טאוואר צפויה להקים מפעלי ענק בהודו; בתקשורת ההודית מעריכים שהיא צפויה להירכש על ידי ענקיות הודיות

הסיפור המרכזי של היום הוא טאוואר שזוכה לעניין רב בתקשורת ההודית. מדובר על פרויקט להקמת מפעלי שבבים בסכום של מעל 20 מיליארד דולר, הפוטנציאל גדול והתשואות לראסל אלוונגר, אבל לפני טאוואר וראסל - ג'נרל אלקטריק. 

אחד המהפכים העסקיים הגדולים שנראו בוול סטריט הסתיים השבוע. ענקית התעשייה האמריקאית ג'נרל אלקטריק (סימול: GE) סיימה את תהליך ההבראה שלה כשהיא מפוצלת לשלוש חברות: GE Aerospace (סימול: GE), שתעסוק בחלל וביטחון; GE VERONA (סימול: GEV), שתעסוק בפתרונות אנרגיה, ו-GE HEALTHCARE (סימול: GEHC), שתעסוק בבריאות וציוד רפואי טכנולוגי.

GE ההיסטורית ניצלה למעשה ב-2008 מפשיטת רגל, 8 שנים לאחר שהגיעה לשיאים עסקיים ולערך השוק הגבוה בעולם ב-2000. היא ניצלה בעיקר בזכותו של וורן באפט שהלווה לחברה הקורסת דאז 3 מיליארד דולר במזומן תמורת הקצאת מניות בכורה, מה שבדיעבד הייתה אחת ההשקעות המוצלחות ביותר שלו. אבל גם ממשלת ארה"ב "השקיעה" מיליארדים בחברה כי קריסה של GE עלולה הייתה לזרז מפולת גלובלית.

החברה המשיכה לדשדש עד 2018, אז מונה לארי קאלפ למנכ"ל. בתוך 6 שנים עשה קאלפ את הבלתי ייאמן, ניקה את חובות העתק והפך החברה לרווחית שוב. לקאלפ, שהיה המנכ"ל הראשון של GE שהובא מבחוץ, זו הצלחת ענק שנייה לאחר שבין 2000 ל-2014 הצליח להבריא את הקונגלומרט דנהאר (סימול:DHA), אבל GE זה סיפור שונה. 

בימים אלו מתפתח סיפור דומה בטאואר (סימול: TSEM), שהמנכ"ל שלה, ראסל אלוונגר, הצליח לבצע (קצת בקטן יותר) את שביצע קאלפ - להחיות חברה מתה ובגדול, וכעת עומד בפני אתגר ענק.
    

מוסדיים אוספים טאואר

"צריך להודות לסינים על שאילצו את אינטל לבטל את רכישת טאואר סמיקונדקטורס. זה רק יחזק את טאואר וכנראה גם את הודו, לבטח את ישראל וזה מצוין", כתב לי לאחרונה חבר מניו יורק שכספו מנוהל בחברת Senvest Management בניו יורק, שעיסוקה בניהול נכסים והשקעות הון סיכון. Senvest, לטענתו, אוספת את TSEM מאז החליטה אינטל שלא לרכוש את החברה בעקבות ההתנגדות של סין. Senvest היא כרגע המחזיקה המובילה של מניות טאואר,  8.42מיליון מניות, שאת רובן רכשה ברבעון האחרון של 2023 וברבעון הנוכחי. Senvest אינה היחידה. הרבה מוסדיים וחברות ניהול נכנסו למניה באותה תקופה.

"ב-Senvest", כתב ידידי, "טוענים שטאואר נמצאת היום במצב ייחודי גם מבחינת המוצרים שלה, גם בגלל המצב הגלובלי של תעשיית המוליכים למחצה וגם מבחינתה של הודו שאליבא דראש ממשלתה, נרנדרה מודי, תעשה מאמצים להיות בין חמש המדינות המובילות בעולם בתחום המוליכים למחצה. ב-Senvest בטוחים שאחת מענקיות התעשייה ההודיות תרכוש את החברה או שטאואר תתפוס מקום חשוב בדרך להקמת התעשייה שם. בכל מקרה, נראה שטאואר הולכת לקראת שדרוג רציני".

ראש ממשלת הודו מודי. צילום: אבי אוחיון לע"מ

מגע הקסם של ראסל אלוונגר

אני, שמאז שוכנע ראסל אלוונגר ב-2005 לנהל את החברה ממגדל העמק, עוקב אחרי החברה עם זכוכית מגדלת מבחוץ, מסכים אתו. איך אומרים האסטרולוגים? הכוכבים הולכים ומסתדרים לטובתה. מילא יכולות הניהול המופלאות של אלוונגר שלקח חברה גוססת והצליח, בניגוד לדעת כל המומחים, לרפא אותה ולהוביל אותה בהצלחה כשהוא מתמקד במה שמכונה בית יציקה עצמאי למוליכים למחצה (independent semiconductor foundry), שחשיבותו לתעשייה עולה בכל יום. הוסיפו לכך את הבלגן הגלובלי שפקד את תעשיית המוליכים למחצה מאז 2019, את משבר שרשרת ההיצע, את מלחמות הסחר מול סין ואת השאיפות של ראש ממשלת הודו בתחום השבבים, ותגלו שהכוכבים אכן מסתדרים כעת נהדר לטאואר מבחינת האסטרולוגיה.

מסתבר שהדבר הרע היחיד שקרה לטאואר מאז ביטול עסקת אינטל היה ירידת המניה שבינתיים חוזרת. טאואר קיבלה מאינטל 350 מיליון דולר כפיצוי, שתי החברות ממשיכות לשתף פעולה, ומה שקורה בתעשיית השבבים אכן טוב לטאואר.

לפי אתר Light reading, חברת אינפורמציה מניו יורק שמתמקדת בתעשיית הטלקומוניקציה ועוסקת בניתוח נתונים ובמחקרי שוק עם התמקדות גדולה בהודו,,RELIANCE INDUSTRIES  הקבוצה העסקית הגדולה ביותר בהודו, בוחנת את רכישת טאואר מישראל כחלק מהחלטת הממשלה ההודית להיכנס בעוצמה לתחום השבבים.

"Reliance", נכתב באתר, "מגיעה עם כיסים עמוקים מאוד, שיכולים להחיות את השאיפות המשתוללות של הודו בתחום השבבים. Reliance ידועה כמקורבת לממשלה הנוכחית, הן עובדות יחד בצמוד. בנוסף, ל-Reliance יש מוטיב חזק להובלת תעשיית השבבים החדשה של הודו שתגן למעשה על פלח הטלקום והמכשירים שלה מפני מחסור בשבבים (שהכה בה בגדול ב-2021-2)". אבל עורכת האתר  מוסיפה ש-Reliance אינה לבדה. גם קבוצת TATA מעוניינת". 

המאמר על Reliance וטאואר נכתב בסוף אוקטובר 2023 ומסתבר שבפברואר 2024 אישר שר האינפורמציה של הודו שהקונגלומרט הענק TATA ביחד עם טאואר אכן הגישו הצעה להקים שני מפעלי יציקה בהודו. השר קיים באוקטובר שיחות עם אלוונגר והדגיש את "חשיבות השותפות האסטרטגית בין הודו לטאואר בתחום המוליכים למחצה". הדיונים התרכזו במינוף החוזקות של שתי הישויות לצמיחה הדדית.

אציין שמאז שנת 2022 טאואר היא חלק מקונסורציום המוליכים למחצה הבינלאומי (ISMC) וכבר אז הגישה בקשה להיכלל בתוכנית המוליכים למחצה של הודו אלא שההצעה הושעתה בגלל הרכישה שהציעה אינטל. עם ביטול העסקה התחדשו הדיונים בין משרד האלקטרוניקה וה-IT לבין טאואר.

לפי דברי השר ההודי, בריאיון עם Anant Goenka מנכ"ל רשת התקשורת ההודית בעיתון The Indian Express, הציעו TATA וטאואר הצעה משותפת להקמת 2 מפעלי יציקה בהשקעה של 22 מיליארד דולר כאשר טאואר, לפי העיתון  מציעה 9 מיליארד מהסכום. לפי דברי השר הדברים מתקדמים. לידיעה נוספת בתקשורת ההודית.

אגב, על פי כתבה שהתפרסמה אתמול בעיתון ההודי INDIA TELECOM, התוכנית של טאואר להשקיע בין 9 ל-10 מיליארד דולר (מחצית מענק ממשלתי) לבניית פאב ראשון שם, היתה אמורה להיות מאושרת על ידי הפרלמנט ההודי.
 

מה מעניין את ההודים בטאואר?

מה שקרה מאז 2019 (סגרי הקורונה, מלחמות הסחר, מלחמת רוסיה-אוקראינה, האינפלציה, הקלקולים בשרשרת ההיצע וכו') הוביל את תעשיית השבבים לקראת מה שמכונה "מודל יציקה" (foundry model), שלפיו עדיף ליצרני השבבים, מהבחינה הכלכלית וגם בגלל ייעול המערכת ומניעת בעיות בשרשרת האספקה, לרכוש מוליכים למחצה מבתי יציקה שמתמחים בכך. המודל הזה התקדם ממילא כי מפעלי יציקה של מוליכים למחצה (מטייוואן סמי קונדוקטור ועד טאואר) כבר מייצרים את רוב המעגלים המודפסים בעולם עבור רוב החברות שמתכננות ומעצבות את המעגל אבל שאינן מייצרות אותו (כמו קוואלקום, NVIDIA ואפל).

מפעל של טאואר. צילום: טאואר 

נכון לעכשיו, מדינות מעטות מחזיקות בדומיננטיות במגזרים שקשורים לייצור מוליכים למחצה - ארה"ב בעיצוב השבבים, יפן בחומרים וטייוואן בייצור, אבל מה שקרה בפועל הוא שסקטור היציקה, השלב הראשוני בתעשייה "הוזנח", וטייוואן השתלטה על יותר מ-80%  מהפעילות (בעיקר TSM). מדינות כמו הודו, אינדונזיה ומלזיה מנצלות את המצב כדי לנגוס בחלק מהעוגה הענקית הזו שצומחת, וההתקדמות הטכנולוגית מאפשרת זאת.

הודו היא הדוגמה הטובה ביותר לתהליך. הודו קיבלה החלטה אסטרטגית להפוך לשחקנית מרכזית בתעשיית השבבים העולמית ובצדק, יש לה כל הדרוש לכך. יש להודו כישרונות הנדסיים רציניים, הטכנולוגיה מתפתחת בהודו במהירות ובתמיכה ממשלתית מסיבית, וההשקעות של גופים זרים בהודו גדלות במהירות (גם בגלל הריב בין ארה"ב לסין), מה שמאפשר לה גם פתרונות לכוח אדם מיומן.

לבסוף, תעשיית המוליכים למחצה לא רק גלובלית אלא גם "מחוברת". כלומר, מוליכים למחצה, שמניעים את האלקטרוניקה המודרנית, תלויים בשיתוף פעולה גלובלי ובחדשנות. אף מדינה אחת לא יכולה להשיג עצמאות או דומיננטיות בכל ההיבטים של ייצור מוליכים למחצה. ארה"ב, כדוגמה, מובילה בעיצוב שבבים אבל מסתמכת על טייוואן ודרום קוריאה לייצור ועל יפן עבור חומרים וציוד.

ענקית הייעוץ KPMG הוציאה בתחילת השנה מחקר תחת הכותרת "מוליכים למחצה: המניע החדש של איזון גיאופוליטי". כדאי, לכל מי שמעוניין להשקיע בתחום, לקרוא את המחקר שצירפתי. מהמסקנות של KPMG תבינו מדוע טאואר נמצאת "באור הזרקורים"-  כי "הבעיה" המשמעותית ביותר של הודו על מנת לממש את האסטרטגיה, קשורה בשלב ההתחלתי של התעשייה, שלב בניית המעגלים, וטאואר מציעה להודו את הפתרון, "חבילה שכוללת הכול": ידע, יכולות פיתוח, מוניטין גלובלי, פריסה גלובלית והכי חשוב, ניהול ברמה הגבוהה ביותר.

נכון, טאואר לא לבדה בשטח, התחרות עזה ורק תלך ותגדל עם ההתקדמות הטכנולוגית. אבל דעתי היא ששותפות או רכישה, מבחינתה של הודו או חברות כמו TATA ו- Reliance, תהיה כלכלית מול כל ניסיון להקים הכול מבראשית. "אם ההצעה של טאואר תתקבל", אמר Sriyansh Jain מהמרכז ההודי לחשבונאות לאומית, "זו תהיה חברת המוליכים למחצה הראשונה עם אילן יוחסין אמיתי שתצטרף לתוכנית ייצור השבבים של הודו ודחיפה גדולה לשאיפות ייצור השבבים של ניו דלהי". גם הזמן הוא פקטור.
.
אין שום ספק שהחיבור של טאואר להודו (בכל קומבינציה) חשוב מאוד לחברה הישראלית. לדעתי, הרבה מעבר לאקזיט שנכשל עם אינטל. חשוב להבין שטאואר, כבר כעת, פרושה גלובלית, גם מבחינת הייצור וגם מבחינת הלקוחות. יש לחברה, מחוץ לישראל, מפעלים בקליפורניה (עם Inphi Corporation שבבעלות מארוול), בטקסס, ביפן (בשותפות עם פנסוניק) ובאיטליה, שם בשותפות עם ענקית השבבים השוויצרית ST Microelectronics. טאואר מספקת מוצרים לחברות כמו אינטל, סמסונג, Broadcom ואחרות. הכניסה של טאואר להודו (עם או בלי שותפות), אם תמומש (ולי נראה שכן כי זה טוב להודים לא פחות מלטאואר), תהיה ברכה לחברה, להודים ובמיוחד לבעלי המניות, וזאת הסיבה העיקרית שלמרות שהאנליסטים חושבים שהשנה המכירות והרווח למניה יירדו, יותר ויותר קרנות אוספות את המניה. 

כעת הכול תלוי באלוונגר, ולכן אני אופטימי. האיש שהגיע לטאואר מאפלייד מטיריאלס (סימול:AMAT) כשהחברה, באמת לדעת כל המומחים, הייתה על סף התרסקות עסקית. אלוונגר ביצע turn around שלא ראיתי דוגמתו בכל שנותיי בתחום, אולי רק ההצלחה של לארי קאלפ, היו"ר-מנכ"ל של GE שהצליח להחיות את ענקית התעשייה האמריקאית, יכולה להשתוות, אבל עם הבדל "קטן", קאלפ עשה את שעשה בארה"ב, אלוונגר הצליח לעשות את שעשה בסביבה קשה בהרבה, בישראל.

הכרנו היטב את טאואר שמלפני עידן אלוונגר, בעת שהגיע לשם ומאז, פלא ניהולי של ממש. אם יש מישהו שיכול להניח את מגדל העמק על המפה הגלובלית זה האיש הזה.

*אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ. העושה במידע הנ"ל שימוש - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. הכתב עשוי להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.