מאקרו - בריטניה חזרה להיות האיש החולה של אירופה
הבעיות הכלכליות פוגעות בכל הכלכלות בעולם, מארצות הברית ועד אינדונזיה, מאוסטרליה ועד מקסיקו, אולם אחת הכלכלות הבולטות לרעה בזמן האחרון היא הכלכלה הבריטית. לא רק הכאוס הפוליטי שמאפיין את הממלכה, וכמובן לא מוסיף שקט במישור הכלכלי, עולה לכותרות, אלא גם אינפלציה מהגבוהות בעולם וצמיחה חלשה במיוחד, או במילה אחת מפחידה: סטגפלציה. תחזית ה-OECD לחודש נובמבר מדברת על צמיחה שלילית של 0.4% ב-2023 וצמיחה מזערית של 0.2% ב-2024, הרבה פחות מארצות הברית וגם ממדינות אירופה. מה גורם לכלכלה הבריטית להציג ביצועים גרועים מאחיותיה המערביות?
נזכיר, שבחודש ספטמבר האחרון הכלכלה הבריטית הייתה כפסע מקריסה הרת אסון, עקב צעדים פזיזים מצד ראש הממשלה דאז ליז טראס (שהספיקה מאז לזכות בתואר: ראש הממשלה שגר הכי מעט זמן בדאונינג 10). טראס החליטה להעניק תמריצים פיסקלים בדמות הפחתת מיסים אגרסיבית, הגדולה בחמישים השנים האחרונות, פעולה שעמדה בניגוד גמור למדיניות המוניטרית המצמצמת של הבנק המרכזי, שכמו מקביליו בעולם מנסה להילחם באינפלציה.
התוכנית המופרעת של טראס נועדה בעצם להפוך את העבודה למשתלמת יותר ולעודד את הבריטים לוותר על כמה שעות כדורגל בפאב השכונתי לטובת כמה שעות פרודוקטיביות יותר במשרד או במפעל, וכן לעודד השקעות זרות במדינה, שכפי שנראה בהמשך, סובלת מהשקעות מקומיות נמוכות מאד. אבל כפי שצפה יריבה הפוליטי במפלגה השמרנית הבריטית, וראש הממשלה הנוכחי רישי סוואנק, זה היה נמהר ואגרסיבי מדי.
- כל הכותרות
תגובת השוק הייתה מהירה וכואבת: הליש"ט התרסק מול הדולר, תשואת אגרות החוב זינקה מה שהביא את קרנות הפנסיה, שהתברר שהיו ממונפות מדי, למצב של כמעט מרג'ין קול, שמשמעותו המעשית היא פשיטת רגל ומשבר חמור בשוק הפנסיה במדינה.
צעדי חירום של הבנק המרכזי בדמות הדפסת כסף מאסיבית לקניית אגרות החוב של הממשלה כדי להרגיע את שוק אגרות החוב, בתוספת חילופי גברי בראש הפירמידה הפוליטית (ראש ממשלה רביעי בארבע שנים – שיא עולמי?) הצליחה להביא לרגיעה מסויימת בשווקים. אמש נודע כי הבנק החל למכור את אגרות החוב שרכש אז בשיאו של המשבר.
אולם המשבר בספטמבר הוא לא הבעיה האמיתית של הכלכלה הבריטית, אולי רק סימפטום של בעיות העומק מהן היא סובלת כבר תקופה ארוכה. מעבר לבעיות הסרבול הממשלתי ומגזר ציבורי מנופח מדי, ישנה בעיה אחת שהכלכלנים מצביעים עליה כבעיה העיקרית בכלכלה הבריטית - הפריון, או ליתר דיוק - חוסר הצמיחה הכרוני בפריון העבודה הבריטי בקרוב לעשור וחצי האחרונים.
הפריון – פרודוקטיביות – היא בעיה שהולכת ומחמירה בבריטניה, עוד לפני פרוץ הקורונה. למעשה, ראש הממשלה לשעבר טראס, יחד עם שר האוצר שלה קוואסי קווראטנג, היו בין חמשת המחברים של ספרון שהזהיר עוד בשנת 2012 מפני הפריון החלש של הכלכלה הבריטית. כך הם כתבו אז: "הבריטים הם בין הבטלנים הגדולים בעולם. אנחנו בין אלו שעובדים הכי מעט שעות, פורשים מוקדם לפנסיה והפריון שלנו עלוב. בעוד ילדים הודים שואפים להיות רופאים או אנשי עסקים, הבריטים מתעניינים יותר בכדורגל ומוזיקת פופ".
פירוש המושג פריון (פרודוקטיביות), חשוב להדגיש, אינו שעובדים הרבה שעות או פורשים לפנסיה בגיל מאוחר יותר. המושג מתייחס לתפוקה שמצליחים לייצר מכל שעת עבודה. הדרך המקובלת למדוד פריון היא לקחת את כל זרם הייצור במדינה במשך שנה ("תוצר אמיתי") ולחלק אותו במספר שעות העבודה הכללי במדינה במשך אותה שנה. ניתן לומר שפריון לא מתייחס לכמה קשה אנחנו עובדים אלא לכמה חכם אנחנו מצליחים לייצר. הרבה מאד שעות עבודה שמייצרות מעט מאוד דולרים (לדוגמה – חקלאות מסורתית במדינות עולם שלישי) יביאו לפריון נמוך, שבוע עבודה מקוצר בחברה סופר טכנולוגית תייצר פריון גבוה. כוונת מחברי הספרון היא ששילוב של שעות עבודה נמוכות עם פרודוקטיביות חלשה הוא הגורם לצמיחה הלא קיימת של בריטניה. (פריון נמוך, אגב, הוא אחד הבעיות הגדולות ביותר גם של הכלכלה הישראלית. עובדים הרבה מדי ומייצרים קצת מדי).
איך הגענו עד הלום? במאה ה-19 בריטניה הייתה המובילה בעולם בנושא הפריון בזכות המהפכה התעשייתית ובעיקר - הקולוניאליזם. קל מאד להפיק הרבה מאד מכל שעת עבודה בריטית כשתחתיו עמלים עבדים בכל צבעי הקשת ומגדילים בזעת אפם את התוצר של האימפריה שבה השמש לא שוקעת לעולם. אולם, עד תחילת המאה ה-20 איבדה בריטניה את הבכורה לאחות הקטנה-גדולה והקפיטלסטית מעבר לים, וארצות הברית הפכה למובילה העולמית, תואר בו היא מחזיקה עד היום ללא עוררין. שתי מלחמות העולם, בהם הקריבה הממלכה הרבה יותר מכסף למען שלום העולם, הנחיתו מהלומה נוספת על הפריון של הבריטים האמיצים.
בריטניה הפכה לאיש החולה של אירופה עד שהגיעה אשת הברזל לעשות סדר בסוף שנות ה-70. הצעדים של ראש הממשלה האגדית מרגראט תאצ'ר הם ספר לימוד חי של עקרונות הכלכלה: הורדת מיסים במקביל להעצמת העובדים על חשבון אירגוני העובדים המיליטנטים, הפרטות נכסים ודה רגולציה מאסיבית שהקימו מהקרשים את הכלכלה הבריטית הסובלת. זריקת המרץ לכלכלה הועילה עד תחילת שנות ה-2000, אז הכלכלה הבריטית הייתה שניה רק לארצות הברית מבחינת הצמיחה בפריון.
הצמיחה בפריון נעצרה בחריקת בלמים במשבר של 2008, ומאז לא באמת התאוששה. בין השנים 2009 ל-2019 קצב גדילת הפריון בבריטניה היה השני הכי נמוך במדינות ה-7G, כשהיא משאירה מאחוריה רק את איטליה. בין השנים 1974 ל-2008 קצב הגידול בפריון בבריטניה היה 2.3%, לעומת זאת בין השנים 2008 ל-2020 הוא היה רק 0.5%. למרות שזו בעיה כלל עולמית, וכל הכלכלות הגדולות סובלות מירידה בצמיחת הפריון, בריטניה מובילה במרוץ העצוב הזה לאחור. התפוקה לשעה בבריטניה נמוכה בכ-15% מזו שבארצות הברית, גרמניה או צרפת.
אז מה גורם לכך שבריטניה לא מצליחה להחזיר את צמיחת הפריון? דיאנה קול, פרופסור למדיניות ציבורית באוניברסיטת קימברידג' מונה רשימה ארוכה של גורמים: קבלת החלטות ריכוזית של הממשלה, כישורים והשכלה שאינם רלוונטים לשוק העבודה המודרני, קיצוצים תמידיים ושינויי מדיניות תכופים, והטייה כבדה מדי של הכלכלה לכיוון שירותים פיננסים ושירותים מקצועיים על חשבון ייצור היו בין הגורמים שמנתה הפרופסור.
אבל ישנה בעיה נוספת עליה מצביעה קול, טענה שחורזת את דבריהם של כל הכלכלנים המנתחים את כלכלת האי, ומהווה כנראה את הגורם המרכזי לבעיה: השקעות הון נמוכות מדי. השקעת הון מאפשרת תפוקה גבוהה יותר מכל שעת עבודה. לצורך העניין, חקלאי שיקנה טרקטור במקום לחרוש עם חמור יפיק יותר משעת עבודה. ובכלכלה מודרנית יותר - השקעה במחשוב מהיר ואיכותי תאפשר לייצר יותר תפוקה מכל שעה של עובד. השקעה נמוכה גורמת לכך ששעות העבודה לא יתורגמו לתפוקה הפוטנציאלית. השקעות ההון בבריטניה נמוכות גם מצד המגזר הפרטי וגם מצד המגזר הממשלתי. במספרים: השקעת ההון העסקית בבריטניה עמדה על כ-10% מהתוצר בשנת 2019 לעומת 13% בארצות הברית, גרמניה וצרפת. ממשלת בריטניה אף משקיעה הרבה פחות במחקר ופיתוח ביחס למקבילותיה.
גם ד"ר איסאם סאמירי, אחד מיועציה הכלכליים של הממשלה השמרנית מצביע על השקעה נמוכה כגורם מרכזי לחוסר הצמיחה בפריון בשנים האחרונות. לדבריו "הכלכלה הבריטית סובלת מהשקעת חסר כרונית, הן במגזר הממשלתי והן במגזר הפרטי". הוא טוען כי ממשלה אחת לא יכולה לפתור את בעיית הפריון הנמוך בבריטניה ונדרשת תוכנית ארוכת טווח. גם הוא מצביע על שינוים תכופים במדיניות הממשלה כמכשול מרכזי בדרך לשיפור הפריון, שכן בלתי אפשרי לבצע כך שינויים מבניים הכרחיים. יותר מכך, זה לא מאפשר גם לאבחן במדוייק את הגורמים לבעיה. לדבריו "אנחנו אפילו לא יכולים לשים את האצבע על מה עובד ומה לא".
סומאיה קיינס, עורך במגזין דה אקונומיסט מצטרף אף הוא לקביעה שהשקעה נמוכה מדי היא אחד הגורמים המרכזיים, אם לא המרכזי ביותר לפריון הנמוך. הסיבה להשקעה הנמוכה לדבריו היא חוסר היציבות וחוסר הוודאות ביחס לעתיד הכלכלי: "תנאי הכרחי להשקעה בריאה היא וודאות, יציבות, וציפיות של העסקים לכך שתהיה כלכלה חזקה וביקוש בריא. התנאים ההכרחיים הללו הם מה שבאמת היה חסר בשנים האחרונות".
אל ההשקעה הנמוכה ניתן לצרף גם חינוך לקוי, כפי שאמרה קול. ישנו פער כישורים וחוסר שיוויון עמוק בין אזורי הפריפריה לאזורים המרכזיים, כשסירבול וקיפאון במערכת החינוך מקשה על ביצוע רפורמות שיתאימו את מערכת ההשכלה, בעיקר בפריפריה, לנדרש בשוק העבודה מודרני.
רבים מצביעים על גורם נוסף לפריון החלש בבריטניה – הברקזיט. קיינס מפנה אצבע מאשימה למהלך הפוליטי המרכזי בשנים האחרונות בבריטניה: "זה יצר חוסר וודאות וחוסר יציבות, וגרם לכך שהרבה יותר קשה לעסקים לתכנן את סוג ההשקעות הפרודוקטיביות שיעשו טוב לכלכלה". מחקר של הבנק המרכזי של בריטניה מצא כי הברקזיט חתך בין 2% ל-5% מהפריון של החברות הבריטיות מאז שנת 2016. יחד עם זאת גם קיינס מודה כי ההשפעה של הברקזיט על הפריון ככל הנראה חלפה כבר, שכן עיקר ההשפעה נבעה מחוסר וודאות וחוסר יכולת לתכנן השקעות, חוסר וודאות שכבר הסתיימה מזמן. הבעיה האמיתית, העמוקה והכרונית יותר היא, כאמור, השקעות הון נמוכות.
אל המצב המקומי הלא מזהיר הצטרפו בשנים האחרונות הקשיים הגלובליים, החל ממגיפת הקורונה ולאחר מכן קשיי האינפלציה, שבבריטניה הם חמורים במיוחד, יחד עם האטה כלכלית גלובלית, שגם היא כאמור, חמורה יותר בבריטניה מבמקומות אחרים. העתיד בינתיים לא נראה מזהיר: שוק אגרות החוב הוציא כרטיס צהוב לתעלולים פיסקליים ולא יאפשר חילוץ הכלכלה לנוכח האטה חדה, כשהאינפלציה עדיין דביקה וקשה. המצב גם לא יאפשר הגדלת הוצאת הממשלה על השקעות או רפורמות משמעותיות בתחום ההשכלה, כשגם המגזר הפרטי יתקשה למצוא את ההון להשקעות שיזנקו את הפריון, במיוחד לנוכח חוסר האופק הכלכלי, ובנוסף, חוסר היציבות הפוליטית יקשה על תכנון ארוך טווח וטיפול שורש קשה והכרחי לכלכלה הבריטית. נראה שכלכלת בריטניה זקוקה לנס, אולי בדמות מרגרט תאצ'ר חדשה. האם רישי סונאק, ראש הממשלה הראשון ממוצא הודי, יכול להיות תאצ'ר?
מיקרו – מניות דיבידנד באוסטרליה
מהכלכלה הבריטית החולה נרחיק עד לאחת הקולוניות לשעבר – אוסטרליה, ונעיף מבט על שתי מניות שמניבות דיבידנד שמן. הירידות בשווקים בשנה האחרונה גרמו לכך שתשואת הדיבידנד של מניות של חברות גדולות במדד ה-ASX200 - מדד הדגל של אוסטרליה - מגיעות לרמות יפות.
חשוב לזכור שלעיתים קרובות דיבידנד גבוה הוא דגל אדום, סימן לכך שהשוק מעריך שקצב ההכנסות הנוכחי ואפשרות חלוקת הדיבידנד של החברות הללו לא יאריך ימים ולכן הוא מתמחר את החברות בצורה צנועה יותר. חשוב לבדוק בהקשר זה את שיעור הדיבידנד מתוך תזרים המזומנים החופשי או מתוך הרווח הנקי הצפויים כדי לשער האם שיעור הדיבידנד הזה, או לפחות שיעור קרוב אליו, הוא בר קיימא. אז איזה מניות בלו צ'יפ אוסטרליות מציגות שיעור דיבידנד שנתי של מעל 8%?
Harvey Norman Holdings Limited (ASX: HVN). חברת הקמעונאות סבלה מירידות של 17% עד כה בשנת 2022 עקב חששות מירידה בכוח הקניה של הצרכנים בעקבות האינפלציה, והפגיעה בשוק הדיור עקב שיעורי הריבית העולים. התמחור החדש משקף תשואת דיבדידנד צפויה של 8.9%, כך לפי כלכלני גודלמן זאקס. בנוסף, הם מעניקים למנייה המלצת קנייה. הם מצביעים על כך שהחוזקה של החברה בשווקים מסורתיים מגנים עליה מפני תחרות הקמעונאים המקוונים.
למרות תשואת הדיבידנד הגבוהה, תזרים המזומנים ממשיך להיות חזק ושיעור תשלום הדיבידנד (Payout Ratio) עומד על 53% מהרווח הנקי, נתון שנראה טוב. יחד עם זאת שיעור התשלום מתוך התזרים החופשי גרוע בהרבה, ולמעשה אינו בר קיימא, שכן הוא עומד על 93%.
החברה צמחה מדי שנה בהכנסות וברווחים לפחות מאז שנת 2019, אז הכניסה 2.2 מיליארד דולר אוסטרלי לעומת 2.6 מיליארד בשלושת הרבעונים הראשונים של שנת 2022. יחד עם זאת ההאטה הכלכלית צפויה להשפיע עליה, והיא תתקשה להמשיך לצמוח כך גם בהמשך. שווי השוק שלה כעת עומד על כ-5.3 מיליארד דולר.
New Hope Corporation Limited (ASX: NHC). אוסטרליה נהנית בין השאר גם ממחצבי טבע עשירים. אחת מחברות הפחם הפועלות במדינה נהנתה בשנה האחרונה מהעלייה במחירי המחצב המזהם אך היעיל הזה. ברבעון האחרון החברה דווחה על זינוק של 167% ב-EBITDA לעומת הרבעון המקביל. מניית החברה זינקה בשיעור דומה - מתחילת שנת 2022 היא עלתה ב-160%, ובכל זאת נסחרת במכפיל רווח של 5.6 בלבד ובשווי שוק של 5.3 מיליארד דולר אוסטרלי.
בסופו של דבר מחירי הפחם יצטרכו לרדת בחזרה מתי שהוא ולפגוע בשיעורי ה-EBITDA הגבוהים מהם נהנית החברה, אך המנכ"ל מאמין שלפחות בטווח הנראה לעין המחירים ישארו גבוהים. הערכות כלכלני מורגן סטנלי לקראת השנה הבאה הן לדיבידנד שנתי בשיעור של לא פחות מ-22%. שיעור הדיבידנד הנוכחי הוא 11% והפיימנט ראטיו עומד על 41% בלבד. שיעור הדיבידנד מתוך תזרים המזומנים החופשי עומד על 51% - גם כן שיעור נמוך מאד, שמאפשר לקוות להמשך תשלום דיבידנד נדיב, לפחות בטווח הנראה לעין.
תודה.
לתגובה חדשה
חזור לתגובה
-
4.גם אצלנו יותר מדי נותני שרותים שאינם מיצרים דבר.עדי 04/12/2022 12:51הגב לתגובה זו0 0כמו עשרות אלפי עורכי דין פקידי מדינה, בנקאים וכדומה.סגור
-
3.דווקא עכשיו להשקיע בבריטניה (ל"ת)גדעון 03/12/2022 11:19הגב לתגובה זו0 0סגור
-
2.כייף לקרוא. חשוב לציין שעדיין בריטניהנ.ש. 30/11/2022 15:34הגב לתגובה זו3 2רוב התוצר שלה הוא פנימי והיא לא מדינה מוטת יצוא ויבוא. כך שזה כנראה משפיע גם לא לטובה אבל מנגד מאפשר לה אפשרויות יותר מאחרות. לגביי הברקזיט אני חושב שהתועלת גדולה מההפסד הבעיה היא שלפי ההסכמים התועלת תבוא רק עוד כמה שנים ולא עכשיוסגור
-
1.הבעיה האמיתית היא הערבים שנכנסו לבריטניהמ 30/11/2022 13:56הגב לתגובה זו5 2שילמדו מה אנחנו סובליםסגור
