האם תיק ההשקעות שלכם מפוזר ולמה זאת לא השיטה להתעשר?

כולם מדגישים את פיזור תיק ההשקעות. אומרים לכם שצריך לפזר את תיק ההשקעות בין השקעות בארץ להשקעות בחו"ל, בין מניות לאגרות חוב, בין אגרות חוב צמודות למדד לאגרות חוב שקליות, בין מניות גדולות לקטנות. בלי סוף פיזור. כמה יותר מפוזר הרי ה מבורך. 

זה מבורך למנהלי ההשקעות ליועצי ההשקעות בבנקים. הם פיזרו לכם את התיק, הם הקטינו את הסיכון, הם הפכו את ההשקעה שלכם לבינונית, הם מספקים לכם את הממוצע. את הבנצ'מרק. זה סוג של השקעת עדר, אבל לרוב הגדול של האנשים זה מספיק. מקבלים כמו המדד או קרוב אליו, התשואה לרוב סבירה, אבל אתם לא תתעשרו מהתשואה הזו.
 

פיזור - יתרונות וחסרונות

פיזור תיק ההשקעות הוא הקטנת הסיכון. ככה אין ליועץ ההשקעות בבנק ולמנהל הקרן שלכם, סיכון. לא יבואו אליו בטענות בעתיד על השקעות בעייתיות או מסוכנות. אבל, לא בטוח שזה הדבר הנכון בשבילכם.

כל האנשים שהתעשרו מהשקעות עשו זאת בזכות התמקדות. הם התמקדו במספר מניות ספציפיות שסיפקו תשואה טובה והיו הרבה יותר מהבנצ'מרק. אם הם היו מפזרים את ההשקעות שלהם לא הייתם שומעים עליהם, לא הייתם קוראים עליהם.

השיטה של פיזור נועדה לשמור על הכסף ולהשיג תשואה סבירה, היא רחוקה מלהיות השיטה שתספק לכם תשואה מרשימה. הבעיה שרוב האנשים מפחדים לקחת סיכון. התמקדות במספר ניירות ערך, דגש על מניות, יכול לספק תשואה גבוהה, אבל מנגד זה גם מסוכן, כי מספיק שבתיק הממוקד שלכם, 2 מניות יפשלו כדי שהתשואה שלכם תהיה שלילית. לכן מיקוד לא מתאים לכך אחד.

 

מיקוד במניות ספציפיות - מסוכן, אבל יכול להיות מאוד רווחי

למי זה כן מתאים? לצעירים שיכולים לקחת סיכוניםף לכאלו שמדובר בסכומים שהם יכולים להפסיד אותן, ולכאלו שמבינים בשוק ההון. הבנה בשוק ההון היא הבנה בדוחות כספיים, בניתוח מצבה של החברה ולא פחות חשוב ניתוח מצבה של המניה - האם התמחור נוח, יקר וכו'?

אלו יכולים על פני זמן ובהמשך לסבלנות רבה ולמידה ממושכת שכוללת מעקב אחרי התיק והמניות הבודדות לייצר תשואה גבוהה. 

יגידו לכם שזה הימור, וזה נכון חלקית, כי כשמשקיעים במספר מניות בודד, הסיכון באמת גדול. אבל אם וורן באפט הגדול מהמר בתיק שלו על אפל שמהווה מחצית מההשקעות שלו, כנראה שהדרך להתעשר היא בלקיחת הימורים, אם כי ככל שלומדים-קוראים=מנתחים את החברה ככה ההימור קטן יותר. 
 

מיקוד בהשקעות ערך

וורן באפט וצ'ארלי מאנגר שנפטר בחודש שעבר, התמקדו בהשקעות ערך בודדות יחסית לאורך עשרות שנים רבות. בין ההשקעות היו - בנקים, קוקה קולה, חברות ביטוח, חברת רכבות ואפל. הם פשוט ניתחו, העריכו והחזיקו לאורך זמן וייצרו תשואה מאוד גבוהה בתיק ההשקעות שלהם.

המודל הזה הוא המודל של רוב קרנות ההשקעה, קרנות הגידור ושל המשקיעים הפרטיים הגדולים. הם לא מפזרים את התיק. הם לא פונים לגוף מוסדי שיפזר להם את ההשקעות כדי לייצר תשואה של 5%, במקרה הטוב 7%. הם עובדים קשה בבדיקה, סינון וניתוח כדי לייצר תשואה טובה יותר. הטובים מצליחים.   

באפט, גילה את אפל מאוחר. היא כבר עלתה פי 10 בחמש השנים שלפני שרכש אותה, ובכל זאת ברקשיר התחילה לרכוש את אפל ב-2016. זו יכולת השקעה חשובה. משקיעים רבים מתקשים לקנות מניה אחרי היא עלתה בצורה חדה. הם חושבים שהם פספסו את הסיבוב. אבל האמת היא שצריך להתנתק מהעבר ולבחון את החברה בלי דעות קדומות. רק מכאן והלאה. 

באפט ומאנגר עשו זאת ורכשו באדיקות החל מ-2016 נתחים באפל. המבחן שלהם היה הדוחות הכספיים, וההבנה שהמוצר של אפל הוא מוצר מנצח. באפט אמר מספר פעמים כי "אפל נמצאת בפוזיציה בה הצרכנים משלמים בערך 1,500 דולר על הסמארטפון. אותם צרכנים משלמים 35,000 דולר בשביל רכב שני. אם תכריחו את האנשים הללו לוותר על הרכב או על האייפון שלהם, הם יוותרו על האייפון. זה יוצא דופן".

הטיעון הפשוט הזה עומד בבסיס ההשקעה ומבטא את החשיבות של הבנת העסק, הבנת המוצר, הבנת הלקוחות בניתוח של חברה.