שוק המניות בארה"ב – קשה להיות אופטימיים עד הקיץ, אך לאחר מכן יכול להיות מעניין מאוד

בשלושת השבועות האחרונים של חודש מרץ עוד ראינו אופטימיות מחודשת בשווקים, כאשר משקיעים מתחילים לבנות מחדש פוזיציות, בייחוד במניות צמיחה אשר נחבטו כל כך במהלך חצי השנה האחרונה. והנה, בשבועיים האחרונים, האופטימיות הזו שוב נעלמה, על רקע חששות מהאטה כלכלית בארה"ב, היחלשות בנתונים הכלכליים, התהפכות עקום התשואות והתבטאויות ניציות מצד בכירים בפד.   בחודש הבא, מאי, מתחילים ששת החודשים הקודמים לבחירות האמצע בארה"ב. הכוונה לבחירות אשר נערכות באמצע כהונתו בת ארבע השנים של נשיא ארה"ב, כאשר במסגרת הבחירות הנ"ל שליש מ-100 חברי הסנאט וכל 435 חברי בית הנבחרים בארה"ב עומדים לבחירה. כמו כן, 34 מוך 50 מושלי המדינות עומדים לבחירה, יחד עם שורה שלמה של נושאי משרות ציבוריים ברמה המדינתית והמוניציפלית. לתוצאות בחירות האמצע, ובעיקר לזהות המפלגה (דמוקרטית או רפובליקנית) בעלת הרוב בכל אחד משני בתי הקונגרס (הסנאט ובית הנבחרים) יש משמעות רבה ליכולתו של נשיא מכהן להוציא לפועל את שלל ההיבטים של מדיניות הפנים שלו.   מבחינת שוקי המניות בארה"ב, ששת החודשים הבאים אשר מתחילים במאי הקרוב ידועים, מבחינה היסטורית, כששת החודשים החלשים ביותר במהלך כל תקופת כהונתו בת ארבע השנים של נשיא אמריקני. עובדה היסטורית מעניינת נוספת היא, כי עבור שוק המניות התקופה הנ"ל היא גרועה במיוחד במהלך כהונתו הראשונה של נשיא דמוקרטי, כמו שיש לנו היום עם הנשיא ביידן אשר כידוע נבחר לכהונתו הראשונה בסוף 2020. וזה עוד לפני שלוקחים בכלל בחשבון את המשך מדיניות ההידוק המוניטרי אשר החל הפד בארה"ב (העלאות ריבית וצמצום המאזן).   אבל יש נקודת אור: ההיסטוריה מלמדת אותנו כי ששת החודשים החלשים הנ"ל מחודש מאי עד לבחירות האמצע בארה"ב בנובמבר, לעיתים קרובות מקדימים תקופה בת שישה חודשים אשר מתאפיינת כתקופה הטובה ביותר לשוק המניות במהלך כל תקופת כהונתו של נשיא אמריקני. הממצאים האמפיריים הולכים רחוק: משנת 1926, מדד ה-S&P 500 הציג תשואה ממוצעת של 2.2% בלבד במהלך החודשים מאי עד אוקטובר בשנתו השנייה של נשיא מכהן. לעומת זאת, בששת החודשים שלאחר מכן, נובמבר עד אפריל, לתוך שנת כהונתו השלישית של נשיא אמריקני, התשואה הממוצעת היתה הטובה ביותר בכל תקופת כהונתו ועמדה על 13.9%.   ועוד נתונים היסטוריים מעודדים, אשר רלבנטיים במיוחד השנה: משנת 1962, באותן שנים שבהן היו ירידות בשוק המניות, אותן ירידות נטו להיות חדות יותר בשנים שבהן היו בחירות אמצע בארה"ב – ירידה ממוצעת בשיעור של 19%,  לעומת ממוצע של 13% "בלבד" בשנים שבהן לא התקיימו בחירות אמצע. אבל, ופה הנקודה האופטימית, לאחר אותה ירידה ממוצעת חדה מאוד של 19% כאמור, השוק התאושש בשיעור ממוצע של 32%...     ניתן לנסות לייחס לכך מספר הסברים. הסבר אחד הינו בהיבט של מדיניות: בשנת בחירות האמצע בארה"ב יש נטייה להדק הן במדיניות הפיסקאלית והן במדיניות המוניטרית, לפני שהשווקים מתחילים לצפות שקובעי המדיניות יתחילו לשחרר ולהקל על מנת להמריץ את הכלכלה בשנת הבחירות לנשיאות, שהיא השנה העוקבת לבחירות האמצע. אגב, השנה ההסבר הזה לא כל כך רלבנטי, כי הידוק המדיניות המוניטרית היה בלתי נמנע ממילא, ואילו בצד הפיסקאלי יש דווקא מדיניות מאוד מרחיבה.   הסבר אפשרי נוסף נראה לנו מתאים יותר לנסיבות הספציפיות של שנת 2022: מידת חוסר שביעות הרצון מממשל חדש נוטה לעלות מאוד בשנת כהונתו השנייה של נשיא חדש, והמשקיעים מצידם מביעים את תסכולם לפני בחירות האמצע בנובמבר. כך נוצרת הקרקע הפוריה לתקופת העליות החדה ביותר במהלך כל ארבע שנות כהונתו של הנשיא.         בשורה התחתונה, אם ההיסטוריה תחזור על עצמה באופן כזה או אחר, החודשים הקרובים אינם צפויים להאיר פנים למשקיעים בשוקי המניות. תמחור השווקים, קרי רמות המכפילים לפיהן נסחרות חלק גדול מהמניות, ממשיך להיות גבוה למדי, ואילו הפד בארה"ב רק התחיל עתה במדיניות ההידוק המוניטרי. יחד עם זאת, ושוב בהנחה שיש משמעות להיסטוריה בשוק המניות והיא אכן יודעת לבשר על הבאות, הרי שייתכן ואנו מתקרבים לחלון הזדמנויות בדמות רמות שפל אטרקטיביות במחירי המניות. רק שיש מאוד להיזהר ולא להקדים מדי בלנסות להיכנס דרך חלון זה. בהקשר זה צריך, כמו תמיד בשוק המניות, המון סבלנות ואורך רוח, אך השנה כנראה הרבה יותר מהרגיל.