות מעין זה, עשוי להשפיע באופן משמעותי על מדינת ישראל, שכן מדובר שותפות הסחר הגדולות ביותר שלה. מצד אחד, ניצבת ארצות הברית לה קשרים כלכליים, פוליטיים וביטחוניים חזקים וארוכי שנים עם ישראל, שבמידה רבה תלויה בה. מנגד, ניצבת סין שהיחסים הפוליטיים עמה ידעו עליות ומורדות ובשנים האחרונות נחלשו, בעקבות המלחמה ועליית טראמפ לשלטון בארצות הברית, אך מחזיקה בלא מעט מאחזים בכלכלה ובמשק הישראלי. אז איך ישפיע עימות דו-גושי, שבו ישראל ככל הנראה תחבור לארצות הברית, על הכלכלה המקומית?

שותפת הסחר השנייה בגודלה

סין היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של ישראל אחרי ארצות הברית. על פי  נתוני הלמ"ס בשנת 2024 יובאו לישראל סחורות מסין בהיקף של 49 מיליארד שקל (המהווים מעל 15% מכלל הסחורות המיובאות לישראל), זינוק של 20% ביחס לנתון שנרשם בשנת 2023. לצורך השוואה, הייבוא של ישראל מארצות הברית עמד בשנה החולפת על כ-32 מיליארד שקל. עם זאת, הייצוא של ישראל הוא הרבה יותר משמעותי לארצות הברית ועמד בשנת 2024 על 52.5 מיליארד שקל בזמן שהייצוא לסין עמד על כ-12 מיליארד שקל.

פערים אלו בין הייצוא לבין הייבוא מסין וארצות הברית, הביאו לכך שלישראל גירעון סחר של כ-39.7 מיליארד שקל מול סין, זינוק משמעותי לעומת שנת 2023 אז נרשם גירעון של 29.3 מיליארד שקל. מנגד, מול ארצות הברית מחזיקה ישראל במאזן סחר חיובי של 25 מיליארד שקל. עובדה זו, עמדה לצדה של ישראל בעת הטלת המכסים של הממשל האמריקאי (שבינתיים הושהו  לכל המדינות למעט סין), שחושבו בין היתר על פי גרעון הסחר בין המדינות. במידה והסינים ייבחרו להטיל מכס בצורה דומה לארצות הברית, מה שכלל לא עומד כרגע על הפרק, ישראל תסבול אמנם ממכסים גבוהים אך כאמור הייבוא שלה מסין הוא נמוך יחסית (5% מכל הסחורות המיובאות).

• כלכלה חלשה, העם חזק - סין הקומוניסטית נגד ארה"ב
• נקמה סינית - הקלפים של שי ג'ינפינג נגד טראמפ

נתונים אלו, מלמדים כי אופי הסחר בין המדינות נשען בעיקר על הייבוא הישראלי מסין. כלומר, בהנחה של מלחמת סחר שתכלול או תערב מדינות נוספות מעבר לארצות הברית, הפגיעה הגדולה בישראל עשויה להגיע בעיקר מהכיוון של הייבוא. אם זה יקרה, וכרגע זה לא נראה כמו תרחיש סביר, סין עשויה להרחיב את מגבלות הייצוא שלה למדינות מסוימות כפי שעשתה עם ארצות הברית. כך למשל, כחלק ממלחמת הסחר בין סין לארצות הברית שהתמקדה בשבבים וטכנולוגיה, הטיל משרד המסחר הסיני לפני כשנתיים הגבלות על יצוא המתכות גריום וגרמניום, המשמשות לייצור שבבים וציוד תקשורת, לארצות הברית.

לעומת זאת, הטלת מכסים על מוצרים מיובאים, כפי שעשתה ארצות הברית, אמנם תפגע בייצוא הישראלי למדינה אך לא תפגע באופן אנוש בכלכלה הישראלית.

המאחזים הסינים בארץ - תנובה, נמל המפרץ ועוד

ההשפעה הסינית על הכלכלה הישראלית, והאיום שהיא מהווה במקרה של חזרה לעולם דו-גושי רחוקה מלהסתיים ביחסים בילטרליים בין המדינות. בשני העשורים האחרונים השתלטו חברות סיניות, חלקן בבעלות ממשלתית על שורה של חברות ונכסים כלכליים משמעותיים בישראל. אולי המפורסם והבולט שלהם הוא חברת תנובה שנמכרה בשנת 2014 לחברת ברייט פוד, תאגיד סיני בבעלות ממשלתית. מכירות מעין אלו לוו לא פעם בביקורת מצד גורמים שונים על "דריסת הרגל", שניתנה לממשל הסיני במשק הישראלי.

מעבר לעובדה שתנובה היא אחת מהחברות התעשייתיות הוותיקות בישראל, היא אחראית לכ–70% מאספקת החלב בישראל, ובהתאם היא הקניינית הגדולה ביותר של תוצרת חקלאית בארץ. דומיננטיות זו, הדאיגה לא מעט גורמים ביטחוניים ופוליטיים שהתנגדו למהלך עוד בטרם אישורו. אחד מהם, הוא ראש המוסד לשעבר, אפרים הלוי, שהזהיר ב-2014 זמן קצר לפני מכירת תנובה מפני ההשתלטות הסינית על מוקדי כוח כלכליים. לדבריו, "סין תומכת בקיצוניים שבאויבינו. סין סירבה להיענות לבקשות ישראל שלא לספק לאויבינו אמצעים המקדמים אותם בדרך לפיתוח נשק להשמדה המונית. סין מקדמת באזורנו פרויקטים ענקיים שתכליתם למסד ברחבי האזור מוקדי השפעה...שיוכלו לסייע...ליריבי ישראל לשפר משמעותית את יכולותיהם כלפיה".

• טראמפ מצמץ שוב - הפעם מול סין; מחריג סמארטפונים, מחשבים ושבבים מהמכסים החדשים
• הפחד של המשקיעים: אי וודאות שתוביל לביטול תחזיות; לוג’יטק היא רק הסנונית
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

הדברים הללו של הלוי לא נכתבו באופן ישיר על עסקת תנובה, אליה הוא התנגד נחרצות וראה בה "סכנה", אלא על הכוונה של הממשלה לערב את הממשלה הסינית בהקמה ובתפעול של קו הרכבת לאילת. תוכנית זו, אמנם נזנחה מאז, משלל סיבות, אך בינתיים הסינים קנו להם מאחזים לא פחות חשובים בכל הקשור לתשתיות חיוניות. אולי הבולט שלהם הוא נמל המפרץ, שמופעל על ידי חברת שנחאי אינטרנשיונל פורט גרופ (SPIG), שכמו ברייט פוד נשלטת גם היא על ידי הממשל הסיני.

עדות לסכנה האפשרית הנשקפת מהמאחזים שקנה לעצמו הממשל הסיני בישראל, ניתן היא לראות בשנה שעברה עת החליטה ענקית הספנות הסינית קוסקו על הפסקת השירות שלה בארץ. זאת על אף, שהחברה הינה אחת מבעלות המניות בנמל המפרץ בו עוגנות אוניותיה. ההחלטה של קוסקו מלמדת בעיני המתנגדים למעורבות הסינית, את מה שעשוי לקרות במידה והממשל הסיני יבחר להטיל את כובד משקלו על הכלכלה הישראלית. מה שעשוי להשפיע בין היתר על כניסת הסחורות לארץ.