חובות ובחירות: לאן ארצות הברית הולכת בצל הקורונה?

בשנת 2000, במסגרת העונה ה-11 של סדרת האנימציה האגדית משפחת סימפסון, ליסה, הבת האמצעית, יורשת את נשיאות ארצות הברית מהנשיא דונלד טראמפ. לאחר השבעתה, בישיבה הראשונה שלה בחדר הסגלגל, היא מגלה שטראמפ הותיר את המדינה עם קופה ריקה לחלוטין. הדמיון והמציאות לעיתים מתנגשים בצורה מעוררת השתאות.

 

אז נכון, אי אפשר לומר שהקופה של ארצות הברית ריקה. היא לא. אבל המינוף. אוי המינוף. הוא כבר חורג מגבול הטעם הטוב. הסקטור הפרטי, העסקי והממשלתי, ממונפים עד השיניים. לפני המשבר, רק החוב הפרטי והעסקי היה למעלה מ-26 טריליון דולר יחד. עד סוף השנה החוב הממשלתי צפוי לצמוח ל-4 טריליון דולר.
 
אמריקה מכורה לחוב וכמו שכל איש עסקים מתחיל יודע, זה מצב לא טוב להיות בו. אם לא משתלטים עליו, בסוף, הכל משרת את החוב. עד שאי אפשר לשרת אותו יותר.
 
שמעו בדיחה: גדולים מדי כדי ליפול
במשבר הגדול של 2008, הומצא המושג "גדול מדי כדי ליפול" (Too Big to Fail). המושג שהומצא על ידי הממשל בארה"ב והפד', התייחס בעיקר לבנקים רגילים ולבנקי השקעות – והתייחס למוסדות הקשורים ישירות לחוסנה הפיננסי של ארצות הברית.
 
כנס המשקיעים של ביזפורטל - מחר ב-14:00 יציגו חברות שיח מדיקל שחקנית בתחום הקנאביס וצירון שהתמזגה עם אפסילון שמתמחה במכירות דרך אמזון - היכנסו להירשם

זו אולי השטות הגדולה שהומצאה בעשורים האחרונים בכלכלה. אין כזה דבר גדול מדי. לא במושגים אבולוציוניים ולא בממדים פיסיים ולא במושגים אבסולוטיים. גלקסיות עצומות קורסות לתוך עצמן, אז בנק לא יכול? בסוף, בניסיונם להציל את הגדולים, האמריקאים עלולים לגלות מחדש את האימרה הנושנה שהם כל כך אוהבים לדקלם: ככל שאתה גדול יותר, ככה אתה נופל חזק יותר.
 
לפי רוברט כרמלי, מנהל דסק חו"ל בפעילים ניהול תיקי השקעות, הנגיף ישאיר צלקת על הכלכלה האמריקאית, שתלויה בהתאוששות מהירה של הכלכלה כדי להצדיק את רמת החוב הנוכחית ואת זו שצפויה להצטבר במלחמה בקורונה. העניין הוא, שאף אחד לא יודע איך תיראה ההתאוששות, כל עוד לא מוגר הנגיף. זו אבן הנגף – או, אם תרצו, אבן הנגיף – או עקב האכילס של כל התיאוריה הזו.
 
"בשבוע האחרון הודיע האוצר האמריקני שהוא מתכנן להרחיב את הנפקת האג"ח הרבעונית שלו לשיא של 96 מיליארד דולר", אומר כרמלי. "מי שעוקב אחר תוכנית גיוס החוב של שר האוצר מנוחין בשבועות האחרונים, מגיע למסקנה המתבקשת שמשבר הקורונה למרות שהינו משבר רפואי ישאיר צלקת כלכלית וכמות חוב אותה ייקח שנים רבות לכסות.
 
"למעשה, מסוף מארס השלים האוצר גיוס חוב בהיקף של 1.46 טריליון דולר. הגרעון בארה"ב צפוי ע"פ תחזיות לחצות את ה-4 טריליון דולר עד לסוף השנה וחזרה מהירה לפעילות כלכלית מלאה נחוצה ע"מ לשרת חוב זה.
 
"העלייה המהירה בחוב מחד והעליה בכמות הכסף בשלב זה, לא צפויה להשפיע באופן ניכר על האינפלציה, על תשואות האג"ח הממשלתי ועל הדולר משני טעמים עיקריים. הירידה החדה בצריכה ובמחירי האנרגיה מרסנים את עליות המחירים מצד אחד, כשמנגד העובדה שמדובר במשבר עולמי מייצבת את הדולר, כשאג"ח ממשלתי אמריקני עדיין מספק תשואות אטרקטיביות ביחס לאג"ח ממשלתיות אחרות בעולם ונחשב לסחורה אטרקטיבית", הוסיף ואמר כי "משקיעי האג"ח כבר מזמן הפנימו שהם חיים בעולם יחסי, לעומתי, ולא בעולם אבסולוטי".
 
"הבריחה לזהב מבטאת את חוסר האמון של המשקיעים במנפיקים"
מנהל מחלקת מאקרו בפסגות, גיא בית אור, חושב שההתערבות המוגזמת בשווקים הפיננסיים, מובילה לנהירה לזהב, שעלה ב-12 החודשים האחרונים כבר ב-34% והטרנד הזה צפוי להימשך לאור הדפסת הכסף וצבירת החוב הגואים.
 
"אנחנו נמצאים בתקופה של אובר מוניטיזציה, שבה הבנקים המרכזיים מתערבים באמצעים רבים, כולל הריבית הנמוכה", אומר בית אור. "כיום אנחנו נמצאים בתקופה היסטורית של הנפקת כספים חסרת תקדים. הנהירה של משקיעים רבים לזהב על חשבון הסחורות והמטבעות, מעידה על חוסר אמון במנפיקים והחשש מאינפלציה עתידית", הוא מסכם.
 
מה זה אומר על הכלכלה האמריקאית? לא מעט.  
 
"טראמפ לא יכול לפתוח את הכלכלה – זו תעמולת בחירות"
בוושינגטון פוסט כתבו השבוע על נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, שהוא הנשיא הלעומתי הראשון בהיסטוריה האמריקאית. לפי הטענה, כל נשיא – פרט לנשיא הראשון, ג'ורג' וושינגטון – הגיע מאחת המפלגות (הדמוקרטית או הרפובליקנית), אך בעתות משבר, ידע להתעלות מעל השיוך המפלגתי.
 
לא טראמפ. הוא כבר נמצא עמוק במסע הבחירות שייערך בנובמבר, רק שהפעם הוא מוכן "להקריב" את הזקנים למען טובת הכלל – ועדיין מנסה לצייר את המגפה כניסיון דמוקרטי לפגוע בנשיאותו. הקריאה שלו לפתוח בשבוע שעבר את הכלכלה האמריקאית, היא חסרת שיניים בערך כמו אישה בת 90 שיכולה לאכול רק מזון רך. המושלים אחראיים באופן בלעדי על פתיחה או סגירה של המדינה שהם מנהלים.
 
"אני מדבר עם חברים שלי מברקליס בארצות הברית", אומר מנכ"ל ברקליס ישראל, אילן פז, מומחה לשוק האמריקאי שהיה מבקר שם לא מעט עד תחילת המשבר. "לבנק יש בניו יורק 3,500 עובדים, כשנכון לכרגע, הם מתכננים ש-700 יחזרו לעבודה במשרדים ביולי. אז הצהרות לחוד ומציאות לחוד", אמר.
 
לפי פז, בשל תרבות התביעות בארצות הברית, מעסיקים רבים לא יחזירו עובדים לעבודה לפני שיוכלו להבטיח את שלומם, מחשש לתביעות ייצוגיות. והוא צודק. כל מי שהיה במפעל של אינטל יודע שאפילו צירי הדלתות מסומנים על הרצפה, זאת מחשש שמישהו ייפגע מדלת ויתבע את החברה. אז מגפה? אין סיכוי.
 
"לטראמפ אין שום שליטה על הפתיחה של הכלכלה. הוא עכשיו רוצה להראות לאמריקאים שהוא השוטר הטוב. הוא יוכל לבוא ולומר במערכת הבחירות בנובמבר שהוא רצה לפתוח את הכלכלה, אבל המושלים הם אלה שמנעו ממנו לעשות זאת", מוסיף פז.
 
בקיצור, טראמפ מנסה להתחמק מאחריות כדי להיבחר מחדש. מה כל זה אומר על היציאה מהמשבר? שבינתיים אנחנו עוד לא שם וזה בהחלט עלול לעלות בבחירתו מחדש, משהו שלא קרה לנשיא אמריקאי מאז ג'ורג' בוש האב ב-1992, כשהפסיד לביל קלינטון אחרי קדנציה אחת.
 
ימים יגידו.