איך מיידוף עבד עליי ומה למדתי מזה?

בתחילת המאה המגייסים של גופי השקעה אמריקאיים כבר לא מצאו מספיק פרות לחלוב בארה"ב והם החלו לנדוד לאירופה, לסין, להונג קונג, לסינגפור ולכל כר מרעה אחר על הגלובס בו ניתן למצוא מולטי-מיליונרים שניתן לשכנע אותם להשקיע. ב-2007 משווקים מתוחכמים כאלו נחתו גם בחופי ישראל והחלו לאתר באופן שיטתי את הישראלים העשירים ביותר. מטרתם - להציע להם מוצרי השקעה ייחודיים בדגש על סאב-פריים. אלו על פי טענתם בזמנו, נותנים תשואה גבוהה יותר בסיכון נמוך יותר, טענה שהייתה כמובן הפוכה לכל מה שמלמדת תורת המימון. כמו כן הם הציעו קרנות גידור עם ביצועי יתר, לאלה מבין המשקיעים בעלי תיאבון סיכון יותר גבוה.
 

עוגת רעל בשם אג"ח סאב-פריים

למי ששכח - הסאב פריים היו אג"ח מגובות בהחזרי משכנתאות, והמשבר נוצר, בין היתר, כי חלק מהמשכנתאות האלו ניתנו לאנשים פרטיים שמצבם הפיננסי לא איפשר להם לקבל בכלל משכנתאות כאלו מלכתחילה. אמנם האג"ח היו מגובות בנכס עצמו, אך בניגוד לישראל שהבנקים מגבילים ברוב המקרים את גובה המשכנתא לשיעורים של עד 70% משווי הנכס, כדי להגן על עצמם מפני ירידת ערכו, בארה"ב באותה עת היה מקובל לתת 90% ואף יותר. התברר בדיעבד שגם לא היו חסרים מקרים שגבלו ברמאות טהורה, בהן ניתנה משכנתא הגבוהה משווי הנכס.

ולמה לא בעצם? הרי פירצה קוראת לגנב, כאשר על כל "שיווק" של משכנתא כזו המשווק קיבל תגמול נאה ואיש לא בדק. הדברים הגיעו לרמת קיצוניות בה היו מקרים שמשווקים תאבי בצע החתימו אנשים שבכלל לא עבדו וללא הכנסה שוטפת - עד כדי כך. כמובן שהקריסה ב-2008 ונפילת מדדי הנדל"ן בקרוב ל-20% גרמה לכך שמחירי חלק מהבתים לא כיסו את גובה המשכנתאות, מצב שאילץ את מנפיקי האג"ח לבצע "תספורות" עמוקות ופגע קשות בכספי המשקיעים.

ב-2007 ליוויתי כיועץ פיננסי מספר ישראלים שהיו להם היכולות הכספיות לעבור את רף המינימום הנדרש, השקעה של מיליון דולר לפחות ורצוי הרבה יותר, במוצר השקעה פיננסי יחיד. כשהתברר למשווקים אמריקאיים מסוימים שאני המשוכה שיש לעבור, מהר מאד נחתו על שולחני חוברות עבות-כרס המסבירות באורים ובתומים מדוע כדאי להשקיע באג"ח סאב-פריים. אלו, מאוחר יותר, התבררו כאמור כעוגות מלאות רעל, אך באותה עת אפילו חלק מהבנקים הישראליים התלהבו מאד וחלקם השקיעו בהן מיליארדי שקלים מכספי הנוסטרו שלהם (מה שתרם לחשש מקריסת הבנקים הישראליים עצמם ב-2008).

לאחר עיון מעמיק באותם מסמכים מרשימים וצבעוניים שכללו גרפים מרשימים לא פחות, עדיין לא הצלחתי להשתכנע מדוע כדאי שלקוחותיי ישקיעו בדבר הזה. בעיקר הייתי מוטרד ממשקלן החריג של משכנתאות שניתנו ללווים בדירוג נמוך מאד באותו "סל" של אג"ח ואיך הן תתמודדנה עם משק אמריקאי בתקופת מיתון, איבוד מקומות עבודה ושוק נדל"ן יורד. כשהתגלה שאני הגורם ש"חוסם" את הדרך בין משווק מתוחכם במיוחד לבין הכסף של מספר מולטי-מיליונרים ישראליים, הוא היפנה אליי מומחה שהגיע במיוחד מארה"ב. נפגשתי איתו לשיחה והסברים שנמשכו לא פחות משלוש שעות שבסופם, לצערו הרב של אותו מומחה שהוטס במיוחד, לא השתכנעתי. הוא לא הצליח להוכיח לי על אף כל הנוסחאות המתמטיות והסטטיסטיקות שהעלה, שהמכשירים שהוצגו בפניי מסוגלים לספק תשואה גבוהה בסביבת סיכון נמוכה.

למעשה יצאתי מהפגישה הזו עם תחושה לא נעימה ומטרידה לגבי האופן בו העניינים הפיננסיים מתנהלים בארה"ב, בדגש על סאב-פריים. כמובן שאז לא ידעתי עד כמה העניינים חמורים ועד כמה הסיאוב הוא עמוק. אך תועלת אחת עצומה יצאה מאותה פגישה – צללנו לחקירה עמוקה לתוך עולמות הסאב-פריים, וככל שצללנו יותר כך נבהלנו יותר. חצי שנה לפני נפילת ליהמן ברדרס, הזהרנו להוציא את כל הכסף מכל בנקי ההשקעות בארה"ב. האזהרה פורסמה גם בראיון שנערך איתי בעמוד הראשי של העיתון ישראל היום במרץ 2008.

 

קרן גידור עם תשואות שהעולם טרם ראה

בזאת לא הסתכמו הימים העליזים של טרום 2008. זמן לא רב לאחר מכן התבקשתי להגיע למצגת שבה הוצגה באנגלית מהוקצעת קרן הון סיכון יוצאת דופן. התוצאות של הקרן הזו היו משהו אחר לגמרי. היא הציגה תשואה נאה ביותר, תוך שהיא מצליחה לעשות כמעט את אותם ביצועים "בכל תנאי מזג האוויר". ז"א, לא משנה אם בורסות המניות והאג"ח בארה"ב עולות או יורדות, הקרן נתנה ביצועים יפים. ממש יפים. הביצועים שלה היו גבוהים יחסית לאלטרנטיבות, כמעט כל חודש, בסטיית תקן נמוכה מאד וזאת על פני תקופה של מעל 10 שנים! היו חודשים בודדים בלבד, פה ושם, בהן הראתה תשואה שלילית.

התשואה השלילית התבררה בדיעבד כ"מלכודת" למומחים כמוני שלא היו "קונים" קרן שמראה כל חודש תשואה חיובית. התשואה שהוצגה על פני זמן במצטבר לא רק שהייתה חריגה ביותר, היא היתה על גבול הבלתי אפשרית. ולא פלא, בדיעבד התברר שכל המספרים היו מפוברקים לחלוטין. אך באותו מועד היה נראה שבארה"ב גדל אשף פיננסי בסדר גודל שהעולם טרם ראה. סיפרו לנו שעומד מאחורי הקרן טיפוס שלעולם אינו מתראיין לעיתונות, אך הוא מכובד וידוע מאד בשם ברני מיידוף. מעולם לא שמעתי עליו לפני כן. זכור לי שבסוף המצגת פלטתי משפט אחד "It looks too good to be true".

ברני מיידוף; קרדיט: טוויטר

לא פלא שרבים מעשירי ניו-יורק, יודעי הסוד בעיקר מקרב הקהילה היהודית, התגודדו במשך שנים כמו דבורים מסביב לצוף וביקשו להשקיע בקרן שלו. אז מדוע זה הוצע פתאום לעשירים ישראליים? הרי היו מספיק מולטי-מיליונרים אמריקאיים שרצו להיכנס.

אז זהו, שלא בדיוק. בדיעבד התברר שהעובדה שהצוף הזה רעיל החלה להתלחשש עוד לפני 2007. הועברו שמועות מפה לאוזן בקרב יודעי דבר שמשהו "לא מסתדר" עם הקרן ושיש כאלו שמכרו ואחרים שמבקשים למכור, אך כספם מתעכב ואף מעבר לכך. היו שאמרו שמיידוף מתחמק מלשוחח איתם.

באותה עת, גם לאחר בדיקות שערכתי, לא יכולתי לומר מדוע שלא להשקיע בקרן. נהפוך הוא, היא נראתה באמת כרעיון השקעה יוצא דופן. מיידוף ידע "לתפור" סיפור כזב מוצלח ביותר שעבר גם את ביקורתם של המומחים. הוא הצליח לעבוד על כולם וגם עליי. יתכן ולו היה פועל מישראל הייתי כבר נחשף ל"מודיעין", שאומר שיש איתו בעיה. אך הוא ישב בניו-יורק.

למזלי, מסיבות כאלו ואחרות אף אחד ממי שייעצתי לו, לא השקיע במיידוף בסופו של יום.
 

מה למדתי מזה?

הדבר הראשון שלמדתי הוא לחשוד בנתונים כספיים שיוצאים באישור משרד רו"ח לא מוכר ולא ידוע. התברר בדיעבד שהתוצאות של הקרן קיבלו גושפנקה ממשרד רו"ח קטן שישב במיאמי ושהוחזק ככל הנראה ב"כיס" של מיידוף, שהיה הלקוח הכי גדול שלו.

לא סתם כל חברות ההייטק שמנפיקות בנאסד"ק, למשל, נדרשות להיות מבוקרות ע"י אחד ממשרדי הרו"ח הגדולים בעולם. זה מבטיח שמבקרים מומחים בעלי מוניטין בחנו את הנתונים לפני ההנפקה. גם הם כמובן יכולים לטעות, ראו למשל מקרה משרד רו"ח ארתור אנדרסן וחברת אנרון. על אף מקרה אנרון וגם בעקבותיו, הסיכוי שרו"ח מפירמה גדולה יבקרו גוף גדול ויאשרו לאורך שנים את התוצאות הכספיות שלו על סמך סדרות אינסופיות של מסמכים מזויפים – הסיכוי הזה נמוך מאד.

למדתי גם שאם גוף השקעה טוען שהוא משיג תוצאות יוצאות דופן באופן בלתי רגיל, יש לבדוק את העניין מאד לעומק ולשקול שלא להשקיע בו, עד כמה שזה נראה מפתה. זה קורה להדיוטות בעיקר כאשר מדובר ב"משחקי פירמידה". אך מיידוף בנה משחק פירמידה, שגם ידע ללכוד את המשקיעים המתוחכמים ביותר, במלכודת שהוא שכלל לדרגת אומנות של ממש והצליח לחמוק במשך שנים אפילו מעיניהם הבוחנות של ה-SEC.

העצה הכי טובה שאני יודע לתת היא שאין כמו פיזור השקעות וחייבים לשמור גם על נזילות, עם יכולת יציאה מובטחת ומהירה – קרי, שחלק מהכסף יושקע בניירות ערך סחירים ברמה היומיומית ושיש להם מחזור גדול ומספק. תמיד צריך שחלק מכספכם יהיה נזיל ותמיד צריך לפזר על כמה שיותר השקעות. אלו הם האלף בית של תורת ניהול הסיכונים הפיננסיים.

הסוף הגיע ב־2008, וזאת רק כי השווקים קרסו ורוב המשקיעים בקרן רצו למשוך את כספם ולא הצליחו. זה כבר היה יותר מדי אפילו עבור מיידוף, שנאלץ לחשוף בפני שני בניו מארק ואנדרו, שעבדו אצלו, את מה שהתרחש מתחת לאפם, והם הסגירו אותו לידי ה-FBI.