"המגזר הפרטי צפוי להכפיל את ההשקעות בתשתיות בתוך 5 שנים, ויעקוף את הנדל"ן. החיבור בין התיישנות התשתיות והצורך לרענן אותן, מערכות לוגיסטיות שנפגעו מהשפעת מגפת הקורונה, וחתירה ליצירת כלכלה שמבוססת על אפס פליטות פחמן, מחייב את הרשויות המקומיות, המדינות והארגונים והבין-לאומיים להתמקד בסגירת פערים במימון התשתיות" כך אומרים לביזפורטל, מייקל מקארתי וג'וש מילר, מנהלי דירקטור במגזר הפרטי, בנויברגר ברמן.
לדבריהם: "היקף הפערים הללו נאמד בכ-15 טריליון דולר. מדינות וממשלות יכולות לכסות חלק מהמימון הזה, אבל לא את כולו. כתוצאה, פרויקטים במגוון רחב של מגזרים בתחומי תשתית מגוונים, פונים יותר ויותר לשווקים פרטיים לצורך גיוס הון. המשמעות היא שהמעבר לאנרגיה חדשה, העיור ושיפור שרשרת האספקה, אמור לספק הזדמנויות השקעה אטרקטיביות ביותר במהלך העשורים הקרובים".
כשהם מדברים על גירעון של 15 טריליון דולר לא מדובר כאן בבעיה של מדינה כזו או אחרת אלא של השקעת חסר בכל העולם במהלך השנים. אותו גירעון של 15 טריליון דולר צפוי לעמוד על המספר המפלצתי הזה בשנת 2040, ומדובר בתחזית של המדינות המפותחות, ה-G20.
- כל הכותרות
אז האם ניתן להשקיע בתחום בלי להגדיל משמעותית את רמות הסיכון?
מקארתי ומילר: "משקיעים פרטיים מחפשים הזדמנויות השקעה מבלי להגדיל משמעותית את רמות הסיכון בתיק ההשקעות שלהם. מנגד, השאיפה היא שההשקעות הללו יספקו תזרימי מזומנים יציבים, בדומה למה שקיים בנדל"ן. כשמדברים על תשתיות, הכוונה היא לגשרים, כבישים ומנהרות. תשתיות הן גם רשתות חשמל, בתי חולים ובתי ספר, רשתות תקשורת, נמלים והרשימה עוד ארוכה. כל התשתיות כאחת הן קריטיות להתמשך התפקוד והצמיחה של הכלכלה הגלובלית.
"הביקוש להשקעות הון פרטיות בתחום התשתיות נמצא בעלייה מתמדת. זאת, כיוון שתשתיות גלובליות קריטיות הולכות ומתיישנות, וזקוקות להשקעה פיננסית נרחבת. מדובר בתשתיות שכלכלות בינלאומיות, לאומיות ומקומיות כאחת זקוקות להן, על מנת להמשיך לתפקד. ואולם ממשלות, ולא ממש משנה באילו מדינות ומה מידת העושר שלהן, אינן מסוגלות לממן את מלוא הסכומים הנדרשים. על פי ההערכות, בתוך חמש שנים יעלה היקף ההשקעות הפרטיות תחום התשתיות באמצעות המגזר הפרטי לשווי של 1.9 טריליון דולר, ואף יעקוף את תחום הנדל"ן כנכס הריאלי הגדול ביותר.
מה נותנת בעצם השקעה בתשתיות?
מקארתי ומילר: "יש כאן 4 יתרונות מובנים. הגנה מפני אינפלציה: נוסחאות התמחור של נכסי תשתית הן לרוב צמודות למדד. כיוון שכך, הן הופכות אותן לנכסים מניבים גם בתקופות אינפלציה. נכסים חיוניים ועמידים: תשתיות ליבה כדוגמת כבישים, יישארו בשימוש זמן רב ולא ידרשו בטווח הקצר-בינוני השקעה נוספת. חסמי כניסה גבוהים: פרויקטים הקשורים בהקמת תשתיות לוקחים זמן רב, והכניסה להשקעה בהם כפופה לרגולציה הדוקה. כתוצאה, גם התחרות בתחום היא מוגבלת. ואיננה מאפשרת תחרות פרועה. ולבסוף - תזרים מזומנים יציב: שירותים הניתנים באמצעות נכסי תשתית מוסדרים לרוב בחוזים ארוכי טווח. חוזים מהסוג הזה מספקים תחזית טובה לתזרים מזומנים עתידי יציב. זאת ועוד - השימוש בנכסים חיוניים נשאר עקבי באופן יחסי, ואינו תלוי בשינויים בתמחור ובהכנסות של המשתמשים. כל הגורמים המצוינים לעיל יחדיו, מביאים בדרך כלל להכנסה שוטפת יציבה יחסית, שיכולה להיות זמינה לחלוקה למשקיעים או לשמש למימון הוצאות הוניות.
האם תחום התשתיות יכול לסייע גם בתקופה של מיתון?
מקארתי ומילר: "נכסי תשתית יכולים להיות יציבים גם בתקופת מיתון כלכלי: תחבורה, תקשורת ודיגיטל, חשמל ואנרגיה מתחדשת, אנרגיה, מים, פסולת ונכסי דיור סוציאלי, כל אלה מגיעים לרוב עם מאפיינים הגנתיים במיוחד. המאפיינים הללו בדיוק, הם שהפכו את קבוצת הנכסים הזו לעמידה לרוב התרחישים".
נסו לפרק את זה לגורמים. אתם יכולים לתת ארבעה תחומים באופן ספציפי?
מקארתי ומילר: "הראשון הוא דיגיטציה. ירידה בעלויות המכשור הייעודי מצד אחד, והחיבוריות לרשת מצד שני, דוחפת יותר אנשים ומוסדות בעולם, ובכלל זה בישראל, לשימוש באינטרנט ולאימוץ תהליכי דיגיטציה. חיבור איכותי ויציב לרשת האינטרנט שנמצא בתהליך מתמיד של גידול, יחד עם גידול האוכלוסייה ועליית "האינטרנט של הדברים" (הפעלת מכשור ביתי מרחוק באמצעות האינטרנט מ.כ.), מגדילים משמעותית את השימוש באינטרנט ואיתו את הביקוש לתשתיות טלקומוניקציה ו-5G מתקדמות. המעבר לעבודה מרחוק במהלך מגיפת הקורונה בהכל העולם האיץ מגמות דומות אפילו באזורים שבהם הגישה לאינטרנט כבר הייתה נפוצה. בד בבד הדיגיטציה האיצה את מגמת הביג דאטה ואנליזה של תובנות.
"המשמעות היא - האצת הביקוש העולמי ליותר כוח מחשוב בענן, הגדלת רוחב הפס וכן תוספת מרכזי נתונים. בנוסף, הואץ וגדל הביקוש לקישוריות על בסיס סיבים ועוד פתרונות אלחוטיים. כל אלה יוצרים הזדמנויות השקעה משמעותיות בתשתיות טלקומוניקציה ברחבי העולם בשנים הקרובות".
מה התחום השני?
מקארתי ומילר: "המעבר לאנרגיה מתחדשת. בעשור האחרות התגברה באופן משמעותי הפעילות בכל רחבי העולם לצמצום פליטות הפחמן. לאור ההשפעות הסביבתיות השליליות של דלקים מאובנים מצד אחד, והירידה בעלויות של אנרגיה חלופית מצד שני, הואץ האימוץ של הגז הטבעי ושל האנרגיות המתחדשות. זאת כאשר תחנות כוח פחמיות, מקור האנרגיה העיקרי, הולכות ומוחלפות. הדחיפה לצמצום פליטת גזי החממה מתבצעת במקביל לביקוש הגובר לחשמל, במיוחד בשווקים המתעוררים. בשווקים הללו, גישה לאנרגיה אמינה היא עדיין גורם מכריע וחשוב הנדרש לשיפור איכות החיים. במדינות מפותחות, לעומת זאת, תשתיות האנרגיה מתיישנות, או שאינן מיועדות לדרישות ולטכנולוגיות הנוכחיות, ויש צורך לתקן או להחליף אותן".
התחום השלישי?
מקארתי ומילר: "אורבניזציה. תשתיות כמו כבישים מהירים ומערכי תחבורה ציבורית, אינן עומדות בקצב המהיר של העיור (אורבניזציה), כאשר אחת המדינות הבולטות בנושא הזה היא ארה"ב. במדינה הזאת ההשקעה בתשתיות הייתה בעשורים האחרונים נמוכה הרבה יותר מהדרוש. מנגד, בשנתיים האחרונות התפתחו גם מגמות הפוכות, כתוצאה מעליית מחירי הבתים מצד אחד וגמישות רבה יותר בעבודה מרחוק מצד שני. המגמות הללו דוחפות אנשים לעבור מערים גדולות וצפופות לפרברים, או לערים מרוחקות יותר.
"כך או אחרת, הצורך בתשתיות חדשות ובשיפור התשתיות הישנות קיים. יחד עם זאת, לרשויות המקומיות ולמדינות יש תקציבים מוגבלים, מה שמאלץ את קובעי המדיניות לפנות גם להשקעות פרטיות בתחום.
ומה התחום האחרון?
"לוגיסטיקה ושרשראות אספקה. הגלובליזציה, שרשראות אספקה מורכבות יותר ויותר ועליית המסחר האלקטרוני, העמידו במבחן מערכות לוגיסטיות במהלך שלושת העשורים האחרונים והגדילו את הביקוש לתשתית תחבורה חזקה יותר. גם מגפת הקורונה שהתפרצה בתחילת העשור הנוכחי תרמה את חלקה וזעזעה את מערכות הלוגיסטיקה הגלובליות הקיימות. עלויות שרשרת האספקה עלו באופן דרמטי. עלויות התובלה זינקו, וייקרו את העלויות לצרכן הסופי. לאור כל אלה, סביר מאד להניח כי השקעות בשיפורים טכנולוגיים כמו גם בקיבולת, חיוניות על מנת להפוך את שרשראות האספקה ליעילות וחסכוניות יותר".
תודה.
לתגובה חדשה
חזור לתגובה
-
1.תעודות סל שמשקיעות בתחום,בארץ ובחו"ל?אבגד 06/07/2022 08:58הגב לתגובה זו0 0כדאי היה לפרטסגור
