שבדיה מול כל העולם - פרק ב'

העולם מסתכל על בתי הקפה הפתוחים של שבדיה בזעזוע, בטוח שבכל רגע יגיע אסון שיהפוך את המדינה מן הקצה אל הקצה. אני לא יודעת אם "העולם" צודק, אבל יש דבר אחד שאפשר לומר על המדיניות השבדית, בוודאי לעומת זו הישראלית: היא בת קיימא. שבדיה יכולה להמשיך להתמודד עם הקורונה – בדרכה – גם לאורך חודשים ארוכים.

פרק א' - שבדיה וקורונה: מרתק, מוזר, מבהיל, מפליא; מי המשוגע – השבדים שנוהרים למרחבים הציבוריים או הישראלים שמחמירים בכל יום את תנאי הסגר? 

היום קיבלנו מייל מהגן עם הכותרת "מידע חשוב בנוגע לקורונה". לבי שקע כשהכנתי את עצמי לבשורה שהגן נסגר, אך במהרה נרגעתי: מדובר היה בחידוד הנחיות על כך שכל ילד שהוא או בני משפחתו מראים תסמינים קלים של צינון וכו', צריך להישאר בבית עד 48 שעות אחרי סיום התסמינים. להורים עובדים (תנסו רגע להיזכר מה זה...) זה אמנם מאוד מציק להשאיר את "כל" הילדים בבית כשלאחד מהם יש קצת נזלת, אבל זה אפשרי. כל הורה עובד בישראל שחושש לפרנסתו היה מוכן לחתום על העסקה הזו – לצאת לעבוד כרגיל, ולהשאיר את הילדים בבית במידה ואחד מהם חולה. אפשר, עם כל הקושי, להתנהל בצורה הזאת לאורך זמן, וכך למזער את סיכויי ההדבקה בנגיף לצד האפשרות להמשיך לייצר פרנסה, שפיות ושגרה.

ישראלים מתנחמים (ובצדק!) במספרי תמותה נמוכים בהרבה מבשאר מדינות העולם. מיעוט תמותה זה דבר נפלא. ברוך השם. אבל לא רק קורונה גורמת לתמותה.

נתחיל בבסיס: חברה סיפרה לי אתמול שהתקשרה אליה אחות טיפת חלב והתחננה שהיא תביא את הילדים להתחסן. איך להביא, היא שאלה. למה דווקא עכשיו לחשוף את הילדים למרפאות, ובמילא כולן סגורות. ענתה האחות – את לא מבינה. יש חשש אמיתי שבחודשים הקרובים נראה פה התפרצות של חצבת או פוליו, בגלל שכל כך הרבה אנשים ילדים מפסיקים להתחסן. מרוב בהלת קורונה אנחנו מזניחים את חיסון העדר במחלות חמורות הרבה יותר. חולים כרוניים וחולים מבוגרים נמנעים מלהגיע לקבל טיפול רפואי בבית החולים כי הם חוששים להידבק מקורונה, ורבים אחרים דוחים תורים שהם חיכו להם חודשים. גם אם נניח לרגע הנחה של חסד – שהדברים האלו לא עולים בחיי אדם, המשמעות היא עומס בל-יתואר על מערכת הבריאות ברגע שתהיה הקלה בהנחיות. מרוב ניסיון למנוע עומס על המערכת בשעת החירום, אולי דווקא העומס השגרתי הופך להיות איום גדול יותר?

• 5 שנים אחרי פרוץ הקורונה - המסר למשקיעים
• נהג סרב להעלות נוסעת בשל "לבוש לא צנוע"

יש גבול לכמה זמן אפשר להסתגר מהקורונה ולראות את מספר המובטלים הולך ומאמיר. כולם מדברים על וירוסים, ומי ידבר על אותן משפחות שהקרקע שמתחת לרגליהן נשמטה, שהיו על דרך המלך ונפלו הרחק מתחת לקו העוני. רשויות הרווחה ועמותות הסיוע מוצפות עד כדי קריסה מפניות שמגיעות ממשפחות שעד אתמול לא חלמו שהם יזדקקו – אני יודעת כי אני מתנדבת בארגון "לב אחד", שהוא לא ארגון רווחה ובכל זאת בלית ברירה פונות אלינו אלפי משפחות בכל שבוע. מיותר לציין שהמחקר מכיר את הקשר בין מצב כלכלי ירוד לבין הימנעות מטיפולים רפואיים נצרכים, וכמובן את הקשר בין אבטלה לבין פניה אלכוהול, סמים וחלילה חמור מכך. כל זה בלי להזכיר את העליה בפניות למוקדי חירום בשל אלימות במשפחה ואת התגברות מקרי הדיכאון והחרדה.

כמה זמן מדינה יכולה להמשיך ככה? ככה זמן חברה יכולה להמשיך להחליט שנפגעי הקורונה הפוטנציאליים חשובים יותר מכל הנפגעים האחרים? כמה מצוקה וכעס ומרמור עלולים להצטבר בחברה הישראלית וכמה זמן ומשאבים יידרשו כדי להתאושש מהשבועות האחרונים?

אני מרבה לפרסם פה ביקורת גלויה וסמויה על הנייטרליות השבדית ועל ההתנהלות שלה מול איומים מבית ומחוץ. אולי ההתנהלות השבדית שאננה מדי מול הקורונה, אני לא יודעת. אבל בהנחה שהקורונה כאן כדי להישאר לפחות בשנה הקרובה, דרושה מדיניות שהציבור יכול לעמוד בה ושהמדינה יכולה להמשיך ולתפקד בתוכה עד כמה שאפשר. גם בזה תלויים חיי אדם.

• החוזים נופלים עד 3.2% - סין מטילה מכס על יבוא מארה"ב בשיעור של 34%
• ביל גרוס מזהיר: "זה לא הזמן לקנות מניות, אל תנסו לתפוס סכין נופלת"
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

לפוסטים נוספים של ליאורה לויאלן