בין 1929 ל-2020: המשבר שהוביל לשפל הגדול יכול לחזור לשווקים?

נכון להיום, ישנם שלושה ימי "שני השחור" בהיסטוריה של וול סטריט. האחרון שבהם התרחש ב-16 למארס השנה, אז שלושת המדדים המובילים בוול סטריט נפלו בין 12% ל-13%. יום השני השחור שקדם לו התרחש באוקטובר 1987, אז רשם מדד הדאו ג'ונס את הנפילה היומית החדה ביותר בהיסטוריה שלו ואיבד קרוב ל-23% מערכו. באותם ימים שחורים של שנות ה-80, חשבו ששוק ההון במתכונתו הנוכחית הגיע לקצו. זה לא קרה וההתאוששות הייתה יחסית מהירה.

אבל יום שני השחור – שאחריו הגיע גם יום שלישי השחור – הידוע ביותר לשמצה הוא יום שני השחור שהתרחש ממש היום לפני 91 שנה ואשר כונה "ההתרסקות הגדולה". למרות סימני אזהרה רבים, האופטימיות הבלתי נדלית בשווקים הובילה לנפילה המשמעותית ביותר שידעו השווקים הפיננסיים עד אז והסתכמה בנפילות של 12.8% ביום שני ו-11.7% בשלישי, או 24.5% ביומיים.

בניגוד למרבית הנפילות הגדולות האחרות שבאו לאחריה, השוק לא הצליח להתאושש מהמכות הכלכליות כעשור לאחר אותה התרסקות, כשרק פריצת מלחמת העולם השנייה סימנה את סיומה של התקופה שכונתה בכינוי הלא מחמיא: "השפל הגדול"; למרות שהתרגום המילולי, "הדיכאון הגדול", הולם לא פחות.

התנאים שהובילו להתרסקות של 1929
"שנות ה-20 השואגות" היה הכינוי לו זכה העשור שהחל לפני 100 שנה ונחשב לעשור זהב בוול סטריט. הסיבה: בום כלכלי שהחל לאחר הניצחון במלחמת העולם הראשונה, שהפכה את ארה"ב לראשונה למעצמה גלובלית. התיעוש ויכולת השינוע המשופרות שהביאו עימן ציי המשאיות, הפכו את ארה"ב לראשונה, לדומה למודל הנוכחי שלה, לפחות מבחינה כלכלית.

עד כמה המצב היה טוב בוול סטריט ובכלל בעשור שקדם לנפילה? מדד הדאו ג'ונס, שאז היה המדד היחיד שנסחר בוול סטריט, זינק ב-400% ב-5 השנים שקדמו לנפילה. נכון, המספרים היו אחרים וכמויות הכסף גם, אבל 400% זה 400%.

שלושה תהליכים מרכזיים ומשיקים הובילו יחדיו להתרסקות, האחד מהשווקים הפיננסיים, השני מהכלכלה הריאלית והשלישי זה השפע שהביא העשור. ראשית כל, צריך להבין שהניצחון האמריקאי הוביל לצמיחה כלכלית, שהגיעה לידיהם של לא מעט משקי בית בארה"ב, כאלה שלא היה להם דבר לפני כן. מה חלקם הניכר עשו? ניחשתם נכון, הם השקיעו בבורסה. כלומר, במילים לא פוליטיקלי קורקט, הרבה כסף "טיפש" זרם לשווקים.

הצעירות ההיסטורית, הן של הבורסה והן של המשקיעים, הובילה לטריק החשבונאי הכי משמעותי שניפח את הבועה עד שהתרסקה. מה שקרה בשווקים הפיננסיים, זה שעל פניו הכול היה בסדר. הדאו ג'ונס היה במגמת עלייה, מרבית החברות נסחרו לפי מכפיל רווח של 15 והתמחורים, למרות העליות, לא נראו בשמיים.

אבל מה שקרה באמת אלה פירמידות פיננסיות, שנוצרו מקונסולדיציה של אלפי חברות חשמל, שהפכו לחברות החזקות שהוחזקו על ידי חברות אחרות. לפני המשבר חברות ההחזקות הללו החזיקו בכשני שליש מהכלכלה האמריקאית, כשברוב הפירמידות היו 10 שכבות של החזקות שונות.

הסיבה השלישית הייתה התוצאה של יכולות התיעוש והייצור המואצים שהעניקה התעשייה מבוססת הנפט, שהחלה להתבגר ולתפוס תאוצה. אז למרות שהמשק האמריקאי הראה לא מעט סימנים של חולשה בחודשים שהובילו למשבר, הייצור לא נפסק. הבעיה הייתה בביקושים. הם ירדו משמעותית. כך שלא מעט סוחרים נותרו עם עודף במחסנים והחלו להיפטר מהסחורות במחירי הפסד – זה הוביל ללחץ על לא מעט מניות.

השפל הגדול: העשור האבוד של שנות ה-30
כאמור, שלושת המרכיבים הללו הפכו לסערה, ברגע שקרו 2 דברים. הראשון הוא שהבנק הפדרלי העלה את הריבית במדינה וזו הפכה לעוגן שהחל להטביע את הספינה. השני היה שחודש לפני כן, באוקטובר 1929, הרגולטורים האמריקאים הודיעו שהם יגבירו את הרגולציה סביב קבוצות ההחזקה.

שני אלה הובילו לקריסה של השווקים ופשיטות רגל של הבנקים החזקים בארה"ב, מה ששיתק את השווקים הפיננסיים לרבע מאה. עד היום מדובר בשוק הדובי הארוך בהיסטוריה, כשרק שלב הירידות נמשך עמוק לתוך 1932. כלומר 3 שנים. הדאו ג'ונס חזר לרמתו שלפני המשבר רק בנובמבר 1954, כלומר 25 שנה בדיוק אחרי המשבר.

באמצע היה גם את השפל הגדול. רבע מהאוכלוסיה הבוגרת בארה"ב איבדה באבחה את פרנסתה. השפל הוביל גם להתחזקות של איגודים מקצועיים כמו איגוד נהגי המשאיות, אבל גם להתחזקות של המאפיה והפשע המאורגן בכלל, כשהם נישאים על גלי תקופת היובש – שבה היה אסור למכור אלכוהול בארה"ב – שהפכה את אותם שודדי בנקים כמו בוני וקלייד ומאפיונרים כמו אל קפונה, לגיבורי תרבות אמריקאים.

השפל הגדול נגמר באופן רשמי רק כשנפתחה מלחמת העולם השנייה והכלכלות, שהונעו על גלגלי תעשיית המלחמה והחלו להחזיר חיים לכלכלה, יחד עם התחלת קבלת הפירות של ה"ניו-דיל" שיזם הנשיא פרנקלין רוזוולט ב-1933.

האם אנחנו יכולים לחזור ולראות משבר דומה?
כאמור, ישנן לא מעט השקות בין המצב כיום למצב אז, אבל בכל זאת, עברו 91 שנה ולא מעט משברים בדרך, כדי שנהיה קצת יותר חכמים. דוגמה להשקה אחת לפחות היא כמות הכסף של משקיעים צעירים על פלטפורמות כמו רובין-הוד, שאחראיים לראלי של מניית הרץ לאחר שזו הודיעה על חדלות פרעון.

מנגד, הבדל גדול הוא בסנטימנט המשקיעים. בעוד ב-1929 המשקיעים היו אופטימיים ולא העלו על דעתם את האפשרות לנפילה, היום, המצב בדיוק הפוך. במאמר שפרסם בניו יורק טיימס, זוכה פרס נובל לכלכלה, רוברט שילר, אמר כי לפי המדד שלו ל"ביטחון התרסקות בשווקים" (CCI) נמצא כיום בשיא מאז 1987, ביום שני השחור השני.

"המדד הזה הוא דווקא טוב", אומר ערן פלג, מנהל השקעות ראשי בקלריטי קפיטל הפעילה בתל אביב ובניו יורק. "רוב המשברים הגדולים קרו כשאיש לא ציפה להם. זה נכון ב-1929, גם ב-1987 וגם במשבר הדוט.קום ב-2000. ברגע שסנטימנט המשקיעים כבר מכוון לזה, זה מוריד לבד את הסיכון לנפילה כי השוק כבר מוכן", הוא מוסיף.

למרות זאת, יש היום מספיק סיבות שיכולות להפיל את השווקים?
"זה נכון. אבל צריך להבין שהיום המצב אחר. במארס האחרון כבר ראינו נפילות דומות לאלה שראינו ב-1929. אבל אז הפד' לא התערב, היום הוא מאוד מעורב ומזריק כסף לשווקים, מוריד ריבית ומנסה לעזור לכלכלה להתמודד. ״

ובכל זאת, הבחירות בארה"ב, הקורונה...
"נכון, יש דברים שיכולים להכניס ממדים של חוסר ודאות, ״אני גם חושב שהשווקים לא מתמחרים את האפשרות שניכנס לסגרים דומים לאלה שהיו במארס. כרגע, לפי מה שקורה באירופה, הסגרים הנוכחיים לא דומים בכלל לסבב הקודם והם לא סוגרים את הכלכלה הרמטית כמו אז. אבל עדיין, קיימת אפשרות שזה יקרה".  

כנראה שלא יהיה עוד שפל גדול
לסיכום, בכל מקרה, ככל הנראה, למרות ההשפעות הדרמטיות שיש לקורונה על הכלכלה העולמית, המעורבות של הבנקים המרכזיים במדינה, יחד עם הניסיון שנצבר, סביר להניח שיוביל אותנו לשנתיים של התאוששות, אבל לא למשבר שיימשך בשווקים הפיננסיים על פני רבע מאה.

בכל זאת, המערכות הפיננסיות יחסית יציבות בינתיים, עדיין אין גל של פשיטות רגל ורשתות הביטחון החברתיות חזקות יותר. אז נכון, יהיה קשה יותר ממה שהורגלנו, אבל עם קצת יכולת מצד הרגולטורים ועם קצת אופטימיות, נוכל להימנע מצלקות ארוכות טווח על השווקים.