בשנה שעברה התייחסו אליהם כגיבורים - היום 80% מהם מתחרטים שהתפטרו מהעבודה

כל פעם מגיע טרנד חדש כזה ששוטף את העולם. בענייני שוק ההון וכלכלה הטרנדים האלו מהירים ותזיזיתיים ומתחלפים במהירות. פעם קראו לטרנד רובינהוד שלוקח מהעשירים ומעביר לעניים (בפועל - כנראה סתם גנב כן?). בארץ מדברים על ה'טייקונים' שלוקחים את הכסף של הציבור. לפני שנתיים היללו את משקיעי הריטייל ש'ניצחו' את השורטיסטים כשביצעו שורט סקוויז על מניות ואילצו אותם לקנות מניות כמו גיימסטופ ו-AMC במחירים מופקעים כדי להתכסות על ההפסדים. סיפרו לנו בפאתוס שיש מעמד חדש של צעירים שלא מוכנים שאנשי וול סטריט ירוויחו ושצריך לנצח את וול סטריט. אחר כך, ואנחנו גולשים לתחום "העבודה והקריירה" דיברו על 'ההתפטרות השקטה' - שזה בפועל עובדים שעשו שביתה איטלקית וגנבו את המעסיקים שלהם. ואז דיברו על "ההתפטרות הגדולה" - אנשים שלא מוכנים להיות מנוצלים על ידי המעסיקים שלהם, עזבו את מקומות העבודה שלהם כשאחוזי האבטלה היו בשפל ורצו לקבל 'יותר הכרה מהמעסיקים, שכר יותר טוב, ויחס טוב'. יצרו סביבם הילה של גיבורים צעירים כאלה, בני דור Z שרוצים שינוי, יאללה בסטיליה.

כך למשל, לפני שנה ציטטו בבלומברג (וגם כאן בארץ) מחקר שמדבר על שינוי בשוק העבודה. הבטיחו שמה שהיה הוא לא מה שיהיה: "אל תצפו שהעובדים יתחרטו: "ההתפטרות הגדולה" כאן כדי להישאר. שוק העבודה השתנה: על פי דו"ח חדש המנתח מגמות עולמיות בשוק העבודה, הסיטואציה שבה ההיצע של העובדים הולך ומידלדל הופכת למצב קבע, ויותר ויותר עובדים מוכנים לעזוב את עבודתם אם הם לא מרוצים". שנת 2022 הייתה שנת שיא בהתפטרות מעבודה בארה"ב - 4.1 מיליון עובדים עזבו את עבודתם בחודש דצמבר האחרון, מה שהביא את מספר המתפטרים ליותר מ-50 מיליון. בערך 47 מיליון עזבו בשנה החולפת, כשהם מציינים שהתמריצים הם כמובן שכר גבוה יותר ותנאי עבודה טובים יותר. 

הסיפור הוא תמיד אותו סיפור: העשירים הרעים, המעסיקים הנצלנים, מול העובדים המסכנים שלא מוכנים שייפגעו בהם. כמובן, שוכחים גם שאותם עשירים מייצרים מקומות עבודה ומאפשרים להם לקבל שכר גבוה. גם שוכחים שרוב המעסיקים זה לא חברות ענק ש'לא רואות את העובדים' אלא רובם מעסיקים קטנים, שעודף רגולציה ממשלתית מקשה עליהם להצליח.

אבל החגיגות האלה היו מוקדמות מדי. שנה אחרי, ובפרספקטיבה של שוק שהוא כבר לא שוק של עובדים, שוק שחווה האטה ואולי נמצא בדרך למיתון - פתאום הדברים נראים אחרת. פתאום זו כבר לא חוויה מרגשת והתלהבות ספונטנית של 'בואו נדפוק את המעסיקים' אלא זה החיים עצמם. פתאום אחרי אותה 'התפטרות גדולה' מגיעה המציאות: צריך למצוא מקום עבודה כדי להתפרנס. ואז ההילה הגדולה והבועה הגדולה מתפוצצות. 

על פי סקר עדכני, 80% מהעובדים שהתפטרו ב"התפטרות הגדולה" מתחרטים על כך. אם לפני שנה זו הייתה ההתפטרות הגדולה - אז עכשיו אפשר לדבר על "החרטה הגדולה". אם אותם מתפטרים היו יכולים לדבר עם עצמם לפני שנה ומשהו - הם היו מנסים להזהיר את עצמם ולהגיד להם 'אל תתפטרו'. על פי סקר של Paychex, לא פחות מ-8 מתוך 10 אנשי מקצוע שעזבו את עבודתם מתחרטים על החלטתם. מדובר על סקר שבוצע בהשתתפות 825 עובדים שהתפטרו במהלך "ההתפטרות הגדולה" ו-354 מעסיקים.

בשורה התחתונה, הבריאות הנפשית, האיזון בין עבודה לחיים, מערכות יחסים במקום העבודה וגם הסיכוי להתקבל לעבודה מחדש - כולם נפגעו כתוצאה מאותה 'ההתפטרות הגדולה. 

מי נפגעו הכי הרבה? צעירים כמובן, בני דור ה-Z
על פי Paychex, עובדי דור ה-Z מתחרטים הכי הרבה על המהלך שעשו, כאשר 89% מהם היו מוותרים על כך ומציינים כי גם בריאותם הנפשית התערערה. הם פחות מאמינים בעצמם. עובדים מתגעגעים יותר לחברים לעבודה, ומדווחים על איזון פחות טוב בין בית לעבודה בעקבות המעבר. המשמעות היא גם שההטבות של מקום העבודה החדש לא מפצות על החלפת מקום העבודה, שלא לדבר על הלחץ כשנמצאים במקום עבודה חדש וצריך להוכיח את עצמם מחדש, בוודאי בתקופה שבה שומעים על פיטורים משמאל ומימין.

על פי הסקר, רק חצי מהעונים אמרו שהם מרוצים מבריאותם הנפשית ורק 40% מרוצים מהאיזון בית-עבודה שיש להם במקום העבודה החדש. מי כמובן בתחתית הרשימה והכי פחות מרוצים? כאמור, דור ה-Z.

ומה לגבי המעסיקים? 
רוב המעסיקים בסקר היו מוכנים אמנם להחזיר את העובדים ולהעסיק אותם שוב, אבל הם חוששים שמדובר ב'עובדי בומרנג' ומפקפקים בנאמנות שלהם למקום העבודה. כשנשאלו אם הם יהיו מוכנים להעסיק מחדש עובדים שעזבו במהלך ה"התפטרות הגדולה", 27% מהמעסיקים ענו שכן וכי הם כבר גייסו מחדש לפחות עובד אחד לשעבר. 43% אמרו כן, אבל הם עדיין לא קיבלו עובדים מחדש, ו-30% אמרו שלא.

אמנם על פי הנתונים עובדים שחזרו למקום העבודה הקודם שלהם קיבלו העלאה של 7% בשכר אבל כמעט 40% מהמעסיקים שללו את האפשרות להציע הטבות חדשות לעובדים שחוזרים. די ברור למה, הם נפגעו מהם. יתר על כן - כאשר מדובר על מעסיקים בתחומי כפיים (צווארון כחול) הם עם סיכוי גבוה יותר של כמעט 20% להרגיש את תחושת המרמור כלפי העובדים שעזבו ולא בהכרח ירצו להחזיר אותם בחזרה. מעסיקים בתחומי 'צווארון לבן' פחות מרגישים כך, כאשר כאמור שליש מכל המעסיקים בכלל לא ירצו להחזיר את העובדים. כלומר אם עבדתם בעבודה של צווארון כחול - הסיכוי שלכם לחזור למקום העבודה נמוך הרבה יותר.

אבל צריך גם לומר - אם היה לכם רע במקום העבודה הקודם - זה בסדר, זה הגיוני, זה קורה. אל תישארו בעבר. תחשבו על העתיד שלכם ותפעלו בשביל זה. רק תיזהרו בפעם הבאה לא להתפטר מוקדם מדי.