גולדמן סאקס: אוכלוסיית העולם מזדקנת, מהן ההשפעות הכלכליות?

הזדקנות האוכלוסייה צפויה להיות אחת ההתפתחויות החשובות ביותר בעולמנו בעשורים הקרובים וכבר היום היא מגמה ניכרת ברוב הכלכלות המפותחות. יפן, גרמניה ואיטליה נמנות עם האומות המזדקנות ביותר מבחינת שיעור המבוגרים מעל גיל 55 באוכלוסייה, ודרום קוריאה, שוויץ, ברזיל וסין יהיו עדות לגידול חד בשיעור הקשישים בעשור הקרוב.

אריכות ימים, בריאות משופרת ועבודות פחות תובעניות מבחינה גופנית גם יצרו מצב שבו בני אדם עובדים יותר מגמה שצברה תנופה נוספת בעקבות שינויי מדיניות אשר העלו את גיל הפרישה ותוכניות פרישה פחות נדיבות. כאשר בני אדם עובדים יותר, הצורך בהסבה מקצועית אף הוא עולה במשך השנים, במיוחד משום שהטכנולוגיה משנה את אופיין של עבודות רבות.

ברוב השווקים המפותחים, ההוצאה לנפש מגיעה לשיאה כאשר אדם הוא בשלהי שנות ה-40 לחייו. רמת ההוצאות המוחלטת תלויה במידה רבה במבנה משקי הבית. מספר בני המשפחה הממוצע במשקי בית שבראשם אדם בשנות ה-50 לחייו נע בין 2.0 בארה"ב ל-2.75 ביפן. נתון זה מכתיב כיצד יתחלק התקציב הביתי בין מוצרים ושירותים, לדוגמה חינוך ותחבורה. דפוס ההוצאות של אנשים מבוגרים יותר שונה אף הוא ההוצאה על פריטים הנתונים לשיקול דעת כמו בגדים ומסעדות יורדת עם הגיל בעוד שנתח גדול יותר של ההוצאות מוקדש למוצרי יסוד ופנאי.

ענף הבריאות

הוצאות הבריאות עלו במונחים ריאליים כמעט בכל מדינות ה-OECD בעשור האחרון וצפויות להמשיך לעלות ככל שהטיפולים נעשים יותר מותאמים אישית ולפיכך יקרים יותר. ככל שעלויות הרווחה המאמירות מכרסמות בתקציבים הממשלתיים המוקצים להשקעות מעודדות תפוקה בתשתיות, מו"פ וחינוך, הוויכוח אודות סוג הטיפולים שהממשלה צריכה לממן צפוי להפוך לקולני יותר.

• גם הדמוגרפיה האמריקנית בבעיה - איך זה ישפיע על הכלכלה?
• הבעיה הגדולה של הכלכלה הישראלית - הצמיחה העתידית בנפילה

ענף הדיור

למרות שמגמת ההזדקנות אמורה לבלום את הביקוש לדיור, אם נניח שכל שאר הגורמים ללא שינוי, מחירי הבתים והביקוש להם יעלו בהתאם לשינויים בקבוצות הגיל העיקריות הרוכשות דיור (20-44 שנים) במקום שיהיו בעלי מתאם שלילי לשינויים בקבוצות הגיל המבוגרות יותר. לאנשים מעל גיל 55 יש גם סיכוי גבוה יותר להחזיק דירה בבעלותם בהשוואה לאנשים בתחילת הקריירה שלהם, ועד הפרישה גדלים הסיכויים שהם פרעו את המשכנתא שלקחו.

מי ישלם ?

ידוע היטב שמשלמי המסים הם הנפגעים העיקריים מהתארכות תוחלת החיים, למרות שגיל הפרישה לא השתנה בהרבה. רוב הכלכלות המזדקנות והמתקדמות העלו את גיל הפרישה בעשורים האחרונים, אך רק מעטות עשו זאת באופן משמעותי (צ'כיה, שהכריזה על העלאה בלתי מוגבלת של גיל הפרישה בחודשיים מדי שנה, היא יוצאת דופן מבחינה זו). קל להבין את הקשיים הכרוכים בחקיקת העלאות גבוהות יותר של גיל הפרישה, משום שהם מפרים את האיזון בשוקי העבודה ומקשים על תכנון הפנסיה של האנשים המושפעים מיידית מצעדים אלה. עם זאת, יותר ויותר קובעי מדיניות ומצביעים משלימים עם המציאות שאין מנוס מהארכת חיי העבודה על מנת להקל על קשיי התקציב העתידיים . גיל הפרישה האפקטיבי לגברים עלה ב-12 חודשים בעשור האחרון במדינות ה-OECD, עובדה המעידה שאנשים מוכנים לעבוד שנים ארוכות יותר. אך כאשר אמצעים אלה אינם מספיקים בכדי לממן את עלות ההזדקנות המאמירה, ממשלות יתקלו בקושי לרצות את המצביעים של היום ואת משלמי המסים העתידיים - בעת ובעונה אחת.