מאקרו: מה מצב הצרכן האמריקאי?

סוף סוף נרשמת הקלה מסוימת בלחצי האינפלציה. האם זה תוצאה של מהלכי הבנקים המרכזיים, או פשוט הירידה במחירי האנרגיה והסחורות? כנראה שניהם, וכמובן יש קשר בין שני הגורמים. הירידה במחירי האנרגיה קשורה לחששות ממיתון, ואלו נולדו בין השאר, או אולי אפילו בעיקר, כתוצאה מהמדיניות המרסנת של הבנקים המרכזיים (אם עזרה ממדיניות הסגרים של סין). אז כן, אם תגרום למיתון בכוונה תחילה, ככל הנראה גם תצליח להוריד את האינפלציה. האם זה שווה את זה? ימים יגידו. אינפלציה היא אולי האויב מספר אחד של הכלכלה, אבל המיתון הוא אויב מספר שתיים. או במילים אחרות - בחר את הרעל שלך.

אמש, השווקים הריעו לנתון האינפלציה הנמוך מהצפוי, אך נרגעו בהמשך, כשהסוחרים נזכרו שהאירוע המרכזי של השבוע ככל הנראה יקרה היום (ד). לא הדרבי בחצי גמר המונדיאל בין מרוקו לצרפת, אלא הכרזת הריבית של הפד', כך שמוקדם לפתוח את בקבוקי השמפניות. הנתון שהתפרסם, אינפלציה של 7.1% משנה לשנה (בלבד?) כן השפיע על ציפיות השווקים ביחס להחלטת הריבית שתתפרסם היום, כשכעת ניתן לומר שהאופציה של עלייה נוספת של 0.75% ירדה מהשולחן. נשמעו אפילו דיבורים על אפשרות להעלאה של רבע אחוז בלבד, אולם קשה להאמין שכך אכן יקרה.

אבל, כפי שראינו לאחר נאום פאוול, מה שחשוב זה לא העלאה הקרובה אלא יעד הריבית הצפוי ומשך הזמן בו תשאר הריבית מעל השיעור הרצוי. נזכיר את הדינמיקה שבהכרזת הפד האחרונה: מיד לאחר ההכרזה על העלאת ריבית נוספת של 0.75% השוק הגיב בשמחה לשורה שרמזה על התמתנות קצב העלאת הריבית. אולם עם פתיחת מסיבת העיתונאים המגמה השתנתה, עקב התבטאויות ניציות של פאוול, בעיקר הקביעה שעדיף לטעות כלפי מעלה מאשר כלפי מטה מבחינת הריבית, וכן האמירה כי קצב העלאת הריבית פחות משנה, ומה שחשוב זו ריבית היעד, כלומר עד כמה תעלה הריבית, ומשך הזמן בה היא תישאר גבוהה. יום המסחר הסתיים בירידות חדות, שהמשיכו גם לימי המסחר הבאים.

לכן, נראה שאלו הנקודות בהן יש להתמקד בהודעת הריבית הקרובה: מהו יעד העלאת הריבית. אחרי ההעלאה הצפויה מחר הריבית תהיה בין 4% ל-4.25%. אם תחזית הפד תהיה להגעה לשיעור ריבית מקסימלית של פחות מ-5% זהו סימן שורי, אולי אפילו מאד, ככל שהצפי יעלה התגובה בשווקים תהיה דובית יותר. כמו כן, חשוב הצפי לתחילת תהליך ירידת הריבית, או במילים אחרות, לכמה זמן תישאר הריבית ברמות גבוהות יחסית. נראה שזה יהיה הפוקוס במסיבת העתונאים לאחר הכרזת הריבית. מתחת למכסה המנוע, חשוב לשלוח מבט גם להמשך צמצום המאזן שממשיך כל העת, ומהווה גורם לחץ נוסף על השווקים. 

• הודעות פרטיות מסלבס ומבצעי חיסול מעכשיו לעכשיו: חודש הקניות מביא איתו גם הונאות מבוססות AI.
• שיא כל הזמנים: מעל 51 מיליארד שקל בהוצאות כרטיסי האשראי ביולי
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

האם אנו באמת בדרך למיתון בטווח הבינוני?

תגובות השווקים בתקופה האחרונה לפרסום נתון כזה או אחר יצאו מכל פורפורציה. כל נתון CPI הופך לחשוב ביותר מאז בריאת העולם, וכל החלטת פד גוררת תנועות יומיות של מניית יתר עצבנית באחוזת בית. הרעש סביב הטווח הקצר מטשטש את ההסתכלות לטווח הבינוני. אם הפד' יפתיע עם העלאת ריבית נמוכה יותר של 0.25% השווקים יצהלו וישמחו, אבל מה המשמעות של התנודות היומיות הללו (שבלתי אפשרי לצפות מראש) בטווח זמן ארוך יותר? רכבת ההרים הזו היא חסרת משמעות, וההשפעה של הטווח הבינוני לכל הפחות אמורה להיות משמעותית יותר.

כשמנקים את הרעשים ואת התנודות היומיומיות הבלתי ניתנות לחיזוי אנחנו יכולים לומר שאנחנו בשנה קשה אך לא קטסטרופלית, לפחות לא ברוב השווקים. 28% בנאסד"ק זה הרבה, 6% בדאו לעומת זאת זה לא נורא בכלל. ה-S&P 500 מראה על ירידה של 16% - לא קל אבל גם לא קטסטרופה. בסופו של דבר מה שמשפיע על המניות אלו רווחי (והפסדי) החברות הנסחרות. אלו אמנם מושפעות מנתוני המאקרו, אבל לא ברמה של התנודיות החריגה אותה אנו חוזים.

לכן הדבר החשוב ביותר למשקיע הוא המצב בשווקים בטווח הבינוני - ארוך. בפרספקטיבה הזו נראה במבט ראשון שהמצב לא כל כך טוב. בטור הזה הצגנו בשבועות האחרונים בעיקר השקפות פסימיות לגבי הטווח הבינוני, כיון שהתחושה היא שהמיתון הוא כמעט בלתי נמנע. באתר לונגוויו תומכים בתזה הזו על ידי 5 אינידקטורים למצב הגרוע של הכלכלה האמריקאית. בין השאר מצביעים על המשבר בשוק הדיור עקב ריביות המשכנתא הגבוהות, ואינדיקטורים ראשונים להתכווצות בייצור ולחולשה בשוק העבודה. אולם האינדיקטור החשוב ביותר הוא העלייה בחוב הצרכני שמעיד על פגיעה אפשרית בצריכה האמריקאית. 

• הסנאט הארגנטינאי אישר את תקציב 2026: הישג פוליטי ראשון למיליי מאז הבחירות
• מייקל ברי חוזר להמר נגד השוק: "בועת ה-AI מזכירה את הדוט-קום"
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• המניה שהונפקה, זינקה כמעט 400% ונופלת היום ב-60%

כל זה מצטרף לכמה תחזיות שליליות לגבי עוצמתו של המיתון הצפוי, כמו זו של בית ההשקעות הגדול בעולם בלקרוק שצופה מיתון קשה, ומורגן סטנלי שקרה בשבוע שעבר לממש רווחים לפני מפולת קשה בשווקים. 

אולם בניגוד למנהגנו, נציג הפעם נקודת מבט קצת יותר אופטימית, עקב ניתוח עמוק יותר של שוק האשראי האמריקאי, בעיקר החוב בכרטיסי אשראי. קודם לכן נזכיר נקודה חשובה: הכלכלה האמריקאית מוטת צריכה. הצריכה הוא המנוע העיקרי של הצמיחה במדינה, ולכן האינפלציה שמקשה על הצרכן האמריקאי להמשיך לצרוך כהרגלו מעוררת דאגה, שבקרוב הוא יגיע לנקודה בה הוא לא יוכל להמשיך בקצב הצריכה הזה. אחד האינדיקטורים לכך הוא אשראי הצרכנים שעולה, ובעיקר החוב בכרטיסי אשראי. חלק הארי של הצריכה מתבצעת היום בעזרת כרטיסי אשראי, ולכן העלייה בחוב הזה במקביל לירידה בשיעור הצריכה מהווה סימן אזהרה. 

שיעור החסכון ירד ל-2.3% - רמתו הנמוכה ביותר מאז יולי 2005. במקביל עלה החוב בכרטיסי אשראי לקרוב לטריליון דולר, או 939 מיליארד ליתר דיוק. הדבר מעלה באופן טבעי את השאלה, כמה עוד יוכלו ללוות משקי הבית לטובת צריכה? אשראי בעצם הוא צריכה בהווה על חשבון העתיד, אז העתיד הזה עוד מעט יגיע, והלקוחות יצטרכו לשלם את חובות העבר, כשהריבית מעיקה יותר ויותר. כשייגמר הכסף והאשראי, הצרכנים יפסיקו לצרוך, רווחי החברות יפגעו משמעותית ונראה ירידות בשווקים. זה התסריט הפסימי.

אולם ניתוח מעט עמוק יותר של שוק האשראי מראה שאולי המצב לא כל כך קשה כמו שנראה במבט ראשון. ראשית, נאמר שהביטוי "חוב בכרטיסי אשראי" יכול להיות מעט מבלבל לצרכן הישראלי, שכן אנו רגילים להתייחס אליו כהלוואות בריבית גבוהה שנילקחות דרך כרטיס האשראי. אולם החוב בכרטיסי האשראי עליו מדובר פה ברובו אינו כזה. הוא כולל בעצם את כל התשלומים שעוד לא בוצעו מהחשבון. כלומר, אם יום החיוב הוא ה-10 בחודש, כל מה שרכשתי בחודש הקודם ועד ה-10 לחודש הוא "חוב בכרטיסי אשראי", אך החוב הזה לא נושא שום ריבית. במקרה של חריגה, או בקשה לפריסה, אז החוב יהיה מלווה בתשלום ריבית, ואפילו ריבית גבוהה, אך רוב מוחלט של החוב הזה אינו מן הסוג הזה.

יש לזכור, שלצרכן ישנו אינטרס לנצל כמה שיותר את מסגרת האשראי הזו ללא ריבית, שכן כל רכישה כזו מעניקה נקודות והטבות (לעיתים קרובות מדובר פשוט בכסף מזומן לחשבון), והעובדה שהחוב הזה עולה משמעותה פשוט שיותר ויותר צרכנים מנצלים את ההטבות האלו ומעבירים כמה שיותר תשלומים ורכישות לכרטיסי אשראי, אך אין מדובר על פי רוב בחוב שמעיק על הצרכנים ברמה היומיומית, ולכן המנוע של הכלכלה האמריקאית, כלומר הצריכה, עדיין פועל במילוא הקיטור. אך האם החששות ממיצוי יכולת הצריכה נכונים?

ישנם שני נתונים המעידים על כך שלא. ראשית, ההכנסות עולות – למרות שההכנסות לא משיגות את האינפלציה, הן כן עולות בהתמדה. בין יוני 2021 לאוקטובר 2022 ההכנסות עלו בין 4.2% ל-5.5% ובנובמבר ב-3.9%. זוהי עלייה עקבית (ועוד לפני שהתחילה האינפלציה) גבוהה ברמות היסטוריות. העלייה בהכנסות מסבירה את העלייה בחוב, במובן זה, שכאשר אדם מרוויח יותר, הוא מרגיש נוח גם להעלות את שיעור החוב (כלומר, באחוזים מההכנסה ולא רק באופן אבסולוטי).

לדוגמה, אדם שמרוויח חמשת אלפים דוללר ומוציא 4500 דולר על צרכים בסיסיים – מזון, מגורים וכדו', הרי שאם הוא יקח הלוואה של 1000 דולר (20% מההכנסה) הוא יצטרך לשלם את החוב והריבית מתוך הכנסה של 500 דולר לחודש, כלומר החוב גבוה פי 2 מההכנסה החופשית החודשית. אותו אדם שמוציא 4500 דולר על צרכים בסיסיים אך מרוויח 10,000 דולר, יוכל גם לקחת הלוואה של 3000 דולר, פי 3 במספרים מוחלטים ו-30% מההכנסה, והיא עדיין תהיה פחות מההכנסה החופשית שלו. כלומר, ככל שההכנסות עולות היכולת לקחת אשראי בשיעור גבוה יותר מההכנסות קלה יותר. ייתכן שזו הסיבה שהאמריקאים מרגישים נוח יותר עם יתרת אשראי גבוהה יותר בחשבונות, כיון שההכנסות עלו, וממשיכות לעלות בהדרגה, הם פחות מודאגים מיכולת ההחזר שלהם).

כמה יותר קל להם? שיעור התשלומים על ההלוואות ביחס להכנסות עדיין נמוך יותר מהרמה בו שהה לפני מגפת הקורונה. כלומר, למרות העלייה בחוב, קל יותר להחזיר אותו. הנתון הזה היה הנמוך בהיסטוריה ברבעון הראשון של 2021, ומאז עלה וממשיך לעלות, אך עדיין, קל יותר היום לשלם את החובות מאשר ברבעון הרביעי של 2019!

הנתון השני שמעיד על כך שמצב שוק האשראי לא כל כך חמור כמו שנראה במבט ראשון הוא "שיעור הניצול". כלומר מה שמכנים "מסגרת האשראי" עוד רחוקה מאד מהשימוש באשראי בפועל. אם אמרנו שהחוב בכרטיסי האשראי הוא 939 מיליארד דולר, האשראי הזמין לצרכן עומד על 4.27 טריליון דולר, כלומר הניצול הוא של 18% בלבד ממסגרת האשראי. המשמעות היא שיכולת הצריכה בפועל כמעט ולא נפגעה למרות העלייה בשיעור החוב. במילים אחרות, אם השאלה היא עוד כמה זמן יוכלו האמריקאים להמשיך לצרוך בהתבסס על האשראי שלהם, התשובה תהיה – עוד הרבה מאד. הצרכן האמריקאי מרוויח יותר, משתמש בחלק קטן ממסגרת האשראי, ועדיין מרגיש נוח עם התשלומים השוטפים. נראה אם כן, שלפחות בחזית הצריכה המצב לא שחור כפי שהוא נראה במבט ראשון. 

מיקרו: תעודת סל על מוטת דיבידנד על הסנופי

בשבועות האחרונים הצגנו כמה השקעות שמציגות תשואת דיבידנד גבוהה יחסית. חברות דיבידנד מייצגות השקעות ערך, שמראות על פי רוב ביצועים טובים יותר בתקופות של מיתון, ובנוסף מספקות הכנסה יציבה וסבירה. החברות האלו מציגות גם יציבות יחסית בתקופה התנודתית הזו עם עליות וירידות יומיות בשיעורים שעלולים לגרום להתקף לב קל (או קשה).

כמו בהרבה תחומים יש כאלה שבמקום לחפש מחט בערימת שחת מעדיפים לקנות את כל הערימה, ולכן מעדיפים השקעה בתעודות סל על פני בחירה במניות ספציפיות. גם למשקיעים הנוטים להשקעה שמניבה הכנסה קבועה, כלומר חברות המעניקות דיבידנד גבוה, ישנן אופציות שונות בתחום תעודות הסל מוטות הדיבידנד. 

SPYD היא תעודת סל העוקבת אחר 80 מניות של חברות מתוך הסנופי המחלקות דיבידנד בשיעור גבוה, כששיטת האחזקה היא "משקל שווה", כלומר לא לפי גודל השוק של החברה, ועושה זאת תמורת 0.07% בלבד. היא מנהלת נכסים בהיקף של 8 מיליארד דולר, ושיעור הדיבידנד הוא 3.85%. לעומת הסנופי שאיבד מעל 16% מתחילת השנה, התעודה הזו ירדה בקרוב ל-1% בלבד. שיעור הדיבדנד השנתי הוא . מבחינת סקטורים, הפיננסי מהווה 21% מהתעודה, תשתיות (utilities) 15%, נדל"ן מהווה 14% נוספים ואנרגיה כמעט 10%. 

תעודה נוספת בעלת ביצועים דומים דומים היא SPHD שעוקבת אחר 50 מניות בעלות מאפיינים דומים, והציגה ביצועים טובים במקצב מ-SPYD. היא מציגה תשואה חיובית מתחילת השנה של 1.5% ותשואת דיבידנד של 3.72%. מבחינת סקטורים תחום התשתיות והנדל"ן תופס 18% כל אחד וצריכה בסיסית 15%, סקטור הפיננסים לעומת זאת נמוך בהרבה - 9.3% בלבד. מה שמסביר את ההבדל הוא שהסקטורים אליהם היא חשופה בשיעור גבוה יותר נחשבים דפנסיביים יותר (תשתיות וצריכה). גם החשיפה הגבוהה לפיננסים של SPYD תרם לביצועי החסר היחסיים, שכן זהו אחד הסקטורים שנפגע יותר בירידות השנה, מה שמאוזן קצת עם השוני בחשיפה לנדל"ן, סקטור שנפגע גם הוא השנה מאד, שפועל לטובת ה-SPYD. 

שתי תעודות נוספות מוטות דיבידנד הם VYM ו-SCHD