ההסכם עם איחוד האמירויות: הזדמנות או מלכודת דבש?

את הצ'יזבט על הג'יני אום א-דווייס, מכיר כל ילד באיחוד האמירויות. אום א-דווייס הייתה רעה, אם לא הרעה שברוחות, לפחות באיחוד. הסיפור מספר על אישה יפיפייה ופתיינית, שהייתה מתלבשת בבגדים חושפניים, עונדת תכשיטי זהב – או שעורה כולו מרוח בצבע זהב – ושמה בשמים אקזוטיים. הג'יני הייתה מסתובבת בין כפרים ושבטים באזור המפרץ הערבי ומפתה כל גבר מסכן שהייתה נתקלת בו – כשאיש לא היה יכול לעמוד בקסמה. כשהייתה לוקחת את הגברים לביתה, הייתה מסירה מעצמה את הכישוף ואז הייתה מתגלה אישה זקנה ומכוערת, אבל באמת מכוערת, שהייתה רוצחת באכזריות את קורבנותיה המבוהלים, שהיו נעלמים בלי שוב.

לסיפור האימה הזה, כמו לתרבות האמירתית כולה, יש פן מיזוגני מובהק, אבל גם פן קסנופובי. על הגבר הטוב והחסוד, להתרחק ככל הניתן מהאישה הלא חסודה, כדי שלא ליפול לקורי שקריה שיהרסו את חייו. גם היחס של האמירתים לעובדים הזרים בשטחם, שלא פעם תואר כבעל מאפיינים עבדותיים, הוא שנוי במחלוקת ולעיתים גובל בעבדות.

אבל זה לא רק זה. מקומם של האמירתים בזירה הבינ"ל הוא לא כל כך ברור. מה שכן ברור זה שהשליטים שם יודעים לזהות מוקדי כוח עולמיים ולחבור אליהם מתוך אינטרסים אישיים מובהקים. במאמר שפורסם לאחרונה בוושינגטון פוסט, שתקף את המדינה בשל הסכם השלום עם ישראל, הם כונו בוגדים באומה הערבית. למה? לא רק בגלל ההסכם עם ישראל ש"בגד בפלסטינים". לחלק מהערבים יש בטן מלאה על התנהלותה האינטרסנטית של הממלכה.

כותרת ראשית

המרוץ לשבבים: האם קוואלקום תצליח להמציא את עצמה מחדש?

גלובל | אדיר בן עמי | 22/11/2024

- כל הכותרות

וול-סטריט ננעלה בעליות; סולאראדג' קפצה ב-10%, פאגאיה עם 6%

המרוץ לשבבים: האם קוואלקום תצליח להמציא את עצמה מחדש?

פינטרסט - המניה שנפלה יותר מדי?

מהפך בניהול כספי צה"ל: לראשונה ימונה חשב חיצוני בדרגת אל"מ

גוגל תחת מתקפה: למה בוול-סטריט צופים שהחברה תצלח את האתגרים

המירוץ ל-AI: אמזון משקיעה עוד 4 מיליארד דולר באנתרופיק

גאפ חוזרת לצמוח: עקפה את הציפיות וקופצת ב-8%

מיקרוסטרטג'י גייסה עוד 3 מיליארד דולר לרכישת ביטקוין

הצפת ערך בשטראוס - רווח של כ-320 מיליון שקל ממימוש החזקתה בסברה

סמארט בטא: מדדים במשקל שווה - לאחר שנים של תשואת חסר, האם הגיע זמנם?

בידור? חיות מחמד? אם זה לא בינה מלאכותית זה לא נחשב

רדיט בשיא: עלייה במספר המשתמשים, האם היא תוכל לשמור על הצמיחה?

"התחום שלנו רותח; רואה אותנו בעתיד עם מחזור גבוה מ-100 מיליון דולר"

נוריאל רוביני צופה זעזועים בשווקים הפיננסים; איך להתגונן?

"מניית אנבידיה תגיע ל-190 דולר"

האיום הגרעיני של רוסיה – האם השווקים ירגישו את זה?

מנכ"ל ישראייר: "אם היינו בשנה רגילה, הרווח היה משתפר ב-10 מיליון דו...

"הצמיחה ברבעון השלישי תמשיך גם לרבעונים הבאים; עובדים על רכישה גדולה"

האירוע בשפרעם מחזיר אותנו לשאלה - האם הממ"ד יעיל נגד טילים?

סמארט #3 - קרוסאובר חוצה סגמנטים

עוד תכניות

מאז הפלישה לעיראק ב-1990, האמירתים לקחו חלק רק בקואליציות של המערב נגד מדינות ערביות. האמירתים מעורבים בשתי מלחמות האזרחים בלוב, במלחמה נגד דאע"ש וגם במלחמת האזרחים בתימן. בנוסף, האמירתים בעלי הכיסים השמנים, נמצאים במיטה העסקית עם כול העולם פחות או יותר. גם עם ארה"ב, אבל גם סופטבנק היפני של מטציושי סן וגם עם סין, כשלמדינות שיתוף פעולה רחב בתחומי השקעות ופרישת תשתיות טכנולוגיות סיניות באיחוד.

ההיסטוריה המודרנית של האמירויות בקצרה
ישנן עדויות להתיישבות באזור של האמירויות שהולכות 127,000 שנה אחורה. במאה ה-7, כמו מרבית האזור, תושבי האזור התאסלמו. אבל בתצורתן ההיסטורית הנוכחית, הממלכות האמירתיות החלו להתלכד בתחילת המאה ה-18, כשכל הממלכות מורכבות משבטים בדווים שהתיישבו באזור המפרץ הערבי. הראשונה לקום הייתה ממלכת ראס א-חיימה ב-1708, שהייתה האחרונה להצטרף לאיחוד. הממלכה האחרונה שקמה הייתה פוג'יירה ב-1879.

בתחילת המאה ה-19, קרה שם האירוע הראשון המשמעותי בדרך לתצורתו הנוכחית של האיחוד –  הקמת דובאי, העיר הגדולה ביותר באיחוד והנסיכות שיזמה את מהלך האיחוד בתחילת שנות ה-70. כשהיא נוסדה, היה מדובר בכפר דייגים, שבו לא יותר מ-800 בני אדם. היום יש שם מעל 3.3 מיליון בני אדם.

האירוע השני הכי משמעותי היה גילוי הנפט ב-1958, בשדה שנקרא מורבן 3, שהפך לפעיל רק כעבור 3 שנים – מה שהוביל לעוד ועוד גילויים והפיכתו של האיחוד למעצמת נפט. עד כמה זה משמעותי? לפי משרד החוץ האמירתי למדינה יש את עתודות הנפט השבעיות בהיקפן בעולם וכיום הזהב השחור מהווה כ-25% מהתמ"ג במדינה. זה מלא.

בניגוד למדינות ערביות אחרות העשירות בנפט, שלא הצליחו למנף לעצמן את הזהב השחור להצלחה כלכלית, בעיקר בגלל שחיתות ובזבזנות ראוותנית, איחוד האמירויות לא נפלה בפח הזה ומינפה את עצמה. מי שראה תמונות של דובאי ואבו דאבי משנות ה-90 של המאה הקודמת ביחס למה שיש כיום, אז נתאר את זה בפשטות: הם לקחו את דימונה והפכו אותה להונג קונג. מחור בשומקום לנווה מדבר הייטקיסטי, פנינה תיירותית ומרכז סחר גלובלי.

האירוע המכונן השלישי היה נסיגת הבריטים ב-1971, מה שהאיץ את המגעים לאיחוד בין הנסיכויות, מהלך שקרם עור וגידים בדצמבר באותה השנה והושלם כעבור חודשיים עם הצטרפותה של נסיכות פוג'יירה בפברואר 1972.

כיום, כאמור, מדובר בנסיכויות עשירות מאוד, שמפנקות, מאוד, את תושביהן. לפי הבנק העולמי יש באיחוד קרוב ל-9.9 מיליון תושבים, מתוכם רק 11.5% הם ילידים. כלומר כ-1.1 מיליון נולדו בשבעת הנסיכויות השבטיות המרכיבות את האיחוד. מנגד, כל יתר התושבים הם תושבי חוץ. 2.7 מיליון מהם הודים ועוד 1.2 מיליון פקיסטנים.

האמירתים הם המיעוט השלישי בגודלו במדינתם. יש להם צבא של נמלים פועלות. אבל עם ה-1.1 המקומיים תעשו עסקים. הם אלה שתכננו ערים באמצע שומקום, כאלה שבאים מכל העולם כדי לראות – כשעד לפני הקורונה הגיעו למדינה 16 מיליון תיירים בשנה.

עם זאת, לבנות ערים ופרויקטי ענק כמו האיים המלאכותיים בדובאי, זו לא עבודה פשוטה ולעיתים אפילו מלוכלכת. אחת הסיבות המרכזיות שבגינן האיחוד מגונה על ידי ארגוני זכויות אדם, היא בשל העובדה שהעובדים הזרים המגיעים לאיחוד, לעיתים רבות מועסקים בתנאי עבדות.

נצים, כלבי סלוקי וגמלים – יחידות סער מדבריות
הבדווים שחיים במדבר הם בעלי מסורות של אלפי שנים. כמובן שרובם ככולם התאסלמו, כשתרבות האירוח שם היא חשובה לאין שיעור, כמו גם השפע שמוצג לאורחים. זה היה נכון לחיים באוהלים, זה נכון לחתונות הראוותניות וזה נכון גם לערי הענק הראוותניים שהם בנו לעצמם, עם סמלים בינ"ל כמו הבורג' חאליפה, המגדל הגבוה ביותר בעולם.

בכל מקרה, מדובר בעם מתוחכם. כבר למעלה מ-2,000 שנה האמירתים חיים וצדים במדבר. כמו כל הציידים מלידה, יש להם הרבה מאוד סבלנות. אחד מהתחביבים האהובים על האמירתים הוא אילוף עיטים. זה וגידול כלבי סלוקי החסונים והמהירים כשד – שמחיר לכלב גזעי עולה על 2,000 דולר – שיחד מהווים צוות קטלני. מה שתושבי האיחוד עושים כבר 2,000 שנה, זה ללמד את העיט לרחף מעל טרף באזור המדברי וכך לסמן ללהקת התקיפה של הסלוקים לאן עליהם להגיע, לרדוף ולהתיש את הקורבן. הבדווים מגיעים בסוף עם הגמלים ומקבלים את הטרף מותש ומוכן לחיסול סופי או מת.

שתי היכולות האלה מעידות לא מעט על האופי של תושבי איחוד האמירויות. מצד אחד הם למדו איך לנצל בצורה המיטבית את תנאי השטח הקשים מאוד. מצד שני, להקים כזה כוח תקיפה, זה משהו שלוקח זמן ומצריך התמדה. אתה לא בונה יחידה צבאית ביום, בטח ובטח לא כזו שאתה לא באמת יכול לדבר איתה ושתי היחידות לא יכולות לתקשר מילולית. זה גם מעיד על רמת תחכום גבוהה מאוד. כזו שאסור לזלזל בה.

עוד משהו שמעיד על אופיים של תושבי האיחוד זה ההתמכרות שלהם למרוצי גמלים. לספינת המדבר יש משמעות גדולה בתרבות, לא רק בשל יכולתה לשרוד, גם ומאחר שכמות של גמלים מעידה על יכולות פיננסיות. והם מכורים למרוצים האלה. רק בדובאי יש 15 מסלולי מרוץ הגדול שבהם הוא אל מרמום ושם נערכת גם אליפות העולם.

הכלכלה, הבורסה וקרן ויז'ן
אז יחסית למדינה קטנה, 83.6 אלף קמ"ר – מקום ה-114 בעולם מבחינת שטח – לאיחוד יש את כלכלה משגשגת. לפי המכון למורכבות כלכלית, ב-2018, סך כל הייצוא של מוצרים ושירותים הסתכם בקרוב ל-270 מיליארד דולר. ביחס לכמות האנשים, מדובר ביצואנית הגדולה בעולם עם 25.1 אלף דולר לנפש. בשורת היבוא, הם עומדים על למעלה מ-256 מיליארד דולר ושוב הם במקום הראשון בעולם. בתמ"ג לנפש הם ממוקמים במקום ה-21 בעולם, עם 43 אלף דולר לנפש. אגב, הגידול בתמ"ג לנפש בין 2008 ל-2018 הצטמק בממוצע של 3.36% - אבל זה לא באמת נחשב למדינה האולטרא עשירה הזו.

הסחורות המיוצאות ביותר של המדינה ב-2018 היו נפט גולמי (58 מיליארד דולר), זהב (15.4 מיליארד), תכשיטים (12.2 מיליארד) ויהלומים (10.2 מיליארד). הסחורות המיובאות המרכזיות הן זהב (27.3 מיליארד), ציוד שידור (15.5 מיליארד), תכשיטים (13.4 מיליארד), נפט מזוקק 12.8 מיליארד) ומכוניות (11.3 מיליארד). 

אז אם בתחילה דיברו על סקטור ההייטק והתעשיות הביטחוניות שצפויות להרוויח, אז עם הכסף האמירתי הגדול, זה שאוהב פינוקים ולהשוויץ, גם סקטור היהלומים, תחום הייצוא הגדול ביותר של ישראל המוערך בקרוב ל-11 מיליארד דולר בשנה, צפוי להרוויח מההסכם הזה לא מעט.

אם בישראל מתלוננים על הסחירות בבורסה, אז הבורסה באבו דאבי היא פחות סחירה. הרבה פחות. אם עד דצמבר 2019 היקף הסחר בבורסה בישראל באותה השנה נע סביב 66.5 מיליארד דולר, אז בבורסת אבו דאבי (ADX) היה סחר בהיקף של כ-15.5 מיליארד דולר. לא משהו. מתחילת השנה המדד המוביל בבורסה, ה-ADI, בתשואה חסר של 10%, מרמה של 5,076 נקודות בסוף דצמבר, ל-4,552 נקודות נכון להיום (6.9). המדד מורכב בעיקרו מבנקים מקומיים, חברות המספקות מוצרים בסיסיים, חברות אנרגיה, טלקומינקציה ועוד.

אבל הבורסה שם היא לא הסיפור המרכזי ושם גם לא נמצא הכסף הגדול. הכסף הגדול באמת נמצא בהון הסיכון. הדוגמה הבולטת ביותר היא השותפות של האמירתים בקרן הון הסיכון הגדולה בעולם, קרן ויז'ן של סופטבנק. הם שותפים בכירים שם יחד עם הסעודים ומושקעים בסטארטאפים הגדולים בעולם. לשם תעשיית ההייטק הישראלית מכוונת. השבוע ובשבוע הבא, הבנקים הגדולים כבר נוסעים לשם מתוך כוונה לחתום על הסכמים ולנסות לחלוב קצת את הפרה.

מה האיחוד מרוויח מהסכם השלום עם ישראל?
אם נאמר את האמת, הטיעון הרשמי שבו השתמשו האמריתים לחתום על הסכם שלום, הוא במקרה הטוב תמוה. איראן הייתה ותהיה איראן. עבור האמירויות סעודיה חשובה בהרבה במאבק זה. גם הרצון להשפיע על הזירה הפלסטינית מבפנים היא קצת תלושה. ירדן ומצרים, שלהן הסכמי שלום ארוכי טווח אתנו, לא הצליחו להשפיע הרבה על המדיניות הישראלית בשטחים, אלא רק פעלו ופועלות בעיקר כמתווכים ומורידות להבות. זהו פחות או יותר. למה שלאיחוד האמירויות המרוחקת מכאן תהיה השפעה אחרת? לא ממש ברור.

בואו נאמר את האמת, לאמירתים חשובים בעיקר שני דברים. הראשון, גישה טובה יותר לממשל האמריקאי באמצעות הממשלה בישראל. השני, גישה לנשק וטכנולוגיה מתקדמת – גם מישראל, אבל גם מארה"ב. רק לאחרונה פורסם שהאמריקאים סיכמו מאחורי גבה של הממשלה בישראל על שליחת נשק מתקדם לאיחוד, כשראש הממשלה יבקש פיצוי אמריקאי, כנראה בדמות נשק מתוחכם שישמור על יתרון צבאי ישראלי. לפני שזה פורסם, למרות ויכוחים בין זרועות הביטחון, בשם ההסכם, ראש הממשלה הורה למכור נשק מתקדם לאמירתים.

אבל זו יכולה להיות חרב פיפיות. לפי חברת הייעוץ האסטרטגי ברונסוויק, האיחוד וסין עמוק במיטה ביחד. גם בלי הנפט, סין היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של האיחוד, כשב-2017 היקף הסחר נאמד בלמעלה מ-53 מיליארד דולר. היקף הסחר צמח ביניהן צמח פי 800 מאז 1984. הצפי הוא שהשנה היקף הסחר יחצה את ה-70 מיליארד דולר.

יתר על כן, כיום פועלות כ-4,000 חברות סיניות באיחוד, כשהאמירתים לחצו להיכלל ביוזמת החגורה והדרך הסינית שמפחידה את האמריקאים. לאמירתים ולסינים יש שיתופי פעולה מדעיים, טכנולוגיים, אינטליגנציה מלאכותית, מחקר חלל ועוד ועוד.

כלומר, אולי הם נהנים מהיחסים עם האמריקאים, אבל האמירתים לא בכיס של אף אחד. הם יחליטו מה טוב בשבילם והם בטח לא יוותרו על שותפת הסחר הגדולה שלהם כל כך מהר – זו הקוראת תיגר על ההגמוניה האמריקאית בעולם.

"אסור למהר עם האמירתים"
אין כמעט אדם בישראל שמכיר את המזרח התיכון ואת העמים פה כמו מנכ"ל משרד החוץ לשעבר, רון פרושאור, שהתראיין לראשונה לביזפורטל. כיום הוא ראש החוג לממשל בבין תחומי, אבל ברזומה שלו הוא היה מאחורי הקלעים בהסכמי אוסלו, בהסכם השלום עם ירדן וקשרים ענפים עם לא מעט דיפלומטים ערבים, במיוחד בתקופתו כשגריר ישראל בלונדון – שם יש קהילה ערבית גדולה מאוד. תחת שר החוץ סילבן שלום, פרושאור, שכיהן אז כמנכ"ל משרד החוץ, ביקר גם באיחוד ונפגש עם המלך, מוחמד בין-זאיין (MBZ).

"יש את המושג 'עבודה ערבית', אז האמירתים הם הכי רחוקים מזה שאפשר. במצרים לארגן מפגש דיפלומטי זה סרט רע, באיחוד זה שני טלפונים והכול סגור. הכול מתוקתק. כשהם אומרים משהו, אפשר לסמוך על המילה שלהם", אומר פרושאור.

איך תתאר את התרבות שם?
"האמירתים הם שילוב בין תרבות מערבית, שהלכו לאוניברסיטאות הכי טובות, לבין המסורת הבדווית שלהם. בפגישות עסקיות הישראלים אוהבים לתקתק עניינים. להם יש סבלנות. כשמגיעים, הפגישה כביכול מתקיימת בזמן, אבל אסור לקפוץ. קודם כל צריך להכיר. מצד שני הם מאוד יעילים. רוב המדינות הערביות לא יעילות. הכול שם מתוקתק באיחוד.

"לדוגמה, כששואלים אותי אם לנסוע לסיני, אני לא פוחד מהטרור, אני פוחד שלאמבולנס לא יהיה מנוע. שם אין מצב כזה. זה מגיע מלמעלה, מהשליט מוחמד בין-זאיין, שאותו פגשתי. הוא יחסית צנוע ביחס להיותו מיליארדר, הוא גם המנטור של יורש העצר הסעודי והוא איש רציני מאוד".

להערכתך, אילו עוד שווקים מוסלמים וערבים ייפתחו בקרוב בפני ישראל?
"כרגע, למדינה שיש הכי הרבה אינטרס לחתום על הסכם עם ישראל זו סודן. זו המדינה עם הכי הרבה סנקציות בעולם, כשכנראה, לפי ההסכמות המתגבשות, בתמורה להסכם שלום, ארצות הברית תוריד חלק ניכר מהסנקציות. סעודיה, נכון לכרגע לא תצטרף בגלל המעמד שלה והיחס שלה לפלסטינים".

האם באמת אפשר לסמוך על האמירתים?
למרות הדיבורים על חברה אמירתית שנהיית מודרנית ושנפתחת לעולם, בסוף, בשורה התחתונה, מדובר בתרבות בעלת שני קצוות מובהקים. יש את האמירתים הגברים המקומיים, שחיים כמו מלכים וזוכים לחינוך ולתנאים הטובים ביותר ויש את כל היתר. 

כך גם בעולם העסקים. מצד אחד יש השקעות של הררי המזומנים שהמדינה, המורכבת מ-7 נסיכויות עשירות בנפט, צברה בעשרות השנים האחרונות. מצד שני, בתחומים מסוימים, הם שמרנים עד כאב – כשמעבר על חוקים כמו שתיית אלכוהול בציבור או התגפפות בפומבי עלול לגרור מאסר בפועל.

אי אפשר לדעת באמת מה התוכניות של האמירתים בטווח הארוך. מותר ואף רצוי, עם כל הרצון הטוב, להיות חשדניים כלפי החברה החדשה שלנו בזירה הבינ"ל. גם בזירה המדינית וגם בזירה העסקית. יש מקום להרוויח הרבה כסף, אבל כמו כל החלטה עסקית, צריך להיזהר מאוד.

כלומר על פניו האמירתים בצד של המערב, אבל ברגע הם יכולים לעשות תפנית של 180 מעלות ולחבור לאויבותיו. הכול שאלה של אינטרסים ומאזני כוח. לכן, על אף השמחה – המוצדקת בעיקרה – על הסכם השלום הצפוי להיחתם בשבוע הבא, צריך לזכור ובעיקר לקוות, שלאחר עסקאות הנשק שאושרו והעברות טכנולוגיות רגישות, לא נגלה שנכנסו למיטה בטעות עם אום א-דווייס - מה שלא רק ינקום ברמה הביטחונית, אלא גם בעסקים שיכולים להפסיד לא מעט כסף.