השווקים הפיננסים לא רציונליים, אבל זה יכול להימשך עוד הרבה זמן

השווקים ממשיכים ליהנות מהתמיכה המסיבית של הבנקים המרכזיים. בלי הזרמות הכספים הבלתי פוסקות של הבנק המרכזי האמריקאי והאירופאי, כנראה שה-S&P500 לא היה עולה ב-16% בשנה שבה הכלכלה האמריקאית התכווצה בלפחות 5%. באותה מידה, ה-DAX הגרמני לא היה בטריטוריה חיובית בשנה שבה הכלכלה הגרמנית צפויה הצטמקה בכ-8%, ושאר הכלכלות האירופאיות צפויות להצטמק ביותר.

ברור למה השווקים אוהבים את הזרמת הכספים הזאת, פחות ברור עד כמה אלו באמת חדשות טובות. כל עוד הזרמות הכספים נמשכות, המערכת הפיננסית של העולם מחוברת למכונת הנשמה – וככל שמחוברים להנשמה יותר זמן, כך קשה יותר להתנתק. אז כמובן, בטווח הקצר, אלו חדשות טובות למשקיעים (ולרוכשי הדירות) – הבנקים המרכזיים לא יכולים לנתק את צינור ההזרמה, ולכן הריבית הולכת להישאר אפסית עוד הרבה מאוד זמן. אבל האם חיבור למכונת הנשמה הוא חדשות טובות? וגם אם כן, כמה זמן יכול להיות פער כל כך גדול בין התשואות על השקעות פיננסיות והתשואה על השקעות ריאליות?

מה שמעניין הוא שאם עד התקופה האחרונה היה קשר די הדוק בין השקעות ובין הזרמות הכספים של הבנקים המרכזיים, כפי שניתן לראות בתרשים שמראה את הקשר בין כמות אמצעי התשלום (M1) בארה"ב ובין סך ההשקעות הפרטיות הגולמיות, הרי שבשנה האחרונה כמות אמצעי התשלום מזנקת, אבל ההשקעות נשארות במקום.

זה מעיד על כך שייתכן שבמקום לשמש להשקעות, הכסף שהפד מדפיס הולך להשקעות בנכסים פיננסיים.

מה שעוד מעניין זאת העובדה שהנתק בין הזרמות הכספים של הבנקים המרכזיים והשווקים קיים לא רק לגבי הקשר בין השקעות וכמות הכסף. גם כשבוחנים מה קורה בשווקי המט"ח, מגלים שהדולר נחלש השנה בלמעלה מ- 9% מול האירו, ובלמעלה מ- 4% מול היין.

• הצד הרע של הדפסת כסף - ניפוח נכסים ומשבר בשוק הדיור
• "העולם השתגע והשיטה שבורה"

זה למרות שבסך הכל הכלכלה האמריקאית נחלשה פחות מהאירופאית ומהיפנית. למעשה, הכלכלה האמריקאית נמצאת בעמדה טובה יותר לקראת היציאה מהמשבר, בהנחה שהחיסונים הם אכן סוף המשבר. לכן, ההסבר הסביר היחיד להיחלשות של הדולר הוא הזרמת הכספים על ידי הבנק המרכזי האמריקאי. אבל כפי שאפשר לראות בתרשים הבא, שמראה מאזנים של בנקים מרכזיים ביחס לתוצר, הבנקים המרכזיים של יפן ואירופה הזרימו לא פחות כסף במהלך המשבר.

למעשה, הבנק המרכזי היפני הדפיס כל כך הרבה כסף בשנים האחרונות, שהנכסים שלו שווים יותר מאשר כל הכלכלה היפנית ביחד.

בעולם שבו יש קשר בין שווי ריאלי של נכסים והמחיר של נכסים פיננסיים, המשמעות היא שהיין היה צריך להיחלש משמעותית, כי אין דרך סבירה לתאר מצב שבו כמות הכסף שווה יותר מאשר כל הנכסים שהכסף יכול לקנות. אבל בפרפרזה על משפט של ג'ון מיינארד קיינס, ניתן לומר שאין צורך לחפש רציונליות בשוק. השוק יכול להישאר לא רציונלי, הרבה יותר זמן ממה שמשקיע רציונלי יכול להחזיק לפני פשיטת רגל.

דר' אביחי שניר, האקדמית נתניה ואוניברסיטת בר-אילן