למה יותר מ-200 מיליארד דולר יצאו מהקרנות האקטיביות ב-2020?

"כשעוקבים אחרי סמים, מוצאים סמים וסוחרי סמים", אמר הבלש לסטר פרימון בסדרה "הסמויה" ששודרה בתחילת המאה הנוכחית. "כשמתחילים לעקוב אחרי הכסף, אתה לא יודע מה אתה הולך למצוא", סיכם באלגנטיות.

האמת הזו של הליכה אחרי הכסף, היא הרבה יותר עתיקה מהסדרה המצוינת ההיא. כמה עתיקה? סביר להניח שבערך כמו מטבע החליפין עצמו וכנראה שאפילו לפניו. הכסף נמצא פחות או יותר בשימוש כבר 5,000 שנה. אנשים, מה לעשות, הולכים אחרי מה שהם חושבים או מאמינים שנותן להם ערך, אז הם הולכים אחרי הכסף.

שני המושגים הללו, אמון וערך, הם הבסיס של כל המערכת המוניטרית הנוכחית. הם גם הבסיס לתעשייה שמנהלת השקעות ב-100 טריליון דולר באמצעות קרנות נאמנות כדוגמת בלאקרוק וואנגארד.

כשעוקבים אחרי הכסף בקרנות הגלובליות, מגלים דפוס מעניין מאוד, שנוגע לאמון של המשקיעים במנהלי הקרנות שלהם. לפי נתונים שפרסמה סוכנות מורנינגסטאר, למעלה מ-200 מיליארד דולר יצאו מקרנות אקטיביות בארצות הברית בשנה שעברה ובדיוק אותו הסכום עבר לניהול של קרנות פסיביות.

אפשר היה לנסות להאשים את הקורונה ואת התנודתיות וחוסר היציבות שהיא הביאה לשווקים בעולם, אבל זה יחטא לאמת. זה לא משהו שהתחיל השנה. מאז 2009, כמעט באופן סיסטמטי, יש ירידה עקבית בקפיטל שנכנס לקרנות האקטיביות.

אבל מה שהיו סכומים פחותים יותר שנכנסו לקרנות האקטיביות, ב-2015 המגמה הפכה לשלילית באמת. כלומר זליגה של ממון החוצה. מאז ועד ספטמבר 2020, כ-1.1 טריליון דולר יצאו מניהולן של הקרנות האקטיביות. באותה התקופה, הקרנות הפסיביות הוסיפו 2.5 טריליון דולר לניהולן. אמנם ביתר השנים שנמדדו אין קורלציה כל כך מדויקת, אבל המגמה בהחלט ברורה.

ההיסטוריה של הקרנות בקצרה
קרנות הנאמנות הומצאו ב-1868 על ידי פיליפ רוז, עורך דין ויועץ פיננסי של ראש הממשלה הבריטי האגדי, בנג'מין ד'יזראלי. הקרן הראשונה, שהייתה מיועדת להשקעות בממשלות זרות וקולוניות בריטיות, הבטיחה שבתמורה ל-85 פאונד, המשקיעים יקבלו חלק שווה והבטיחה תשואה של 7% בשנה.

לפי הברושור שפורסם אז, מטרת הקרן הייתה להעניק "למשקיע אם אמצעים מוגבלים את אותם היתרונות שיש לקפיטליסטים גדולים ולהפחית משמעותית את הסיכונים של ההשקעה, בכך שמפזרים השקעות בין מספר מניות".

מה שהיום נראה לנו כמו א' ב' של השקעות, היה לא פחות ממהפכני לתקופתו, בדיוק כמו הבורסה הראשונה לפרחים בהולנד, שהוקמה לצורך מסחר בפרחים במאה ה-17 והפכה ברבות השנים לבורסות אותן אנחנו מכירים כיום, שמהוות את המנוע המרכזי של הכלכלה העולמית.

כאמור, קרנות הן עסק גדול מאוד. אבל זה לא אומר שיש איזשהו סדר בעניינים. ממש לא. כל קרן פונה למשקיעים אחרים בעלי תחומי עניין שונים וברמת סיכון שונה. אבל בגדול הן מחולקות ל-2, קרנות אקטיביות וקרנות פסיביות.

הקרנות הפסיביות הן פשוטות להחריד. בוחרים מדדים או מניות ערך לעקוב אחריהם ונותנים לכסף לשבת ולצמוח לאט ובזהירות. נכון שהבורסות גם נופלות, ומי שפורש לפנסיה בזמן נפילה נדפק, אבל הנטייה הטבעית של הבורסות היא להרוויח ולייצר כסף עבור המשקיעים, אחרת השיטה פשוט לא הייתה שורדת לאורך זמן. אז הקנות הפסיביות

הקרנות האקטיביות מנסות להכות את התשואה שנותנים המדדים המובילים כדוגמת ה-S&P 500 בארה"ב, או מדד ת"א 125. כלומר, הן ורסטיליות יותר ולמנהלים שלהן יש עצמאות בבחירת המניות שבתיק ההשקעות.

המשמעות היא שאתם נותנים למנהל השקעות, שלוקח עד 30% עמלה כדי שינהל לכם סיכונים של השקעות, כשבמקרה של הפסד, כולו עליכם. כלומר עלינו. עסק לא רע עבור מנהלי הכספים, אבל כזה שהציבור לאט לאט מבין שאפיק ההשקעה הזה, ברוב המקרים, פשוט אינו משתלם.

למה הקרנות האקטיביות מאבדות כסף
מאז מחקר שפורסם ב-1968 על ידי מייקל ינסן, אינספור מחקרים מצאו שמרבית הקרנות האקטיביות לא מצליחות במטרה המרכזית שלהם – כלומר להכות את המדדים. הסיבה היא פשוטה, כפי שמציינים באקונומיסט, המתמטיקה פשוט נגדם. אי אפשר שכולם ירוויחו ויכו את המדדים. זה כמו להמר בקזינו. כמה יצליחו לזכות, הרוב פשוט יפסידו. בז'רגון של לאס וגאס קוראים לזה "עיני נחש", או הבית תמיד מנצח.

אחת הסיבות המרכזיות שאנשים נותנים כסף למנהלי הקרנות, היא שאין להם מושג ירוק בהשקעות. במאמר שפורסם ב-2015, שנקרא "הדוקטורים של הכסף", הכותבים השוו את ניהול הכספים בקרנות לרופאים. כמו שאדם לא יודע לרפא את עצמו והוא נזקק לשירותים של רופא, כך אינו יודע לנהל השקעות והוא מסמיך מישהו אחר שייעץ, יכווין ויטפל בכסף שלו. אתה מחליף רופא, כשהרופא לא מצליח לפתור לך את הבעיה.

אבל הכסף שזולג מהקרנות האקטיביות לא הולך רק לפסיביות. הוא הולך להשקעות בסקטור הפרטי, לקרנות הון סיכון (VC), וגם השקעות בנכסים ובתשתיות, בניסיון למצוא החזרים טובים יותר מההחזרים שמציעים מנהלי הקרנות. השינויים האלה באלוקציה של הכסף משנים וימשיכו לשנות את תעשיית הקרנות האקטיביות, שמנסה למצוא פיתרונות לכספים שממשיכים לזלוג להשקעות שהמשקיעים מאמינים שנותנים ערך סולידי יותר.