משחק האינטרסים של וול סטריט

לא פעם, זרקתם לאוויר את המשפט "כשיהיו פה רכבים מעופפים" כאשר רציתם לתאר תרחיש עתידי ולא מציאותי. EHang (סימול:EH), חברת המזל"טים מסין, בנתה חלום למשקיעים שהעתיד כבר כאן ופתאום לתת זכות קדימה ללהקת ציפורים כבר לא נשמע דמיוני. ואז הגיעו ה-"Bad Guys" של וול סטריט, אותם גופי מחקר שרואים עצמם כשומרי הסף של השווקים ומזהירים מפני מניפולציות של חברות או בקיצור "שורטיסטים". Wolfpack Research העירו את המשקיעים מן החלום, וגרמו ל-EH לקרוס במעל ל-60%, ממחיר של כ-125 דולר עד לשפל של 46 דולר.

עד לשנת 2021 היה נראה שלמרות "השנאה" של בעלי החברות כלפי גופי המחקר, עדיין מוקירים להם כבוד. עם זאת, מלחמת החורמה שהחלו קבוצת WallStBets כנגד השורטיסטים פתחה מחדש את השיח הציבורי השלילי ואף החלו קריאות לבטל את פונקציית המכירה בחסר. איילון מאסק נתפס בעיני משקיעי ה-retails כרובין הוד של השווקים לאחר שצייץ אינספור פוסטים כנגד גופי המחקר, ובציוץ המפורסם "אתה לא יכול למכור בית שאין לך, איך אתה יכול למכור מניה שאין לך?".

שורטיסטים הם חלק מבורך משוק ההון. בדיוק כמו שיש משקיעים שקונים מניות, יש משקיעים שמוכרים מניות – הם חושבים הפוך. זה רק משכלל את שוק ההון, יוצר כלי השקעה נוספים, ומקרב את המחיר בשוק לשווי ההוגן/ השווי הכלכלי. בדיוק כמו שיש אינטרסנטים שרוצים שהמניות יעלו, כך יש גם אינטרסנטים שרוצים שהמניות יירדו. אגב, עדיין כוחם של ה"לונגיסטים" (המחזיקים במניות) עולה משמעותית על כוחם של השורטיסטים.

הפעם הגיע זמנה של EH. על פי המאמר בן ה-33 עמודים שפרסמו Wolfpack, החברה הסינית זייפה את הכנסותיה בטענה כי Shanghai Kunxiang, המשווק הבכיר של החברה, "חתם על חוזים מדומים כדי להרוויח מההשקעה ב-EH". לטענתם, Kunxiang לא רוצה למכור את מוצרי החברה, ואף סיפקו הוכחות וציטוטים לכך במאמר. הם לא הסתפקו בזה, Wolfpack שלחו צוותים אל מפעלי החברות בסין, וסיפקו שלל תמונות של מפעלים ריקים "ללא ציוד או מלאי חומרי גלם באתר". הם אף תיעדו שהם נסעו אל הכתובות של משרדי EH בקומה ה-13 , ולהפתעתם יש רק 11 קומות בבניין. החשדות התחזקו כאשר הגיע הצוות אל ביקור במרכז הבקרה והעיצוב של EH, שהתגלה לבסוף כפארק שעשועים נטוש.

דיווח ה-SEC מעלים חששות גדולים עוד יותר. EHang דיווחה השנה על מכירה גדולה להפליא של 450 מיליון יואן עבור שלוש מערכות כלי טיס אוטונומיים (AAV) אל המפיץ המפורסם, Kunxiang. החוזה השני מדליק נורה אדומה, לפיו מכרה EH 20 מערכות AAV בסכום של 30 מיליון יואן בלבד, פער מחירים שמעלה שאלות ומדליק נורות אדומות. משרד רואי החשבון EY מסין, שמבקר את דוחותיה של החברה, הם אותו משרד שביקר את דוחותיה המשופצים של רשת בתי הקפה Luckin, שהתגלו מאוחר יותר כדוחות כוזבים.

זו לא הפעם הראשונה. הסרט The China Hustle (לא המלצה, אלא חובת צפייה) מתאר את כניסת החברות הסיניות אל הבורסה האמריקאית בשנת 2016-2017. הסרט מציג שורה של חברות קש, עם מפעלים נטושים, ללא עובדים וללא פעילות שמציגות רווחים והכנסות של מיליוני ומיליארדי דולרים. החלק החשוב הוא לא אותם חברות קש, הסרט מגולל את סיפוריהם של מנהלי השקעות בגופים הפיננסיים הגדולים בעולם, כיצד הם "דוחפים" למשקיעים את אותם מניות קש ללא שום ביסוס מוצדק ואת הדילמות האתיות שדוחפות אותם לעבור לצד של השורטיסטים.

פתאום החוק החדש של הנשיא לשעבר טראמפ נראה הגיוני. החוק קובע שכל חברה שתרצה להירשם ולגייס כסף בשווקים הפיננסיים בארה"ב, תצטרך לעמוד בסטנדרטי דיווח חשבונאיים מחמירים של רשות ני"ע האמריקאית (SEC). חברה רשומה שלא תעמוד בתנאי החוק, תימחק מוול סטריט בתוך 3 שנים. מרבית החברות הנסחרות בוול סטריט עומדות בסטנדרטים החשבונאיים הקשוחים, שנועדו למנוע בעצם תרמיות. אלא שהחוק בסין אוסר על מסמכים חשבונאיים לצאת מתחומי המדינה, מה שמקשה על ה-SEC לבצע הערכות סיכונים למשקיעים. אמנם ב-2013 הגיעו המדינות להסכמות בנושא, בפועל הסינים מנעו גישה מה-SEC לנתונים החשבונאיים של החברות. זה לא רק בסין.

זה לא רק בסין. ארבעת חברות ראיית החשבון (Big Four) נתונות ללא מעט ביקורת, על כך שהן לא מתריעות בזמן בפני תרמיות חשבונאיות, לעיתים בשל חוסר תשומת לב ולעיתים בשל אינטרסים אחרים. הסיפור הגדול האחרון היה פרשת וויירקארד (WireCard), שבה בכיריה של חברת האשראי הגרמנית חשודים במעילה של 3.2 מיליארד אירו. הפרשה, שמגיעה עמוק גם לתוך הפוליטיקה הגרמנית, נחשבת כנראה למעילה הגדולה ביותר בגרמניה מאז מלחמת העולם השנייה. רק כדי להבין את ההיקף, וויירקארד החליפה ב-2018 את קומרצבנק (CBK.DE), הבנק הרביעי בגודלו בגרמניה במדד ה-DAX היוקרתי של 30 החברות הגדולות במדינה. אחרי פיצוץ הפרשה, שווי שוק החברה שעמד על 13 מיליארד אירו, נמחק ברגע לשווי 0. האם יש לאותם ארבעת הגדולים את היכולות לבקר בצורה איכותית את החברות, לא נראה כך, וזה גם לא משנה האחריות היא לא עליהן.

השוק אופטימי, ומי שמבשר רעות הוא לא חלק מהמשחק. הטענה כלפי השורטיסטים היא שהם גופים אינטרסנטיים ומניפולטיביים שרק רוצים לגרוף רווחים. ויש אמת בטענה זו, המחקרים גורמים לתנודתיות קיצונית ולעיתים מתגלים כסיפורי אגדות. כך למשל, Wolfpack ידע על המרחש בשנה האחרונה ונתן למניה לזנק במעל ל-1000 אחוז בשלושת החודשים האחרונים. Wolfpack חיכו לראש השנה הסיני, שם על פי הערכותיהם המניה תגיע לשיא ורק אז שחררו את הפצצה. רובין הוד? ממש לא, אנשים הפסידו כספים רבים ביום אחד. החוסר אמון באותם גופים מוצג לראווה במניית EH, לאחר שנגעה במחיר של כ-130 דולר, וירדה למחיר של כ-46 דולר, יום לאחר מכן זינקה המניה בכ-68% אל מחיר של כ-78 דולר או 4.25 מיליארד דולר שווי. אמש תיקנה המניה ב-21% נוספים. 

משחק של אינטרסים והמשקיעים הקטנים באמצע. שני הצדדים לא צודקים, מצד אחד נמצא גוף שמציג אינטרסים מובהקים, ומן הצד השני נמצאים בתי ההשקעות שדוחפים הערכות שווי וששים לפרסם יעד מחיר גבוה. ההיסטוריה מלמדת אותנו שבסוף, שני הצדדים יוצאים עם היד על עליונה ואילו דווקא ה-retails הם אלו שממשים הפסדים. שני הצדדים הם אלו ששומרים על יעילות השוק, אך מה שבטוח זה שהם לא חושבים לא ה-retails, להפך ידם לרוב יוצאת על עליונה והמשקיעים הקטנים הם אלו שממשים הפסדים. אין פה מסקנה חד משמעית, רק לסמוך על עצמכם, כי כפי שההיסטוריה מלמדת אותנו שגם המידע "הבטוח ביותר" יכול להיות מוטעה מאינטרסים.