איך ייראו ערי העתיד בעולם לאור הגידול באוכלוסיה העירונית?

עולמנו נעשה עירוני יותר ויותר. מאמצע המאה שעברה גדלה אוכלוסיית הערים מ-750 מיליון ל-4.4 מיליארד בני אדם. יותר ממחצית האוכלוסייה בכדור הארץ מתגוררת כיום בערים. עד אמצע המאה הנוכחית, צפוי חלקה של האוכלוסייה העירונית להגיע ליותר משני שלישים מאוכלוסיית העולם.

ערים הן מצבורים של משאבי טבע ששימשו להקמתן ולתפעולן. מספיק אם נבחן ערי ענק כגון ניו יורק, לונדון ושנחאי כדי להבין עד כמה עתירות משאבים הן. אבל האם הערים גם יעילות מבחינת משאבים? התשובה לשאלה זאת אינה כה ברורה. למרות שערים נחשבות בדרך כלל ליעילות מבחינת משאבים, יש עוד מקום רב לשיפור ולהשקעות, במיוחד במדינות מתפתחות.

מעצמות כלכליות
הערים מאוכלסות בצפיפות רבה יותר מאשר יישובים מחוץ להן. משמעות הדבר שבני האדם המתגוררים בעיר משתמשים בפחות קרקע לאדם. מרחב המגורים לאדם בסין קטן ב-20 אחוזים לערך מאשר המרחב של אדם המתגורר באזור כפרי. מאחר וערים מאכלסות יותר ממחצית אוכלוסיית העולם אך אחראיות לארבע חמישיות מהתפוקה הכלכלית, המשמעות היא שככלל, אנשי הערים מנצלים את המשאבים העומדים לרשותם ביתר יעילות מאנשי הכפר. לכך יש שתי סיבות: קרבה גיאוגרפית ופרודוקטיביות.

הקרבה הגיאוגרפית היא תוצאה ישירה של הצפיפות העירונית. זמני הנסיעה בתוך הערים קצרים יותר לשינוע סחורות ושירותים, כמו גם לנסיעה לעבודה. בנוסף, הנסיעה מתבצעת באמצעי תחבורה יעילים יותר כגון אוטובוסים ורכבות. למרות שמגפת הקורונה מונעת מאיתנו כעת את השימוש בתחבורה הציבורית, תופעה זאת אינה צפויה להימשך לנצח. הסמיכות הגיאוגרפית בתוך הערים תורמת גם לפריון. הפרודוקטיביות העירונית נתמכת באפשרות להתמחות. עם הזמן, בני אדם צוברים יותר ויותר ידע בתחום נתון, והתמחות זאת מגבירה את הפריון שלהם בעבודה. ערים גם מאפשרות התאמה טובה יותר של כישורים בין מעסיקים לעובדים, בין קונים למוכרים, או בין יזמים למשקיעים. בנוסף, לא רק שהסבירות למציאת ההתאמה הנכונה גבוהה יותר – משימה הרבה יותר קשה באזורים כפריים – ההתאמות הנוצרות הן גם באיכות גבוהה יותר. כל אלה משפרים את הפרודוקטיביות והיעילות של הערים.

ניהול יעיל
אבל לערים יש גם בעיות ובנוסף ישנם הבדלים ניכרים ביעילות ניצול המשאבים בין מדינות שונות. ככלל, יהיה זה הוגן לומר שערים במדינות מפותחות הינן יעילות יותר בניצול משאביהן מאשר במדינות מתפתחות. יהיה זה הוגן גם לקבוע שערים שתוכננו היטב הנן יעילות יותר מאלו שמתרחבות באופן בלתי מתוכנן וללא בקרה. ואולם,  אפילו ערים עם תשתית טובה עשויות למצוא את עצמן בהתמודדות עם גידול האוכלוסיה.

זה מוביל אותנו לשאלה מה ערים יכולות לעשות כדי להתכונן טוב יותר לעתיד. כידוע, כולנו נוטים לחשוב על הדברים שאנו רואים ראשונים, ובמקרה של ערים מדובר בניידות. מכוניות אוטונומיות חשמליות וכלי רכב שיתופיים הם אמצעים נוספים לצמצום מספר המכוניות בערים ולשיפור סביבת המחייה. גם שיפור והרחבה מתמידים של מערכות ההסעה ההמונית חשובים. ואולם, יש תחומים אחרים, פחות ניכרים לעין, הזקוקים לתשומת ליבנו.

מים, בין אם מי שתייה או ביוב, הם אחד המשאבים המטופלים באופן שונה מאוד באזורים שונים בעולם. ערים מסוימות באזורים הסובלים ממצוקת מים סובלות מרמות דליפה עצומות באספקת המים המתוקים. ערים כגון ריו דה ז'ניירו, מקסיקו סיטי ומנילה סובלות משיעור דליפה של 40-70 אחוזים עקב תשתית גרועה וגניבות. הרבה ערים מפותחו השיקו תכניות ותהליכים לצמצום שיעור הדליפות לרבות תיקונים המתבצעים באותו יום והחלפת צינורות ישנים במהלך עבודות בנייה. בנוסף, נעשה שימוש במערכות לאיתור מוקדם כדי לאתר דליפות תת-קרקעיות. לו ניתן היה ליישם שיטות דומות למניעת דליפות באזורים הסובלים מצוקת מים, ערים אלו היו נהנות משיפור משמעותי בניצולת המשאבים שלהם.

למרות שניהול מים אחראי יכול לחולל שינוי גדול בהרבה ערים, יש להתייחס לצורכי המים של הערים בפרספקטיבה הנכונה. השימוש העירוני והתעשייתי במים מתוקים ברחבי העולם אחראי ל-10 ו-20 אחוזים בהתאמה, כמות קטנה משמעותית מצריכת המים המתוקים לחקלאות. ואולם, מאחר ורוב המזון בעולם נצרך בערים, טביעת המים האמיתית של הערים הרבה יותר גבוהה אם מביאים בחשבון את הקונספט של "מים וירטואליים" (המים הכלולים בייצור מזון וסיבים וסחורות שאינן מזון, כגון אנרגיה). לפיכך, גם איתור רעיונות חדשניים לייצור מזון  הוא צורך דוחק המשפיע לא רק על עתידן של ערי העתיד אלא גם על שימוש בר-קיימא בקרקע.

אל תבזבזו ולא יחסר
במורד שרשרת המזון, אחת הבעיות המרכזיות היא בזבוז מזון. כ-30 אחוזים מהמזון המיוצר בעולם מתבזבז, בעיקר על-ידי צרכנים. ההתמודדות עם בעיה זאת מצריכה בראש ובראשונה שינוי דפוס החשיבה וההתנהגות של בני אדם, בין אם הם מתגוררים בערים או בכפר. וכך גם לגבי אשפה ופסולת ככלל.

עם זאת, יש הבדלים משמעותיים בין מדינות מתפתחות ומפותחות. בני אדם במדינות מפותחות מייצרים יותר אשפה – כ-1.5 ק"ג לאדם ליום לעומת 0.6 ק"ג במדינות מתפתחות. אך כשמגיעים לאופן הטיפול באשפה, מדינות מפותחות ממחזרות כ-30 אחוזים לעומת חמישה אחוזים בלבד בממוצע במדינות מתפתחות. בנוסף, מדינות מתפתחות מגדילות בהדרגה את השימוש בפתרונות המרת פסולת לאנרגיה, כלומר ש-15 אחוזים מהפסולת נשרפים כדי לייצר חשמל. מדינות מתפתחות משתמשות במטמנות או במזבלות פתוחות (75 אחוזים לעומת 50 אחוזים במדינות מפותחות) הקשורות לסיכונים סביבתיים כגון זיהום הקרקע.

על רקע זה, המנטרה של המדינות המפותחות צריכה להיות "לצמצם, להשתמש שנית, למחזר" על מנת להקטין את טביעת הרגל של האשפה. במדינות המתפתחות, הצרכים החשובים ביותר הם הרחבת השימוש במערכות מתאימות לניהול אשפה שיועילו הן לסביבה והן לאוכלוסיה וגם יותירו שפע של מרחב להשקעות. מבלי להתחשב ברמת הפיתוח של המדינה, ערים צריכות להוות דוגמה משום שניהול האשפה באזורים מאוכלסים בצפיפות הרבה יותר יעיל מאשר באזורים כפריים.

מקום לשיפור
למרות שערים הינן יעילות יחסית בניצול המשאבים, גם להן יש עוד הרבה מקום לשיפור. השיפורים האלה ניתנים לביצוע בעזרת הטכנולוגיה והם יכשירו את הערים לעתיד, יאפשרו להן להיות חכמות עוד יותר ככל שפתרונות מונעי נתונים ישולבו בתהליך התכנון והחלטות יתקבלו על סמך נתונים.

הקמת תשתית דיגיטלית בערים ויישום פרופטק (טכנולוגיה של נכסים) הם שני תחומים מבטיחים לצמיחה לטווח הרחוק. פתרונות לערים חכמות, לרבות זיהוי דליפת מים, ניהול מים אופטימלי ואיסוף אשפה, כמו גם מערכות משופרות לניהול אשפה הם תחומים חשובים נוספים להמשך הפיתוח. ערים המשקיעות בתחומים אלה יצמצמו את טביעת המים והפסולת שלהן ויסללו את הדרך לעתיד המצריך פחות משאבים. הן יאפשרו לדורות הבאים לחיות בעולם טוב יותר עם ערים חכמות ובנות קיימא יותר, אשר בסופו של דבר טוב יותר לחיות בהן.