אם כל כך רע למה וול סטריט עולה?

לפי המסופר בספר יוחנן שבברית החדשה, פגש  פטרוס הקדוש, אחד מ 12 שליחיו של ישו, שבאותו זמן ניסה להימלט מרומא שם חיכה לו הצלב, את ישו (שכבר נצלב קודם לכן בירושלים) הולך בכיוון רומא. "לאן מועדות פניך (קוו ואדיס)", שואל פטרוס את ישו וזה עונה: ״אני הולך כדי להיצלב שנית ברומא״. פטרוס, מספר יוחנן בספרו, נכלם על שביקש להימלט מהגורל שיועד לו, שב לרומא ושם נצלב. בביטוי הזה, "קוו ואדיס", משתמשים עד היום כדי לשאול אדם לאן פניו מועדות בצומת דרכים מכריע. לפי התקשורת זו גם השאלה הנכונה  לגבי וול סטריט. מדוע? כי משקיעי העולם, לפי התקשורת, נצבים על צומת דרכים ואינם מסוגלים לבחור הכיוון הנכון לקחת. למה? כי אפיקי ההשקעה המובילים, מניות ואגרות חוב משדרים חוסר וודאות מוחלט לגבי העתיד הצפוי להם וכך גם הלא מובילים כמו הזהב, חומרי הגלם ומטבעות הקריפטו. המצב הכלכלי, מאקרו ומיקרו, לא ברור בכלל וברבורים שחורים מעופפים בהמוניהם מלמעלה." ועל כל אלו", אמר אחד מכתבי הוול סטריט ג'ורנל, "התקשורת והאימים שהיא מטילה על השוק".

הוול סטריט ג'ורנל עשה סקר מומחים לגבי  העתיד בוול סטריט. הם בחרו בכמה מומחים אמיתיים, לא אנליסטים, לא פרופסורים מהאקדמיה, לא "בעלי עניין" ולא גורואים או מומחים מטעם עצמם אלא אנשים שצמחו בשדה הקרב הקשה והמסובך ביותר בעולם, בעלי ניסיון בשטח, "מייבינים" אמיתיים, שחיים את וול סטריט מבפנים וכ"א מהם נחשב מייבין מוביל בתחום מסוים בוול סטריט. אנשים כמו Jeremy Grantham, Rob Arnott, רוברט שילר, Paul Britton, ננסי דייוויס מייסדת ומנכ"לית  Quadratic, לויד בלקפיין ו-Rick Rieder מנהל חטיבת אגרות החוב הגלובלית בבלקרוק.  

"המצב אינו נורא כפי שמשתקף מהתקשורת", אמר Lloyd Blankfein, שבין 2006 ל-2019 שימש כיו"ר ומנכ"ל ענקית ההשקעות גולדמן סאקס, "כבר עברנו צמתים כאלו. המשקיע חייב להפנים עם העובדה שזה אף פעם לא רע כמו הפחדים הגרועים ביותר שלו או טוב כמו התקוות הטובות ביותר שלו". מה שבולט בראיונות הללו הוא שאין ממש הסכמה בין המומחים הללו והם מודים שקשה מאוד להפגין בטחון לגבי ההתפתחויות העתידיות לנוכח שלל האירועים הכלכליים והלא כלכליים שמאיימים על המשקיע. המעניין הוא שדווקא לויד בלנקפיין הוא האופטימי בין המומחים. למה זה מעניין? כי קשה מאוד  למצוא מייבין ברמתו, אדם שחרש את וול בטריט מכל כיוון ובהצלחה מרשימה. בין השאר התמנה למנכ"ל ויו"ר גולדמן ערב משבר 2008 ומצא עצמו במצב שבו גולדמן כמעט והתרסקה. הוא הצליח, בעזרתו של באפט, לבצע רה-ארגון מדהים והחזיר העטרה ליושנה. הוא אופטימי כי הוא כבר ראה הכל. אבל לצד בלנקפיין רואיינו מייבינים רציניים כמו Jeremy Grantham, שילר ו- Rob Arnottשמביעים פסימיות. ארנוט אגב משוכנע שהמניות בארה"ב לא הגיעו לשפל שלהן. למה? כי יחס המחיר לרווח (המכפיל) של שילר מראה שהמניות עדיין יקרות יחסית. מדד ה-500 P&S נסחר אמנם הרבה מתחת לשיאים שלו במהלך הדוט-קום או העליות שלאחר הקורונה, אבל הרבה מעל הטווח שהושג בתחתית המשבר הפיננסי של 2007-09. לטענתו התחתית במצב כמו הנוכחי מגיעה "רק כאשר כל המשקיעים נשברים" וזה בהחלט לא המצב כרגע. בלנקפיין אינו מוטרד מהמכפילים או מהשאלה "אם התחתית כבר הגיעה או לא?" הוא אופטימי כי שטף החדשות הרעות כל כך גדול ומגוון עד שהמשקיעים לא מעריכים כראוי או מתעלמים מהעובדה שיש כמה חדשות סבירות שיכולות להשפיע על השוק בצורה חיובית ומהר, תרחישים כמו שינוי בהתנהגות רוסיה, אינפלציה שתתחיל לרדת ותגרום לשינוי במדיניות הפד או סימנים ברורים שהמיתון כלל לא בטוח. "להזכירכם שוב", הוא אומר לג'ורנל, "המשקיעים לא נשענים רק על התמונה הנוכחית, הם מסתכלים קדימה". מומלץ לקרוא את הכתבה כאן. 

אבל הסיבה האמיתית לכתבה הזו היא כתבה של ממייקל וילסון, האסטרטג הראשי של מורגן סטנלי שהזכרנו בעבר, דוב ידוע בדעותיו ואחד המובילים בפסימיות שלפני כשבועיים נדהמו משקיעים רבים לגלות אצלו סימני שוריות לגבי המניות ובמכתב מה 30.10, הוא מנסה להסביר מה קרה. "משקיעים רבים הרגישו לא נוח עם המהפך המפתיע הזה", הוא כותב, ”שיהיה ברור, קריאה זו (הסיבה למהפך) מבוססת כמעט לחלוטין על טכניקות ולא על יסודות שנותרו לא תומכים במחירי מניות רבים וב-500 P&S".

ועם זאת הוא מציג כמה עובדות שבכל זאת תומכות בעליות המניות מהצד הכלכלי ולא הטקטי. "מנקודת מבט בסיסית יש גם כמה גורמים (יסודיים) תומכים. ראשית, מדד המחירים לצרכן מאותת על ירידה. נכון, מדובר באחת מסדרות הנתונים הכי מאחרות מה שאומר מעט מאוד על העתיד ויכול להטעות לגבי התנאים הנוכחיים, אבל, דעתנו היא שחשוב להביא המגמה בחשבון". אבל הסיבה השנייה לשינוי בדעותיו היא החשובה, "בעוד שעד לאחרונה הובלנו בקול רם את הלהקה הדובית ובעיקר בגלל הצמיחה שירדה, זו כבר לא בעיה. חלק גדול מהדוביות שלנו היה קשור בציפיות לתוצאות (מאקרו ומיקרו) של הרבעון השלישי והתוצאות מוכיחות שהחשש ממיתון היה מוגזם. בשורה התחתונה, האינפלציה הגיעה לשיא והיא צפויה לרדת מהר יותר ממה שהרוב מצפים, מה שיכול לספק הקלה מסוימת למניות והסכנה מהאטה ירדה משמעותית. אנו חושבים שלראלי הנוכחי ב 500 P&S יש רגליים להגיע ל-4000-4150 (כרגע 3900)" ומשפט הסיום שלו, שמנסה להסביר המהפך בהשקפתו, "אנו מחויבים להבין שיציאה נגד השקפת הליבה של האדם בטווח הקצר יכולה להיות מסוכנת (ואולי טועה), אבל זה חלק מהעבודה שלנו". לפחות הוא, להבדיל מדובי התקשורת, מודה שאפילו במורגן יכולים לטעות.

מדוע מה שכותב וילסון חשוב כ"כ? כי זה מוכיח שההמונים (המוני המשקיעים) מתבוננים על התמונה במשקפיים שונות מהתקשורת שאותה מעניינות כותרות מטילות אימה לצורך הרייטינג והכנסות מפרסומת, למשקיעים אין צורך בכך!! המכתב של וילסון הוא אחת הסיבות לעליות החדות של יום ו'. איך אמר לנו חבר בניו יורק? "אם הוא אפילו מודה בחצי פה שטעה אז כנראה שחכמת ההמונים עדיין צודקת".

אנחנו נוטים לקבל את ההערכות של בלנקפיין ומנסים להסביר זאת מזה כמה חודשים. אל מול כל תרחישי האימה הכלכליים כמו אינפלציה, ריבית גבוהה, מיתון, ירידה חדה בצריכה (העוגן של הכלכלה האמריקאית), שימוש רוסי בגרעין או פלישה סינית לטאיוואן יש כמה עובדות חשובות שמשקיעים רבים ובמיוחד התקשורת, מתעלמים מהן ולא מדובר רק בעוצמת מהפכת הטכנולוגיה שאנחנו  חוזרים עליה שוב ושוב. הצריכה אינה יורדת, התעסוקה ממשיכה לעלות, הנזילות לא יורדת, החברות ממשיכות להרוויח בגדול ומצבן טוב מאי פעם בעבר ורוב המשקיעים בדעה שעליית האינפלציה והריבית אינן תוצאה של עיוות בין מערכות ההיצע והביקוש אלא תוצאה של עיוות פוליטי שיפוג. הדעה שלנו היא שעיקר החששות כרגע אינן תוצאה של המצב הכלכלי כמו התוצאה של הבעיות הפוליטיות (רוסיה-אוקרינה ובעיקר סין-טאיוואן) אבל ועם כל הכבוד לפרשנים ולמומחים שמאיימים בנשק גרעיני סובייטי או בפלישה של סין לטאיוואן, אנחנו מאמינים שבמוסקבה ובבייג'ין לא יושבים מטומטמים. ה"ה הנכבדים צ'י ופוטין ערים להבדל העצום עדיין בינם לבין ארה"ב ולאפשרות שהרפובליקאים יחזרו לשליטה בקונגרס ובסנט (כרגע זה נראה כך). צ'י ופוטין מבינים את עוצמתה הצבאית ובמיוחד הכלכלית של ארה"ב שלא תהסס לרגע אם הרוסים ישתמשו בנשק גרעיני ולבטח את הסינים יפלשו לטאיוואן (מה שאגב יחסל לחלוטין את כל ההתקדמות הכלכלית של סין), ביידן או לא ביידן.

זו התמונה למעשה שמציגה וול סטריט מאז סוף ספטמבר, חששות בהחלט, זעזועים בהמשך על בטוח, אבל התקווה שהדברים יסתדרו הולכת ומתחזקת ובהערכות הנוכחיות של המניות שווה להתחיל ולזהות הזדמנויות. אם לא התמונה הזו וול סטריט הייתה מתנהגת בצורה שונה לחלוטין.