מה קורה כשהפוליטיקאים שולטים בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - המקרה של יוון

בשבועות הקרובים יבחר סטטיסטיקאי לאומי חדש, שיחליף את פרופסור דני פפרמן. לכאורה, זה מינוי טכני לתפקיד טכני. אבל ההיסטוריה מלמדת שתפקיד הסטטיסטיקאי הראשי הוא תפקיד פוליטי מאוד. כל-כך פוליטי, שאפילו במדינת OECD, מינוי שלו בהתאם לכללים יכול להוביל לאישום בבגידה.

זה קורה בגלל שכפי שאמר לי יואל פינקל, ממלא מקום הסטטיסטיקאי הלאומי, "מה שעושים בלשכות מרכזיות לסטטיסטיקה זה לא סטטיסטיקה, זה חשבונאות לאומית." מה שהוא ניסה לומר זה שבלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אוספים נתונים ממקורות שונים ומרכיבים מהם ביחד אומדנים שמדווחים כסטטיסטיקה רשמית. כולם יודעים שיש מרחק גדול בין האומדנים ובין הנתון האמיתי. אבל כולם סומכים על הלשכות המרכזיות לסטטיסטיקה, בוודאי על אלו של מדינות שכלולות ב-OECD, שהן עובדות לפי אותם כללים, כך שטעויות שנעשות נעשות באופן דומה בכל מקום. האחידות הזאת, ולא האמונה שהנתונים מדויקים לחלוטין, היא מה שמאפשרת להשוות בין נתונים של מדינות שונות, ובין תקופות שונות.

אבל מכיוון שהנתון הסופי הוא רק אומדן, ומכיוון שקשה מאוד לעקוב אחרי כל התהליכים שנעשו עד ליצירת המספר הסופי שמדווח לציבור, יש הרבה מקום ל"משחק" בנתונים. ולמשחקים כאלו בנתונים יכולה להיות השפעה גדולה על המצב הפוליטי במדינה.

הדוגמה המפורסמת ביותר היא יוון. במהלך שנות ה- 2000, התוצר ביוון גדל לאט יותר מכפי שהממשלה רצתה. כדי לספק את הביקוש לעובדים, הממשלה הגדילה את המגזר הציבורי. "האיש השמן" של יוון נעשה ממש שמן. אבל ממשלת יוון לא יכלה לדווח על כך, מכיוון שאז היה מתברר שהיא עוברת על הכללים שנקבעו במסטריכט עבור מדינות שחברות באיחוד האירופאי. כדי להישאר חברה באיחוד האירופאי, הממשלה היוונית הייתה צריכה לשמור על גירעון של פחות מ-3% תוצר, ועל חוב לאומי של פחות מ- 60%.

כדי להתמודד עם המגבלה הזאת, הממשלה דאגה שהלשכה לסטטיסטיקה של יוון תהיה כפופה אליה. ככה, הלשכה לסטטיסטיקה דיווחה נתונים שעברו ניקיון. נתונים על הוצאות של בתי חולים, למשל, כווצו כדי שהחוב יראה נמוך יותר.

באיחוד האירופאי ידעו שיש בעיה עם הדיווחים של הלשכה היוונית לסטטיסטיקה. אבל עד להתפרצות משבר החוב ב-2008, הם הסתפקו באזהרות, ובלהכריח את היוונים לתקן את הסטטיסטיקה בכל פעם שהם נתפסו בשקר גס מדי. אבל גם אחרי התיקונים, הסטטיסטיקה היוונית עדיין נראתה בתחום התקין.

אחרי שהמשבר ביוון התחיל, יוון קיבלה חבילת חילוץ מהאיחוד האירופאי ומקרן המטבע הבינלאומית (IMF). אחת הדרישות שהגיעו ביחד עם חבילת החילוץ הייתה שיוון תקים לשכה מרכזית לסטטיסטיקה עצמאית. בראש הלשכה החדשה שהוקמה, המחלצים הציבו את אנדראה גאורגיו (Andreas Georgiou), ד"ר לכלכלה שצבר ניסיון רב ב-IMF.

הלשכה החדשה לסטטיסטיקה החלה לבדוק את הנתונים של השנים הקודמות, ולהתאים את הדיווח לדרישות של האיחוד האירופאי. ד"ר גאורגיו והעובדים שלו חשבו שכדי לחלץ את יוון מהמשבר, הדבר הראשון שנדרש הוא להפיק נתונים לפי השיטות המקובלות בעולם, כדי שניתן יהיה לדעת מה המצב של יוון בהשוואה למדינות אחרות.

הם גילו שהגירעון של יוון כפול ממה שהממשלה דיווחה קודם לכן. הם גם גילו שזה לא משהו חדש: במשך שנים, הגירעון המדווח היה נמוך משמעותית מהגירעון בפועל.

הנתונים הללו עוררו סערה ביוון בגלל שהם הכריחו את הממשלה לבצע קיצוץ גדול בהרבה מכפי שהיא התכוונה, מה שהגדיל מאוד את האבטלה. את האשמה לאבטלה הממשלה הטילה לא על עצמה (וגם לא על ממשלות קודמות), אלא על הסטטיסטיקאי הראשי. מאז 2011 ועד היום, ד"ר גאורגיו מתמודד עם שלוש תביעות שונות שהוגשו נגדו. מאחת, על גרימת נזק למדינה בגלל ניפוח נתוני החוב, הוא יצא זכאי. הוא הפסיד בשתיים האחרות: אחת על כך שהוא פעל בחוסר סמכות כאשר דיווח לאיחוד האירופאי על נתוני החוב האמיתיים, והשנייה על כך שהוא פגע בשם הטוב של הסטטיסטיקאי הלאומי הקודם של יוון, בגלל שחשף את הדרך שבה הלשכה היוונית לסטטיסטיקה ייפתה את הנתונים.

אז את מי צריך למנות לתפקיד כל-כך פוליטי? בארץ נדרש עד היום שהסטטיסטיקאי הראשי יהיה פרופסור. היום נדרש שהוא יהיה דוקטור. אני חושב שלא צריך לא זה ולא זה. צריך מישהו שמבין שחשבונאות לאומית זה לא סטטיסטיקה, אלא בנייה של נתונים על פי שיטות מוסכמות. רצוי שהוא יבין בבניית בסיסי נתונים, כדי שישים דגש על תהליכי איסוף נתונים באופן ממוחשב. הכי חשוב: שהוא ידע להתנהל מול הפוליטיקאים כדי להביא עוד כסף. אחרת, במקום שאיכות הנתונים תשתפר, היא תישאר במקום, ואפילו תדרדר, גם אם אף אחד לא ינסה לעשות משהו בכוונה.

ד"ר אביחי שניר
אוניברסיטת בר-אילן