הפצצה הדמוגרפית של אירופה: האוכלוסייה מצטמצמת - וגם הכלכלה נפגעת

ביפן מוכרים יותר חיתולי מבוגרים מחיתולי תינוקות במאמר "זו הדמוגרפיה טמבל" הפניתי את תשומת הלב שדמוגרפיה היא גורם חשוב ביותר שמשפיע על הצמיחה בעולם, לטוב ולרע. כשהאוכלוסייה מזדקנת יש פחות צעירים בכוח העבודה וכולם צריכים להחזיק את המבוגרים על כתפיהם והצמיחה נפגעת. התמקדתי בדמוגרפיה של סין. צמיחת האוכלוסיה הסינית במספרים הרשמיים שיצאו ב-2022 היתה 0%. מכאן הם רק יתחילו לרדת וזו האוכלוסיה שמתבגרת הכי מהר בעולם, עקב מדיניות הילד היחיד שיצרה גירעון דמוגרפי בלתי ניתן לגישור. כוח העבודה בסין כבר החל להצטמצם. זה יוביל את כלכלת סין לסיטואציות מאד קשות בעתיד.   אך לא רק סין. אוכלוסייתן של עשרות מדינות ברחבי העולם מתחילה להצטמצם. רובן באירופה המזדקנת אך לא רק. בארה"ב, מאז המשבר הפיננסי של 2008 הילודה צנחה הרבה אל מתחת למספר של 2.1 ילדים לאישה – אותו מספר שמתחתיו האוכלוסיה מתחיל להצטמצם. צניחת הפריון בדרום קוריאה היא הגדולה ביותר בעולם וירדה לקצב של 0.81 ילדים לאישה ומעריכים שאוכלוסיית דרום קוריאה תצטמצם בכ-30% תוך 50 שנה. על הבולטות במדינות שאוכלוסייתן יורדת כבר כעת ניתן לציין גם את יפן, רוסיה, גרמניה, איטליה, פולין, פורטוגל, הונגריה. ביפן בעלת הגיל החציוני של 49, כבר מוכרים יותר חיתולי מבוגרים מחיתולי תינוקות... אם זה לא היה כ"כ עצוב ומטריד זה היה יכול בהחלט להישמע מאד משעשע. למעשה ישראל היא כיום מדינת ה-OECD היחידה ששוחה נגד הזרם ואוכלוסיית הצעירים שלה גדלה (בכל המגזרים).   מה הביא בעבר לצמיחה כלכלית ומדוע העולם בבעיה? הגורמים הקלאסיים שתרמו לצמיחה במדינות המפותחות (אך עדיין פועלים בחלק ממדינות העולם השלישי) היו: חלוקת עבודה והתמחות, תחרות כלכלית בין פירמות, אוריינות והשכלה, כניסת נשים למעגל העבודה, פתיחת שווקים חדשים, סחר חופשי וגידול אוכלוסיה, בדגש על מעמד הביניים. אך כל הגורמים הקלאסיים האלו שדחפו את הצמיחה בכ-150 השנים האחרונות כבר נוצלו מזמן. בעולם המפותח הגורמים העיקריים שעדיין ייצרו צמיחה, בעיקר מאז משבר 2008, היו ריביות נמוכות להגדלת הביקושים במשקים ושיפורים טכנולוגיים.   לטור קודם של ד"ר אדם רויטר: > אירופה תישבר ראשונה - על המלחמה עם רוסיה ועל החורף המתקרב  >

למעשה מזה למעלה מעשור שגורם מפתח שתרם בעבר לצמיחה מתהפך עלינו: הדמוגרפיה. בעידן הנוכחי, בניתוח של טווחי זמן ארוכים, זהו כנראה הנתון החשוב ביותר שמצליח לחזות צמיחה עתידית של משקים. ספציפית - שיעור האנשים הצעירים הנכנסים לשוק העבודה ושמקימים משפחות מול שיעור המבוגרים היוצאים משוק העבודה. בעיקר חשוב המשקל של קבוצת הגילאים הצעירים החל מכניסה לשוק העבודה ועד סיום הקמת משפחות. לרוב הכוונה לגילאי 20 עד 35. גידול יחסי בקבוצת אוכלוסיית גילאי 20 עד 35 מתואמת לחלוטין עם שיעורי צמיחה חיוביים. זו הקבוצה שלוקחת סיכונים כלכליים גדולים, יוזמת יותר, עובדת לרוב הכי קשה ומייצרת את הביקוש הצרכני הגדול ביותר, לאור הקמת משפחות בגילאים הללו. צמצום יחסי בקבוצה זו עושה ההיפך. מחקר שפורסם בקרדיט סוויס חישב כי התכווצות האוכלוסיה בגיל העבודה גוררת מטה את צמיחת התמ"ג בגרמניה בכ-0.5% בשנה.   אירופה מזדקנת ושוקעת העולם המערבי בדגש על אירופה מזדקן והולך וזה בא לידי ביטוי בירידה בצמיחה. הצמיחה המצטברת באירופה בעשור השני של המאה היתה נמוכה בכ-25% מזו של העשור הראשון. ביתר העולם הצמיחה ירדה באותו זמן רק בכ-5%. זה לא מפתיע. לפני עשרות שנים החליטו האירופאים ועמים מפותחים נוספים להוליד פחות ילדים. התוצאות: בין השנים 2010 ל-2030 קבוצת גילאי 20 עד 35, שהיא קבוצת הגיל החשובה ביותר לצמיחה כלכלית במשקים, מצטמצמת בשיעור ממוצע של 14% במדינות ה-OECD ובמיוחד באירופה (הצמצום היה גדול יותר לולא הגירה אליהן ממדינות עולם שלישי). לפני 70 שנה נולדו באירופה כ-7.5 מיליון ילדים בשנה, לפני 30 שנה כ-6.0 מיליון ילדים בשנה, לפני 10 שנים הנתון כבר ירד לכ-5.0 מיליון, לפני 5 שנים כ-4.5 מיליון, לפני שנה כ-4.0 מיליון ילדים בלבד...   ניתן לראות בגרף את הצניחה בשיעורי הפריון של נשים אירופאיות מ-2.6 ילדים לאישה ל- 1.6 ילדים בלבד כיום:

חשוב שוב לציין שקו פרשת המים לשימור האוכלוסיה כפי שהיא, עומד על 2.1 ילדים לאישה ואירופה רחוקה מזה מאד. אמנם העלייה הקלה בגרף ב-10 השנים האחרונות מראה שהפריון מעט עלה וזאת כתוצאה מחוקים חדשים שמקלים על נשים יולדות, חוקים שממשלות אירופאיות מבועתות השכילו לחוקק. אך המספר האבסולוטי של לידות הוא הנמוך ביותר בעידן אירופה המודרנית, זאת כי קבוצת הנשים בגיל הפריון כבר הצטמצמה בעקבות ירידת הילודה עוד שנים רבות לפני כן. אוכלוסיית האיחוד האירופי גדלה בשיעור מזערי של 0.1% בשנת 2020 וגם זאת רק כתוצאה מעלייה בתוחלת החיים והגירה פנימה. כך למשל לפי תחזיות דמוגרפיות בשנת 2060 יהיו בגרמניה 68 מיליון תושבים, כולל מהגרים, לעומת 80 מיליון כיום.   כל מי שמטייל באירופה וקצת פותח את העיניים רואה שברגע שיוצאים מהערים המרכזיות שם מרוכזים הצעירים, רואים בעיקר אוכלוסיה מבוגרת. אחת מתופעות הלוואי היא שבאירופה אין כמעט קונים לדירות ובתים שמצויים בעיירות ובישובים קטנים. עקב חוסר טיפול והזנחה בתים רבים הופכים עזובים. יותר אנשים עוזבים את עבודתם כי הם צריכים לטפל בהורים קשישים, מה שמוביל למחסור בעובדים. קיים גידול בנטל הפיסקלי של הוצאות על בריאות הציבור, פנסיה וטיפול בקשישים. קרנות הפנסיה וחברות הביטוח מאוימות בפשיטת רגל עקב ירידה במספר הצעירים משלמי המיסים, מחד, ועלייה בתוחלת החיים, מאידך גיסא. חלק מהפנסיונרים האירופאיים פוחדים, ובצדק, שלא יהיה מי שישלם בעתיד את הפנסיה שלהם.   תחשבו על נטל המשא המוראלי והאידאולוגי שסוחבות כעת מדינות אירופה שאוכלוסייתן המקורית מזדקנת ומצטמצמת: פסימיות, הססנות, תלות, טינה, אי אכפתיות (אחריי המבול), פילוג...   עידוד ילודה? צרפת, הונגריה, שבדיה ונוספות. המדינות האלו ניסו ומנסות תוכניות לעידוד ילודה באמצעות תמריצים כספיים. תוצאות הניסויים האלו? הם יקרים מאד ועוזרים בטווח המיידי, אך עם הפסקת הסבסוד הילודה צונחת לרמות נמוכות מכפי שהיו אפילו טרום התוכניות. מדוע? הורים שהחליטו על הבאת ילדים לעולם ומקבלים זריקת עידוד כספית מהשלטונות, מקדימים הבאת ילד שככל הנראה היו מביאים לעולם בכל מקרה. מרגע שהתוכניות מסתיימות חלקם עוצרים, כנראה מתוך תקווה והמתנה לתוכנית חדשה. הדמוגרפים השבדים קוראים לתופעה "רכבת ההרים השבדית".   הגירה תציל את אירופה? יש האומרים שאין לאירופאים ברירה אלא לפתוח את גבולותיהם לגלי מהגרים. לכאורה רעיון הגיוני מאד. בהיסטוריה המודרנית גלי הגירה גדולים תרמו מאד לכלכלת ארה"ב, לכלכלת אוסטרליה וגם לכלכלת ישראל. למעשה 24 מיליון אנשים שהם 5.3% מתוך 447 תושבי האיחוד האירופי הם אזרחים שלא נולדו בה.   השאלה היא מי הם המהגרים כיום לאירופה? כאשר מגיעים אקדמאיים ובעלי מקצועות חופשיים קיימת אכן תרומה לכלכלה. אך כאשר מגיעים מהגרים ממדינות עולם שלישי בעלי השכלה שאינה רלבנטית לעולם המודרני, הם משתלבים במקצועות הכי נמוכים בשרשרת הערך והתרומה שלהם לכלכלה מזערית. תמהיל הנכנסים לאירופה בעשור האחרון השתנה לעומת העבר ועל אף שהוא כולל עדיין הרבה שמגיעים ממרוקו ומטורקיה, מגיעים גם רבים מאפגניסטן, פקיסטן, סוריה ומדינות שונות באפריקה. כמעט כולם צעירים לא אקדמאיים.   אז הדור הראשון בעייתי מבחינת תרומתו הכלכלית, אבל תאמרו ודאי שההיגיון אומר שהדורות שאחריו כבר משתלבים, נעשים משכילים יותר, יצרניים יותר, נכון? אז זהו, שלא ממש. מחקרים שנעשו ב-OECD מצאו שהשתלבות בכוח העבודה אינה משתנה בין דור המהגרים הראשון לדור השני שהוא כבר יליד המקום. איך זה יתכן? מסתבר שהדור הבא וזה שאחריו חשים באירופה תחושת ניכור. הניכור למדינה המארחת גורם לחלקם שלא לרצות ללמוד, לא לרצות לעבוד, לא לרצות לשלם מיסים ולהעדיף כמה שניתן להישען על תמיכות סוציאליות. הם אולי מיעוט, אך זה מספיק כדי שהממוצע יראה שהתוצר של ילדי ונכדי המהגרים אינו עולה על אלו של הדור הראשון וכאמור הוא נמוך מאד יחסית.   אז אולי עידוד כניסה של אקדמאים בלבד? אלא מה, האירופאים לא אוהבים זרים. אפשר לומר זאת וכנראה בצדק על כל עם, אבל אצל האירופאיים זה יותר בולט. קיים מחקר של ה-OECD מ-2015 שבדק פרמטרים שונים שבחנו באיזו מהירות מהגרים משתלבים באוכלוסייה הכללית. ישראל, יצאה שם מקום ראשון. העובדה שכמעט כל הישראלים בעצמם צאצאים למהגרים לפני דור או שניים והחשיבות שהציונות והמדינה רואה בעלייה, יצרה בישראל מנגנוני קליטה ייחודיים, שכמעט ולא קיימים במדינות מפותחות אחרות. רוב מדינות אירופה יצאו במקומות נמוכים במחקר הזה. כל עוד האירופאים לא ישתנו קונספטואלית ותרבותית, היכולת של מהגרים מחוץ לאירופה להשתלב שם תהיה נמוכה.  

ד"ר אדם רויטר – יו"ר חיסונים פיננסים, יו"ר הדג'וויז, מחבר משותף של הספר "ישראל סיפור הצלחה"

לטורים נוספים של ד"ר רויטר:

• סין מפילה את אירופה - הטלת המכסים של סין, מורידה את אירופה ב-4%
• האינפלציה בגוש האירו ממשיכה להתקרר; הציפיות להורדת ריבית גוברות