למחוץ את השורטיסטים

זה התחיל ב-1906, בניו יורק, שם פתח אוגוסטוס היינץ משרד ברחוב ברודווי היוקרתי. היה זה המטה של חברת הכרייה שלו, יוניטד קופר. במשרד מולו התמקמו שני אחיו אוטו וארתור היינץ ופתחו חברת ברוקרים. יוניטד קופר היתה חברת כרייה שהחזיקה מכרות הרחק מניו יורק, אבל לאוגוסטוס היינץ נמאס לעסוק בכרייה והוא פתח משרדים בניו יורק במטרה להפוך את החברה למשהו אחר לגמרי, לאימפרית בנקאות. 

את אימפריית הבנקאות שלו הוא בנה באופן הבא, הוא משכן את המניות שלו בחברת הכרייה המצליחה שלו ורכש עם כספי ההלוואה בנק. מיד לאחר מכן הוא השתמש בכספי הבנק שנרכש על מנת לקבל הלוואה לרכישת בנק נוסף וכך שוב השתמש בכספי הבנק השני לרכישת בנק שלישי וכן הלאה בשרשור בנקים וחברות במינוף גבוה. בתוך שנה בלבד החזיקו האחים היינץ בבעלותם שישה עשר בנקים, חמש חברות נאמנות וארבע חברות ביטוח. הם הפכו לאימפריית בנקאות שהיתה למעשה שרשרת של אחזקות שמומנה על ידי הלוואות. בתחילת השרשרת הייתה יונטד קופר, חברת הכרייה, ששימשה כבטוחה להלוואות שנלקחו לצורך לרכישת חלק מהבנקים בשרשרת.

במהלך 1907 המנייה של יונטד קופר נחלשה, והאחים החלו לקבל דרישות לחיזוק ההון שלהם בהלוואות שלקחו. קוראים לזה margin call וזה בעצם אומר שהמלווה שנתן כסף תמורת המניות מבקש חלק מכספו בחזרה מאחר ושווי המניות ירד והביטחונות שלו נמוכים יותר. ירידת הערך של יוניטד קופר עשתה לאחים צרות, מאחר וכל כך הרבה מניות שלהם היו משועבדות להלוואה זו או אחרת. היה להם אינטרס חזק לשמור על ערכן של המניות. ולכן הם החלו לקנות מניות בשוק על מנת להעלות את ערכן.

בסה"כ היו לאחים מניות רבות מפוזרות אצל עשרים ברוקרים שונים בניו יורק, בוסטון ופילדלפיה וגם המניות האלו נקנו בהלוואות של עד שבעים אחוזים מערכן. הלוואות שנתנו להם הברוקרים השונים. האחים בעצם קנו עוד ועוד מניות בהלוואות כדי שמחיר המניה יעלה ולא ידרשו מהם להחזיר הלוואות ישנות שלקחו.   אחיו של אוגוסטוס, אוטו, החל לחשוד שהמניה יורדת בלי סיבה ולמעשה מה שקורה הוא שסוחרים מוכרים את המניה בחסר (short). אוטו היינץ התחיל להאמין שכל כך קשה לאחים להחזיק את מחיר המניה שלהם גבוה כי שורטיסטים מוכרים את המניה שלו, מאחר והאחים קנו את המניות של יונטד קופר בהלוואות דרך ברוקרים, הברוקרים החזיקו את המניות אצלם, זו הייתה הבטוחה להלוואות שהם נתנו. אוטו הבין שהברוקרים האלו מלווים את המניות שלו לאנשים שרוצים לעשות שורט על המניה של יונטד קופר, כלומר הוא קונה עוד ועוד מניות ואז המניות שהוא קונה ניתנות בהלוואה לסוחרים אחרים שמוכרים אותן בחסר ומורידים את מחיר המניה.

• חובות של 800 מיליון אירו והפסדי ענק: האם אינטר בדרך לפשיטת רגל?
• אינטר מזנקת ב-24% אחרי שהודיעה שתגייס 38 מיליון שקל

אוטו היינץ כעס על זה. אבל גם זיהה פה הזדמנות לרווח חסר תקדים, אם הוא יצליח להעלות את מחיר המניה מספיק אז כל אלו שמכרו בחסר את המניה יתחילו להפסיד כסף, בשלב מסוים לא תהיה להם ברירה והם יאלצו לקנות בחזרה את המניות שמכרו בחסר כדי לסגור את הפוזיציה שלהם. למעשה יווצר שורט סקוויז, ואז אוטו היינץ עצמו ימכור את המניות שלו במחירים גבוהים פי כמה מהמחיר הנוכחי לשורטיסטים המסכנים שרק ינסו להשיג מניות בשביל לסגור את הפוזיציה. אוטו קיווה שהוא ומשפחתו מחזיקים אחוז כל כך ניכר מהמניות של יוניטד קופר וכמות המניות שנמכרו בשורט כל כך גדולה שיתכן והשורטיסטים לא ימצאו ממי לקנות מניות בשלב מסוים ויצטרכו אפילו להגיע איתו להסדר בתנאים שהוא יכתיב.

ב-12 באוקטובר 1907 ירד מחיר המניה של יונטד קופר מ-45 דולר ל-38 דולר  ללא כל סיבה, עבור אוגוסטוס ואוטו היה זה עוד סימן ששורטיסים תוקפים את המניה ומורידים את ערכה. שלושה ימים מאוחר יותר הם החלו להפעיל את התוכנית, אוטו הורה לברוקר מקומי לרכוש 5,000 מניות בכל מחיר שיידרש. העסקה הראשונה בוצעה, מאה מניות ב-38 דולר מיד לאחר מכן עוד עסקה של חמש מאות מניות ב-40 דולר למניה ועוד עסקה ב-45 דולר. כך עסקה אחר עסקה בתוך רבע שעה זינקה המניה בעשרות אחוזים ל-60 דולר. הזינוק הזה הפתיע את הסוחרים בשוק המניות. אבל היה גם משהו חשוד בהתנהלות הזו, כי ברגע שנרכשו כל המניות שביקש אוטו היינץ לקנות לא היו עוד הצעות לקנייה במחירים גבוהים כל כך. זה היה רמז עבור הסוחרים בשוק שלא מדובר בביקוש אמיתי למניות אלא ניסיון של גוף אחד להעלות את המניה באופן מלאכותי על ידי הזרמת פקודה אחת גדולה בזמן קצר. למחרת, המניה ירדה מיד לאזור ה-50 דולר ונסחרה במחירים האלו במשך כל היום. ועדיין 50 דולר היה שער גבוה עבור המניה של יונטד קופר והאחים הרגישו שהתוכנית שלהם עובדת.

כעת עברו אוטו ואוגוסטוס לשלב האחרון בתוכנית שגם היה השלב שדרוש בו הרבה מזומן. הם הודיעו לכל עשרים הברוקרים שדרכם הם החזיקו מניות שהם מבקשים מהם להעביר אליהם למשרד ברחוב ברודווי את המניות של יונטד קופר. אבל המניות האלו היו אצל הברוקרים מסיבה כלשהי, הם הרי שימשו בטוחה להלוואות שלקחו האחים היינץ על מנת לרכוש את המניות עצמן. המשמעות של צעד כזה, של בקשה להעביר את כל המניות אל האחים היתה שהאחים היינץ יצטרכו לשלם במזומן את ההלוואות ששימשו אותם לרכישת המניות. אוטו האמין שמהר מאוד יתברר שהמניות בכלל לא נמצאות אצל הברוקרים והם הלוו אותן לשורטיסטים וכך ברגע שהוא יבקש שישלחו לו את המניות הברוקרים יאלצו את השורטיסטים להחזיר את המניות שלוו, ובעצם לרוץ ולקנות את המניות בשוק. אבל רוב רובם של המניות שייך לאחים ולכן השורטיסטים יתקשו למצוא ממי להשיג את המניות. וכך, להערכתו המחיר יעלה למחיר שאותו הוא יקבע בעצמו והשורט סקוויז יהפוך את האחים לעשירים.

• כשתשמעו שסין פולשת לטאיוואן - תמכרו הכול!
• האם אנחנו צריכים מאסק או מיליי משלנו ומה הסיכוי שזה יקרה?
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

אוטו נתן את ההוראה לכל הברוקרים ובתוך יממה החלו לזרום למשרד של האחים היינץ תעודות מניה של יונטד קופר, על כל אחת מהן נדרשו האחים היינץ לשלם את ההלוואה שלקחו עבורה. להפתעתו של אוטו היינץ כל עשרים הברוקרים שלחו את כל המניות, אף אחד מהם לא התקשה להשיג מניות. נראה שהיו הרבה פחות שורטיסטים ממה שחשב והשורטיסטים שנדרשו להשיג מניות השיגו אותן בלי בעיה בשוק. אל המשרד של האחים הגיעו כל כך הרבה מניות שלאוטו נגמר הכסף והוא לא יכל יותר לשלם עבורן הוא התחיל לסרב לקבל חלק מהמניות. ברגע שהבינו הברוקרים שאוטו לא יכול לשלם עבור המניות שלו הם החליטו פשוט למכור אותן על מנת להחזיר לעצמם את הכסף.

כמות עצומה של מניות של ברוקרים שניסו להחזיר לעצמם את הכסף נזרקה לשוק בתוך שעות, המניה התחיל לצלול בחדות, ל-40 דולר, 30 דולר ואפילו 25 דולר. אבל בשלב הזה השוק הפך לשוק של מוכרים בלבד אף אחד לא הסכים לקנות את המניות אפילו ב-25 דולר. למחרת היום הגיעה המניה לשפל של 10 דולר כאשר ברוקרים שלא קיבלו כסף מהאחים ניסו להיפטר מהמניות בכל מחיר.

האחים היינץ הפסידו הון, הון שלא היה להם, הם היו ממונפים עד הראש עם הלוואות והתרסקות המניה שלהם גרמה לנושים שלהם לבקש מהם עוד ביטחונות שלא היה להם מאיפה לתת. השמועה התפשטה במהירות "לאוגוסטוס היינץ אין כסף לשלם על המניות", "הוא שרף את כספו או יותר גרוע את כספי הבנק שלו בנסיון כושל לשלוט על השוק ולייצר שורט סקוויז", הלקוחות של הבנקים של אוגוסטוס היינץ התחילו לרוץ אל הבנק ולהוציא ממנו את הכספים שלהם לאחר שהתברר שהבנק מימן את ההרפתקה הכושלת ואימפריית הבנקאות שלו קרסה. 

אבל הנזק לא הסתיים בנקים של האחרים היינץ, חברות הברוקרים שנתנו לאחים היינץ הלוואות לרכישת מניות והשתמשו במניות כבטוחות להלוואה נקלעו לקשיים, הם קיבלו מהאחים רק חלק קטן מהכסף עבור המניות שרכשו. כשהם ניסו למכור את המניות בכדי לקבל בחזרה את הכסף שהלוו הם לא הצליחו למכור את המניות במחירים שמכסים את החוב וחלק מחברות הברוקרים האלו נסגרו.

בסופו של דבר הנפילה של אימפריית הבנקאות של אוגוסטוס היינץ גרמה לאובדן אמון מוחלט במערכת הבנקאות ולפאניקת בנקאות, זה למעשה מה שהצית את המשבר של 1907 עליו כתבתי בחלק הראשון של הסדרה על השפל הגדול. בתוך כמה כמה שבועות קרסו בנקים רבים בכל רחבי ארה"ב והסיפור של יונטד קופר והנסיון של האחים היינץ לייצר שורט סקוויז ולשלוט על השוק של מניות חברת הנחושת שלהם הוא מה שהתחיל משבר כלכלי שפגע בכל ארה"ב והוא מה שהוביל להקמת הפדרל ריזרב. 

לחברה של האחים היינץ היתה בעיה מובנית, הם בנו שרשרת אחזקות שנבנתה על ידי הלוואות, כל חוליה בשרשרת היא חברה שההון שלה משמש כביטחונות לרכישת החוליה הבאה בשרשרת. העסק הזה עובד טוב כל עוד יש גאות בשוק המניות, יש כסף קל והריביות נמוכות. אבל ברגע שהמצב מורע, ברגע שקשה להשיג הלוואות או שהמניות באחת החברות בשרשרת שמשמשות כביטחונות יורדות, כל העסק מתפרק. זה מה שקרה לאחים היינץ ולעוד חברות נאמנות ובנקים רבים בארה"ב שהיו מוחזקים בשיטה הזו.

כשהמצב טוב קל לקבל הלוואות ולרכוש חברות וכל עוד הן מרוויחות והמניות עולות אפשר לשלם את ההלוואות ולהרוויח. מנגד,, כשהמצב רע אלו שלקחו הלוואות שאין להן כיסוי, אלו שלקחו על עצמם סיכונים לא סבירים יפלו ראשונים. זה בדיוק מה שקרה לאחים היינץ כשמניות חברת הנחושת שלהם החלה לרדת. הם היו נואשים למצוא פיתרון. לוורן באפט מיוחס משפט שמתמצת את העניין  הוא אומר כך "כשהשפל מגיע ניתן לראות מי שחה בלי בגד ים".