פד גרום פאוואל
צילום: Flickr

ריבית הבנק המרכזי - מי באמת קובע את הריבית, ג'רום פאוול או השווקים?

איך קובע הפד' את הריבית, מה זאת ריבית FF ולמה היא חשובה ועד כמה הבנק המרכזי מושפע מציפיות השוק בהחלטתו על גובה הריבית?

האם ציפיות השוק הן אלו שקובעות את החלטת הריבית של הבנק המרכזי או החלטת הריבית גוררת את הציפיות? התשובה אינה פשוטה. קביעת שער הריבית של הבנק הפדרלי האמריקאי הינה אירוע שמשפיע על כל השווקים בעולם כולל על שוק ההון הישראלי. במידה מסוימת, מדיניות הבנק האמריקאי מכתיבה את מדיניות הבנקים המרכזיים בעולם כולו ולו רק משיקולי מדיניות מטבע חוץ המושפע מפערי הריביות.

הוועדה הפדרלית של "השוק הפתוח" (FOMC) מתכנסת 9 פעמים בשנה בתאריכים קבועים למשך שני ימי דיונים שבסופם נקבע שער הריבית של הבנק הפדרלי.

כדי להבין את נושא קביעת הריבית לעומק יש להתייחס לשני שערי ריבית. האחד הנו שער הריבית הבין בנקאי שמכונה Federal Fund rate המבטא מסחר בנזילות בין הבנקים דרך חשבונם בבנק המרכזי ולכן מכונה שער ריבית זה FF. שער ריבית זה מהווה אינדיקציה ברורה למחנק אשראי, אם קיים, שכן זה הוא המקור המהיר והזול ביותר לנזילות של בנקים לטווח קצר של יום, יומיים או שבוע.

שער הריבית השני הינו שער הריבית של הבנק הפדרלי שנקבע על ידי FOMC. אירוני למדי, אך שער ריבית זה שאמור לבטא את שער הריבית שמחייב הבנק המרכזי על הלוואותיו לבנקים, מהווה אחוז שולי מסך האשראי במשק ולמרות זאת השפעתו עצומה. בסוף 2018 עמד סך האשראי שהעניק הבנק המרכזי על 250 מיליון דולר בלבד (כמעט אפס מסך מקורות הבנקים). בשנת 2009, על רקע המשבר הפיננסי, הוא קפץ ל-700 מיליארד דולר. בשנת 2020, שנת הקורונה הוא קפץ, לעומת שנים קודמות  לכ-100 מיליארד דולר (מקור: FRED). אמנם בפברואר השנה עלה סך האשראי שהעניק הבנק המרכזי באופן ניכר אך עדיין הוא מהווה אחוז בטל בשישים מסך האשראי הבנקאי.

במילים אחרות, הבנק הפדרלי אינו יכול להכתיב את שערי הריבית, מאחר והשפעתו על ההלוואות בין הבנקים זניחה, אך למרות זאת השפעתו של שער ריבית זה על שוק ההון היא אדירה. מאז שהחל הבנק הפדרלי להעלות את ריבית הבנק המרכזי לפני כשנה הוא העלה ברציפות את הריבית 9 פעמים בשיעור של בין רבע לשלושת רבעי האחוז בכל פעם. מטרתו הייתה ברורה: לנסות למתן את האינפלציה שהרימה ראש דרך מנגנון שערי הריבית.

השאלה היא מה גורם לבנק הפדרלי לקבוע את שיעורי העלייה בריבית? מדוע רבע אחוז או חצי אחוז או כל שיעור אחר?

התשובה לכך מעניינת: לציפיות השוק משקל ניכר בהחלטה. לאחר ההחלטה הראשונה של הבנק הפדרלי להעלות את הריבית לפני כשנה, העלאה שהפתיעה את השוק, בכל העלאה שלאחר מכן גילם השוק את שיעור העלאה הרבה לפני שהתקבלה ההחלטה (גילום שבא לידי ביטוי בשער הריבית FF ושערי אג"ח ממשלתי). במילים אחרות, הקונצנזוס בשוק לגבי שיעור העלאה תאם את ההחלטה בפועל על שיעור העלאת הריבית.

בואו נבין את הסיבה ליכולתו של השוק לנבא נכונה את שיעורי העלאת הריבית - חל שינוי מהותי בגישת הוועדה (FOMC) בחמישים שנה האחרונות. בעבר הרחוק אימצה המדיניות המוניטרית את משנתם של לוקס ופרידמן שהדרך היחידה שבה מדיניות מוניטרית יכולה להשפיע היא דרך גורם ההפתעה.

כלומר, אם בכוונת מעצבי המדיניות המוניטרית היא להשפיע על משתנה כלכלי זה או אחר, עליהם לנקוט בצעדים שהשוק אינו מצפה להם. בשנים האחרונות השתנתה הגישה מקצה לקצה שכן התפישה היום הנה ששינוי הריבית יכול להיות "כירוגי" בהשפעתו על האינפלציה ומבלי לגרור מיתון כבד; וזה קורה דווקא כאשר השינוי בשיער הריבית הנו צפוי. לפיכך החלטת הריבית של הבנק המרכזי מושפעת לא מעט מציפיות השוק לשינוי בריבית הקודמות להחלטה.

קיראו עוד ב"גלובל"

תגובות לכתבה(4):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 4.
    מעניין. (ל"ת)
    הקורא 01/04/2023 21:24
    הגב לתגובה זו
  • 3.
    ח 25/03/2023 19:39
    הגב לתגובה זו
    המפלגה הדמוקרטית גמרה את הקריירה .מגיע לה שתמחק
  • 2.
    הפד קובע את הריבית-בארה"ב (ל"ת)
    לילי 24/03/2023 19:34
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    לא אמין 24/03/2023 16:40
    הגב לתגובה זו
    הקריסה היתה גורמת להתייעלות .מה שקורה מאז 2008 הבנקים חוגגים על האשראי וחונקים את הציבור.
וול סטריט,  Photo by Keenanוול סטריט, Photo by Keenan

וול-סטריט בדרך לסיים את 2025 בשיא - מה האנליסטים צופים?

המדדים המובילים נסחרים ברמות שיא לקראת סיום השנה, ה-S&P 500 מתקרב ל-7,000 נקודות, והמשקיעים בוחנים את המשך מדיניות הריבית של הפד לצד מעבר הדרגתי מהובלת מניות הטכנולוגיה לסקטורים אחרים

שוק המניות האמריקאי מתקרב לסיום 2025 כשהוא בשיאים היסטוריים, והציפייה בקרב המשקיעים היא לנעילה חיובית של השנה. המדדים המובילים נסחרים סמוך לרמות שיא, לאחר שהתאוששו מתנודתיות מוקדמת יותר בדצמבר, שנבעה בעיקר מחולשה במניות הטכנולוגיה על רקע חששות מהיקף ההשקעות בבינה מלאכותית. 


מדד S&P 500 רשם שיא חדש לפני חג המולד, והוא נמצא במרחק של כ־1% בלבד מרמת 7,000 נקודות, רף סמלי שמעולם לא נפרץ. אם המגמה הנוכחית תימשך, זה יהיה החודש השמיני ברציפות של עליות במדד, רצף העליות החודשי הארוך ביותר מאז השנים 2017–2018. גם מדד נאסד"ק, המוטה לטכנולוגיה, מסכם שנה חזקה עם עלייה דו־ספרתית.


מדיניות הפד במוקד

על רקע סיום השנה, תשומת הלב של השווקים מופנית בעיקר למדיניות הפדרל ריזרב. הבנק המרכזי הוריד את הריבית המצטברת ב־75 נקודות בסיס בשלושת ישיבותיו האחרונות, לרמה של 3.50%–3.75%, אך ההחלטה האחרונה התקבלה ברוב דחוק, והתחזיות של חברי הוועדה לגבי המשך השנה הקרובה אינן אחידות. פרסום פרוטוקול הישיבה הקרובה עשוי לשפוך אור על חילוקי הדעות בתוך הבנק.


נושא נוסף שמרחף מעל השווקים הוא זהות יו"ר הפד הבא. כהונתו של ג'רום פאוול מסתיימת במאי, והמשקיעים ממתינים להודעת הנשיא דונלד טראמפ על מועמדותו להחלפה. כל רמז להחלטה צפוי להשפיע על המסחר בטווח הקצר, במיוחד בתקופה של נזילות נמוכה.


למרות העליות במדדים, הרכב העליות בשוק השתנה בחודשים האחרונים. מניות הטכנולוגיה, שהיו המנוע המרכזי של העליות בשנים האחרונות, רשמו ביצועי חסר מאז נובמבר, בעוד שסקטורים אחרים תפסו את מקומן כמובילי השוק. מניות פיננסים, תחבורה, בריאות וחברות קטנות הציגו תשואות עודפות, תופעה שבוול-סטריט מגדירים כרוטציה של משקיעים לעבר תחומים שבהם רמות התמחור נמוכות יחסית והחשיפה לסיכונים בענף הטכנולוגיה מוגבלת יותר.


טראמפ מצייץ, נוצר באמצעות AIטראמפ מצייץ, נוצר באמצעות AI

30 טריליון דולר חוב ו-6% גירעון: הפסקת האש השברירית בין טראמפ לשוק האג״ח

התשואה ל-10 שנים יורדת ביותר מ-30 נקודות בסיס מאז האביב, אבל רמז לעוד חוב ארוך מזכיר עד כמה האיזון תלוי בהיצע, אינפלציה ואמון

מאז שהמכסים שטראמפ דוחף תחת מה שהוא מציג כ״יום השחרור״ דחפו את שוק האג״ח האמריקאי למעין מרד באפריל, בבית הלבן ובמשרד האוצר עובדים הרבה יותר בזהירות. פחות הצהרות שמרימות את הלהבות, יותר ניהול עדין של ציפיות, ובעיקר ניסיון לשמור את תשואת האג״ח ל-10 שנים במקום שלא יכאיב יותר מדי לכל המערכת.

הבעיה היא שהשקט הזה מגיע עם כוכבית. החוב הפדרלי כבר יושב סביב 30 טריליון דולר, הגירעון השנתי נשאר גבוה, ובשוק לא צריכים הרבה כדי להיזכר מי פה באמת קובע את מחיר הכסף. מספיק רמז קטן על שינוי בהנפקות או על פגיעה במקור הכנסות, והתשואות קופצות.


הסימנים שהדליקו נורה בנובמבר

התזכורת האחרונה לשבריריות מגיעה בתחילת נובמבר. משרד האוצר מאותת שהוא שוקל למכור יותר חוב לטווח ארוך, ובאותו יום בית המשפט העליון מתחיל לדון בחוקיות המכסים הרחבים. שתי ההודעות האלה יושבות בדיוק על העצבים החשופים של השוק.

הסיבה די פשוטה. כשהאוצר מדבר על עוד חוב ארוך, יש מי שמתרגם את זה מיד ללחץ היצע, כלומר יותר אג״ח ארוכות בשוק שמבקשות קונים, ובדרך כלל זה נגמר בתשואות גבוהות יותר. במקביל, דיון משפטי שעשוי לערער את המכסים מייצר ספק לגבי מקור הכנסות שממנו אמורה להגיע גבייה שתומכת ביכולת לשרת חוב ענק.

באותו יום התשואה ל 10 שנים קופצת ביותר מ 6 נקודות בסיס, תנועה חריגה יחסית לשבועות האחרונים, במיוחד על רקע זה שהתשואות יורדות בחדות לאורך השנה. מה שקופץ לעין הוא לא רק המספר אלא הסיגנל, השוק עדיין דרוך.