ג'נט יילן דיברה על עלייה בריבית והורידה את השווקים; מה ניתן ללמוד מהאמירה שלה?

השבוע ג'נט יילן, שרת האוצר האמריקאית, אמרה שלדעתה ייתכן שיהיה צורך בעליית ריבית מתונה כדי למנוע התחממות יתר בכלכלה. בעקבות ההודעה הזאת, המדדים נפלו, ופרופסור יילן מיהרה להסביר שהאמירה שלה לא הייתה בגדר המלצה וגם לא תחזית.

אז למרות שפרופסור יילן התנערה מהאמירה שלה, אני חושב שיש משהו מעניין שבכל זאת אפשר ללמוד מהאמירה הזאת. חלק גדול מהביקורת כלפי פרופסור יילן התמקדה בכך שהיא נכנסה, לכאורה, לתחום של הבנק המרכזי. ההיסטוריה מלמדת שכשממשלות מנסות להתערב בניהול המדיניות המוניטרית, זה מסתיים לעתים קרובות באינפלציה.

האמריקאים למדו את השיעור הזה בשנות ה-1970, כשהנשיא ניקסון מינה את ארתור ברנס לנגיד, ובאותה הזדמנות הודיע שלמרות שהוא וברנס ידידים, הם יצטרכו להפסיק לדבר ישירות. מעכשיו, ברנס לא יתקשר אליו, אלא לאחד העוזרים שלו. זה נגמר עם אינפלציה של למעלה מ-10%.

מהסיבה הזאת, מאז ניקסון הנשיאים האמריקאים די נזהרו עם התערבות במדיניות של הבנק המרכזי. הנשיא טרמפ חרג מהמסורת הזאת באופן בוטה, כשהתבטא בכל הזדמנות בעד הורדת ריבית. ההצלחה שלו הייתה די מוגבלת, הרבה בגלל שהיכולת של נשיא להשפיע על מדיניות הפד היא קטנה, ובכירי הפד שייכים לעידן שלא חושב שציוצים בטוויטר זאת מדיניות.

• שרת האוצר של ארה"ב נוחתת בסין. האם היא מסוגלת לאחות את קרע "המלחמה הטכנולוגית"?
• הבשורה האמיתית של פאוול: ההתייצבות לטובת המערכת הבנקאית

פרופסור יילן, לעומת זאת, נמצאת בעמדה הרבה יותר טובה להשפיע על המדיניות של הבנק המרכזי. היא פרופסור לכלכלה, היא הייתה הנגידה האמריקאית עד לפני מספר שנים, והיא מכירה את האנשים שעובדים בבנק המרכזי מצוין. אם היא תרצה להשפיע עליהם, היא מכירה את מספרי הטלפון שלהם.

לכן, אפשר להבין למה קיים חשש שפרופסור יילן תנסה להשפיע על המדיניות של הבנק המרכזי. אבל אני לא חושב שהאמירה שלה לגבי עלייה בריבית היא ניסיון להשפיע על קובעי המדיניות שם. לממשל האמריקאי אין שום סיבה לרצות עלייה בריבית – להיפך. החוב של הממשל הוא כמעט 130 אחוזי תוצר, ועלייה בריבית משמעה גידול משמעותי בעלויות המימון של החוב הזה, מה שמאוד יגביל את היכולת של הממשל להוציא כסף.

אני חושד לכן שפרופסור יילן בסך הכל אמרה את מה שיודע כל מי שלמד פעם כלכלה. אם המשק חוזר לרמה די גבוהה של תעסוקה והממשל מוציא עוד טריליונים על תוכניות השקעה, הממשל יהיה חייב לדחוק החוצה פרויקטים של השוק הפרטי. מישהו יצטרך לייצר את תשתיות התחבורה והטכנולוגיה שהממשל מתכוון להקים, וזה אומר שיצטרכו לייצר באמריקה פחות דברים אחרים. תהליך של דחיקה, בדרך כלל מלווה בעלייה בריבית.

• אינטל וטאיוואן סמיקונדקטור מתקרבות להסכם לשיתוף פעולה אסטרטגי
• מניות הבריאות - מקלט בטוח או אשליה בעידן המכסים החדשים?
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

לכן, מה שיילן אמרה, זאת לא הנחייה לבנק המרכזי. זאת פשוט מסקנה מקורס מקרו-כלכלה של שנה ב' בתואר ראשון. אבל, יש כאן סוג של מסר חבוי. זאת עשויה כן להיות מעין הנחייה לשוק. כי מהדברים של יילן אפשר להבין שהממשל לוקח בחשבון עלייה בריבית, ולא חושש שהעלייה בריבית תפריע לו לממש את תוכנית ההשקעות שהוא מתכנן.

זה אומר שהממשל לא מתכוון להגדיל את החוב בשביל לממן את התוכניות שלו. אז המסקנה שלי מהאמירה של יילן זה לא שהממשל מתכוון להתערב במדיניות המוניטרית. המסקנה שלי היא שהממשל רציני מאוד בתוכניות שלו להעלות את המיסים. אחרי הכל, צריך כסף והכסף יכול להגיע מחוב או ממסים. אם הגדלת החוב ירדה מהפרק, אז נשאר - הגדלת מסים. הממשל כבר עובד על זה ויצא בתוכנית שרבים ביקרו את האפקטיביות שלה. יכול להיות שהם צודקים, אבל לא יהיה מנוס - המס האפקטיבי בארה"ב יעלה.    ד"ר אביחי שניר המכללה האקדמית נתניה ואוניברסיטת בר-אילן