זו הדמוגרפיה טמבל - לאן הולכת הכלכלה הסינית?

למגמה של צמצום דמוגרפי (ירידה בקצב הילודה והזדקנות האוכלוסייה) של מדינות השלכות כלכליות קשות מאד. מדובר ככל הנראה בגורם הכלכלי החשוב ביותר בטווח הארוך לחיזוי ירידה בצמיחה במשקים. ככל הנראה ההסבר העיקרי לירידה בקצבי הצמיחה בעולם המערבי קשור בהזדקנות האוכלוסייה. אפילו סין מצויה מזה שנים רבות בתוך מלכודת של שיעורי ילודה נמוכים ביותר. למעשה בטווח הארוך ההשפעה של מדיניות הילד היחיד על כלכלתה תהיה כה קשה, עד כי ניתן להעריך בזהירות שהכוח הכלכלי העולה הקרוי סין, עומד בעצם על כרעי תרנגולת.

קצב הצמיחה העולמי השנתי הממוצע ירד בעשור השני של המאה מ-3.1% לשנה ל-2.9%, ירידה ממוצעת של 6.5%. לו קצב הצמיחה העולמי היה נותר כפי שהוא, היתה הכלכלה העולמית צומחת בעשור השני בשיעור מצטבר של 44% ולא 41% כפי שעשתה. במדינות המפותחות, אלו הנמנות על ה-OECD, בעקבות הירידה השנתית הממוצעת בצמיחתן נוצר פער דומה שבו אילו צמחו כמו בקצב של העשור הראשון הצמיחה המצטברת שלהן היתה 25% כאשר בפועל הן צמחו במצטבר ב-22%.

המצב חמור בהרבה באירופה המזדקנת שם הכלכלה צמחה בעשור השני בקצבים שנתיים הנמוכים ברבע בממוצע, לעומת העשור הראשון. כאן כבר מדובר על שינוי מצטבר שבו במקום לצמוח ב-21% אירופה צמחה במצטבר ב-15% בלבד. עיקר ההסבר טמון בהזדקנות מואצת של אוכלוסיית אירופה שהגיל החציוני שלה הינו 44, מול גיל חציוני עולמי של 31.

אך הבעיה העיקרית של תופעה זו מצויה, תופתעו לדעת, לא רק במדינות מזדקנות כמו יפן, גרמניה או איטליה אלא דווקא בסין. סין היא כיום המדינה שקצב ההזדקנות של אוכלוסייתה הוא המהיר בעולם, זאת על אף שהגיל החציוני בה הוא 38. האוכלוסייה הסינית תתחיל להצטמצם בשנים הקרובות ממש ויש הטוענים שזה כבר קורה והשלטונות מסתירים זאת. חוץ מיפן מעט מדינות בעולם חוות כבר כעת ירידה באוכלוסייתן, רובן מרכז אירופאיות – פולין, הונגריה, רומניה, בולגריה, סרביה, ליטא ולטביה אך גם מערב אירופאיות דוגמת איטליה ופורטוגל. רוסיה מתקרבת אף היא לסף. איך הסינים הגיעו למצב כזה?

בשנת 1979, על סף מיליארד תושבים הוחלט בסין על "מדיניות הילד האחד". היה זה למרות הצלחת הקמפיין שקדם לו שהחל לקראת סוף שנות השישים לתכנון המשפחה שנקרא "לדחות, לחכות, לצמצם" (להתחתן מאוחר יותר, להיות נשואים זמן רב יותר עד הבאת ילדים, ולהביא לעולם פחות ילדים). משנות החמישים ועד סוף שנות השישים גדלה האוכלוסייה בסין בקצב מהיר, כ-20 מיליון מדי שנה. על אף ירידה של כמחצית בשיעור הפריון הוחלט על מדיניות חדשה - מדיניות הילד האחד.

בעקבות המעבר ממשפחות מרובות ילדים למשפחות בהן ילד אחד בלבד, השתנה הדגש החברתי-תרבותי באופן הדרגתי, מהתמקדות במבוגרים להתמקדות בילד. מדיניות הילד היחיד יצרה משפחות בהן זוג הורים ושני זוגות של סבים וסבתות ממוקדים כולם בילד.

מדיניות הילד האחד הצליחה הרבה מעל המצופה עד כי הביאה לכך ש-36 שנים לאחר מכן נוצר מצב הפוך, מחסור בילדים בסין וחשש אמיתי מירידה בהיקף האוכלוסיה. להיפוך המגמה היו מספר סיבות, אך על העיקריות בהן ניתן לציין את הנושא של "העדפת בנים" בסין שהיו לו השלכות נוראיות, מפלצתיות ממש. הגבלת הילודה הביאה לרצון של משפחות רבות להביא זכר שימשיך את השושלת המשפחתית, ולא נקבה. הסיבה לכך היא בעיקר תפיסה מסורתית המושרשת בתודעה הסינית הקונפוציאנית - ההבניה של האישה כנחותה עדיין מקובעת בחברה הסינית מכוח מסורת זו. משום כך היו ע"פ הערכות במהלך השנים מיליוני מקרים של רצח תינוקות בנות עם לידתן. כמו כן הימנעות בכלל מהריון ובמקום זאת רכישת בנים זכרים חטופים. הביקוש לבנים זכרים הוליד תעשייה שלמה של חטיפות ילדים בסין, שנאבקה בתופעה זו בלא הצלחה. עם התפתחות הטכנולוגיה והמחקר הגנטי שאיפשר לקבוע את מין הילוד, בחרו משפחות סיניות רבות בדרך זו כדי להביא בן זכר לעולם. לא פלא שכיום היחס בין המינים בסין עומד על 115 גברים על כל 100 נשים – צרה צרורה חברתית.

ככל שחלפו השנים התבררה בעיה קשה נוספת שמדיניות זו יצרה והיא הטיפול במבוגרים, המוטל בסין באופן מוחלט על ילדיהם: שני בני זוג, ששניהם ילדים יחידים, צריכים לטפל בארבעה הורים, ובהמשך נכד יחיד המחויב לעזור כלכלית לזוג הורים וגם למספר סבים וסבתות.

בעקבות בעיות חריפות אלו הודיעה המפלגה הקומוניסטית השלטת ב-2015 על שינוי מדיניות הילד האחד, כך שזוג יורשה להביא לעולם שני ילדים. הלוגיקה הניחה שהשחרור הזה יביא מאות מיליוני זוגות סיניים לקפוץ על המציאה ולהתחיל להוליד יותר. אך ממש לא כך קרה. הסינים כבר היו מתוכנתים במשך דור וחצי להביא ילד אחד בלבד והנוהג הזה השתרש. עד כדי כך השתרש שלחרדת שלטונות סין, על אף השינוי הקיצוני במדיניות, קצב הילודה המשיך לרדת. במאי2021  שונתה המדיניות להגבלה על שלושה ילדים.

17 משרדי ממשלה סיניים פרסמו לאחרונה במשותף קווים מנחים בנושאי מדיניות החל בפיננסים, מיסים, דיור, תעסוקה, חינוך ותחומים אחרים כדי ליצור חברה ידידותית שתעודד משפחות סיניות להביא ילדים נוספים. אנליסטים ציינו כי נדיר לראות כל כך הרבה משרדים ומחלקות מפרסמים במשותף הנחייה כל כך מפורטת ומקיפה לעידוד פוריות ותמיכה בלידות. זה רק מדגיש את חומרת הבעיה וכאמור אוכלוסיית סין, צפויה להתחיל להתכווץ עוד לפני 2025 .

פחות משפחות צעירות המרחיבות את התא המשפחתי משמע פחות ביקוש להגדלת מספר החדרים בבית, פחות ביקוש לרכבים גדולים יותר, לריהוט חדרי ילדים, לבגדי ילדים, למזון, לחינוך, לפעילויות פנאי הפונות לילדים וכן הלאה. משמע צריכה נמוכה יותר ממה שהיה צפוי לו היו יותר ילדים. מדובר גם בפחות מחויבות כלכלית כאשר אין או כמעט אין ילדים ולכן זוגות יכולים לעבוד פחות קשה. דורות עתידיים קטנים יותר יישאו על כתפיהם יותר זקנים, כאשר לחלק מהזקנים לא יהיו בכלל נכדים שיוכלו לדאוג להם. גם תופעת הרווקות מאד נפוצה בסין, בעיקר של גברים שאינם מוצאים נשים ולכן זו גם פצצה חברתית.

בטווח הארוך ההשפעה של מדיניות הילד היחיד על כלכלתה של סין תהיה מאד קשה ויתכן וסימנים ראשונים ניכרים כבר כעת. השחרור ממדיניות זו לא הועיל והמגמה של הקטנת הפריון אף מחריפה, זאת בניגוד לתחזיות, עד כי ניתן להעריך בזהירות שהכוח הכלכלי העולה הקרוי סין, עומד בעצם על כרעי תרנגולת.

ד"ר אדם רויטר – יו"ר חיסונים פיננסים, יו"ר הדג'וויז, מחבר משותף של הספר "ישראל סיפור הצלחה"