האם יהיה הסכם שלום עם סעודיה ואם נתקוף באיראן איך נעשה זאת?

שלא נשכח את מלחמת הסונה שיעה
איראן הודיעה שהזמינה את מלך סעודיה לביקור רשמי בהמשך לחידוש היחסים ביניהן וזה נשמע כמו תחילתה של ידידות מופלאה. אך הן לא תהפוכנה לחברות טובות. הן מתחרות על הגמוניה דתית משני קצוות של סכסוך עתיק יומין ועקוב מדם בין הסונה לשיעה שהתחיל עוד בשנת 680 לספירה וזה לא עומד להיפסק.
​
מדובר בסוג של הפסקת אש וניסיון סעודי להיעזר באיראנים כדי להוריד את החות'ים בתימן מעל הגב שלהם. כבר שנים שהחות'ים תוקפים קרקעית ומשגרים על בסיסים וערים סעודיות. לא בלי סיבה. הסעודים "התחילו" כאשר הובילו את כוח המשימה הערבי ב-2015 שנלחם במסגרת מבצע "סופה נחרצת" בהפיכה החות'ית בתימן. נטען שהכוח עשה שם זוועות וגרם מלבד הרג והרס גם לרעב כבד של האוכלוסיה. ומאז החות'ים לא עוזבים אותם, תוקפים ומראים את אוזלת ידו הכמעט מוחלטת של הצבא הסעודי בהגנה על גבולותיו ועריו. את המימון ורוב החימוש מקבלים החות'ים, שהם פלג תימני שיעי, מ"האח השיעי הגדול" – איראן.

לסעודים כאמור נמאס. הם רוצים להשלים עם האיראנים, כדי שאלו יפסיקו לתמוך בחות'ים וישפיעו עליהם להירגע. באופן מפתיע המתווכים לחידוש היחסים היו הסינים, במסגרת מאמציהם להרחבת השפעתם הגלובלית, למגינת ליבם של האמריקאים. עם זאת, סעודיה לא שוכחת לשחק על שני המגרשים וכפיצוי לארה"ב, היא מימשה את הסכם הרכש ל-121 מטוסי דרימליינר מבואינג, בשווי של כ-36 מיליארדי דולרים.

התעוזה במהלך הסעודי, לקבל את הסינים כמתווכים ולהשלים עם איראן, הפתיעה מאד את הממשל האמריקאי, אך המהלך גם הראה סוג של ייאוש. הביטחון הלאומי הסעודי היה תלוי בארה"ב מאז תום מלחמת העולם השנייה וכעת קיים נתק הולך וגובר ביניהן, כתוצאה מהעברת הפוקוס האמריקאי לאזורי עימות אחרים. האמריקאים מושקעים כעת יותר באזורי סכסוך אחרים בעולם וכאלה לא חסר. החל מסין-טאיוואן על רקע מלחמת השבבים, הסכסוך הצפון-דרום קוריאני בעל פוטנציאל ההתלקחות הגרעיני וכמובן רוסיה-אוקראינה.

ברקע כמובן, גם הצורך ההולך ופוחת של האמריקאים בנפט הסעודי, כי הם עצמם הפכו ליצואני אנרגיה גדולים.

הממשל הדמוקרטי בז לבן סלמאן, יורש העצר והשליט בפועל של סעודיה והוא יודע זאת. במובנים מסוימים הוא מחפש להישען על מעצמה אחרת וקורץ לכיוון הסיני. אך זהו מהלך מסוכן מאד כי ארה"ב תישאר ההגמון העולמי וסין ככל הנראה לא תעבור אותה, עקב שלל בעיות פנימיות. צריך לזכור שלארה"ב נוכחות צבאית מרשימה במפרץ הפרסי וזהו החיץ המשמעותי האמיתי בין האירנים שממזרח למפרץ לבין סעודיה במערבו. מעניינים מאד דבריו של הסנטור הרפובליקני הבכיר לינדזי גרהאם ששב ממש לאחרונה מביקור רשמי אצל בן סלמאן בסעודיה. הוא ציין ש"לסעודים אין אשליות בנוגע למשטר האיראני".

מוחמד בן סלמאן. צילום: U.S. Department of State

המהלך הסיני והקשר לנורמליזציה בין ישראל לסעודיה
ברור שחידוש יחסים בין סעודיה לאיראן אינן חדשות טובות עבורנו. אך מצד שני זה מגביר את ההזדקקות של ארה"ב למעצמה האזורית הנקראת ישראל. מדוע? כי המהלך הסיני עלול לגרום לארה"ב לאבד מאחזים במזה"ת. ושלא נצטנע, ישראל בהחלט הפכה להיות מעצמה אזורית מבחינה טכנולוגית, צבאית וכלכלית. זו עוד סיבה שמהומות בישראל ורעיונות של הפיכה משפטית אינם מוצאים חן בעיניהם. לא רק כדי להגן על הדמוקרטיה המשגשגת היחידה במזה"ת אלא כדי להגן על ישראל כאינטרס אמריקאי גיאו-אסטרטגי מובהק. מה שחשוב לא פחות, הכניסה של סין למזה"ת כשחקן שמאיים על אינטרסים אמריקאיים, מאלץ את האחרונים לעשות מהלכי נגד. אחד מהם הוא אולי להאזין בקשב רב יותר לדברים שמטרידים את ישראל (בנושא האיראני) והשני הוא כאמור לנסות לנרמל את יחסי ישראל סעודיה.

על רקע זה חשוב ביקורו הרשמי בסעודיה של גרהאם שיצא לביקור כסנטור שמייצג את דרום קרוליינה שהיא הנהנית העיקרית מהעיסקה הטיטאנית של הסעודים עם בואינג. רוב המפעלים שייבנו את הדרימליינרים מצויים בשטחה. במסגרת ביקורו גרהאם ייצג גם את ממשל ביידן הדמוקרטי, בניסיון לדחוף קדימה את נרמול היחסים בין סעודיה לישראל, על בסיס מתווה "הסכמי אברהם". ביידן זקוק להצלחה בינלאומית רצינית אחת לפחות של השכנת שלום וביקור גרהאם שהיה אירוע מתוקשר מאד, היה בעידודו. השגת נורמליזציה בין סעודיה לישראל בהחלט יכולה לעזור לייצב את המזה"ת וגם לתת דחיפת עידוד למרוץ המתחדש של ביידן לכהונה שנייה. גרהאם התייחס לסוגיה ואמר שהנורמליזציה היא אינטרס כלל-אמריקאי חוצה מפלגות והסעודים בהחלט מוכנים להתקדם בכיוון הזה. באופן מפתיע משהו ללא תנאים הקשורים לפלסטינאים, אלא תוך התמקדות באינטרסים שלהם בלבד, בבקשות הקשורות לחיזוק מחדש של קשריהם עם ארה"ב.

ישראל וקורי העכביש - החזית הישראלית שנפתחה לאיראן באזרבייג'ן
למשקיף מהצד, ישראל, כתוצאה מהאינטרסים שלה עצמה, פועלת חד משמעית לטובת הסונה, כי הציר השיעי מורכב מאיראן, חיזבאללה, החות'ים והמשטר העלווי של אסד בסוריה. סכסוך עם ערבים סונים נותר לישראל בעיקר עם הפלסטינאים. ישנם אנליסטים ישראליים שטוענים שאין להישען על משענת הקנה הרצוץ הסונית בבניית ציר מול איראן. נטען שהסונים כפויי טובה ובמשב הרוח הראשון משנים את דעתם והנה אכן ראו מה קרה כעת בסעודיה.

אך עד כמה ישראל באמת נסמכת על מסדרונות אוויריים של מדינות ערביות סוניות, במקרה שיהיה צורך לתקוף את איראן? אולי לא עד כדי כך. רמז ניתן היה לקבל מפתיחתה לראשונה של שגרירות אזרבייג'ן בישראל. לישראל קשרים כלכליים עבותים (יבוא נפט) אך בעיקר קשרים ביטחוניים מהותיים עם האזרים. היא מחמשת אותם במיטב כלי נשקה המתוחכמים, במלחמתם מול ארמניה על חבל נגורנו קרבאך. הקשרים החמים מאד הללו הם לא פחות מכאב ראש גדול מבחינת האיראנים. מדוע? כי לאזרבייג'ן גבול משותף ארוך עם איראן והיא אינה בדיוק מיודדת איתה. זו מדינה שלפי פרסומים שונים יכולה לשמש כבסיס להתקפה ישראלית אווירית על איראן. טהראן עצמה שוכנת רק כ-400 ק"מ בקו אווירי מהגבול האזרי.

בכל מקרה, המהלך רב השנים הזה, ששיאו בפתיחת השגרירות האזרית בישראל, מראה גם מהן יכולות טוויית הקורים של ישראל ובזה נסראללה ללא ספק צודק, אם כי מן הסתם ממש לא לכך התכוון.

קרנות הון סיכון מעמק הסיליקון נוהרות למזרח התיכון
ההשקעות במערב יבשו, אז קרנות הון סיכון מעמק הסיליקון נוהרות למזרח התיכון. המהלך בא ברקע משבר המימון הקשה ביותר מזה למעלה מעשור בעולמות ההייטק. לפי הפייננשל טיימס קרנות הון סיכון מובילות כמו אנדרסן הורוביץ', טייגר גלובל, IVP ועוד, הטיסו בשבועות האחרונים צוותים בכירים לסעודיה, איחוד האמירויות וקטאר. הביקורים הללו מגיעים ברקע ההתמודדות של המשקיעים המסורתיים שלהם מצפון אמריקה ואירופה עם ניצני משבר כלכלי שמאלץ אותם לקצץ בהשקעות פרטיות. טובי המוחות של מגייסי הכספים מהמדינות הדמוקרטיות טסים למדינות לא דמוקרטיות בעליל כדי לגייס כסף. זה המשך ישיר לחגיגות המונדיאל במדינת העבדים קטאר. כזכור לכסף אין ריח.