פאוול שוב מדליק את השוק ופתאום כולם אופטימים

בעוד שבשנים האחרונות מתקיים בעולם דיון סוער אודות מהות הדמוקרטיה, יש מקום אחד שבו התהליך הדמוקרטי מתקיים באופן מלא ובתכיפות גבוהה מאוד - שוק ההון. קניית מניה שווה להצבעה בעד אותה מניה ולהיפך. התוצאות של אותה הצבעה מתפרסמות באופן שוטף כאשר ניתן לצפות בתוצאות על ידי כולם ובכל מקום בעולם.

האמון בכלכלת ישראל ירד?

בהמשך לתזה הזו, רכישת אגרת חוב מעידה על אמון במנפיק האג"ח ומכירה של האג"ח מבטאת ספקות לגבי איכות המנפיק. שוק ההון מנפק לעיתים תוצאות שגויות, אולם נכון למועד ה"הצבעה", הוא מבטא נאמנה את דעת הרוב בנוגע לכל נכס. אלו תוצאות האמת בשוק האג"ח - האמון בכלכלת ישראל ירד. הגרף שמצורף למטה מסביר זאת היטב. הפרש התשואה בין האגרת לעשר שנים של ישראל לזו של ארה"ב העפיל לאחרונה לשיעור של מעל ל-1%, שיא של למעלה מעשר שנים. לא זו בלבד שההפרש עומד כעת על כאחוז לטובת האגרת האמריקאית, לאחר שבמשך חלק ניכר מתוך עשר השנים האחרונות, האגרת הישראלית נסחרה בתשואה נמוכה (!) מזו של העמיתה האמריקאית.

 
הפרש אג"ח של 10 שנים

השוק אינו ממתין לחברות הדירוג להפחית את הדירוג, בין של חברה או של מדינה. "מערכת ההצבעה" של השוק מגיבה מהר מאוד לאירועים ולהתנהלות בעקבותיהם. הדיון אינו פוליטי והדברים אינם נאמרים על ידי אנשים או גופים "ממורמרים". התשואות העולות בשוק הישראלי הן צלצולי האזהרה בטרם מלאכת התיקון תהפוך להיות קשה מאוד. איתות אזהרה נוסף הגיעה בשבוע שעבר עת פורסם העדכון הראשון של צמיחת התוצר ברבעון השני. התוצר צמח ברבעון השני ב 1.2% בחישוב שנתי שמשקף ירידה של 1.4% לעומת הרבעון המקביל אשתקד.

התוצר העסקי ירד ב-1.9% לעומת הרבעון הקודם וב-4.8% לעומת הרבעון המקביל אשתקד. הגורמים היחידים שסייעו למשק לצמוח הם הצריכה הפרטית שעלתה ב 12% והצריכה הציבורית שרשמה עלייה של 8.2%, שמבטאת בעיקר את ההשקעה בביטחון ובהעברות לאוכלוסיות המפונות מהצפון והדרום.

הדרישה להצגת תקציב לשנת 2025 שייתן מענה לצרכים הביטחוניים ובמקביל גם ישמר את מסגרת הגרעון היא א'-ב' של ניהול פיסקלי. כל עוד זה אינו מתבצע (ספטמבר כבר בשער), האמון במשק הישראלי ימשיך להיסדק והביטוי לכך ישתקף בשוק האג"ח. יתכן ורכישת אג"ח ארוך של ממשלת ישראל כעת תתברר בעתיד (נקווה שבקרוב) כהזדמנות השקעה מעניינת. עם זאת, כל עוד קיימים סימני שאלה לגבי המדיניות הפיסקלית, הסיכון באג"ח הממשלתי עולה ומן הסתם, הסיכון רב יותר במח"מים הארוכים.

ואז הגיע פאוול

ביום שישי נשא פאוול את הנאום שכולם כה ציפו לשמוע במסגרת הכנס השנתי של הנגידים שנערך בג'קסון הול. המסר של פאוול בנאום היה "יוני" למדי (כלומר, רגוע ולא "ניצי", מלחמתי) - שינוי של 180 מעלות מאז אותו נאום שנשא לפני שנתיים באותו אירוע בדיוק.

השווקים, כהרגלם, לא המתינו להודעה רשמית מצד פאוול וכבר זמן מה הם מתמחרים הפחתת ריבית כבר בספטמבר. לפי פאוול, המשך תהליך ההקלה המוניטרית, התזמון וקצב ההפחתות תלוי בנתונים. עוד הוא הדגיש שמבחינתו הוא יעשה כל שניתן על מנת לשמר את חוזקו של שוק העבודה בניגוד לתפישה שהניחה שהפד מכוון להחלשה של שוק העבודה כחלק מהתהליך של הורדת האינפלציה. מעתה יחל "משחק ניחושים" בטרם פרסום של כל נתון והשווקים יגיבו בהתאם. נודה על האמת, יכולת החיזוי ירדה מאוד בשנים האחרונות כאשר מספר רב של תיזות ותיאוריות כלכליות לא התממשו כפי שקרה בעבר.

אולי האינדיקטור המהימן ביותר לחיזוי מיתון שהוא ההפרש בין התשואות של האג"ח לעשר שנים לעומת אג"ח לשנתיים "איכזב" ולפחות כרגע אף אחד לא יכול להסביר כיצד קרה שהמיתון ממש לא נראה באופק למרות שהעקום הפוך במשך פרק הזמן הארוך ביותר אי פעם.

בעקבות דבריו של פאוול, השוק צופה כעת כשמונה (!) הפחתות עד לסוף 2025. הם לא לומדים. כמיטב המסורת, כשהשוק אופטימי, הוא רואה הכל בצבע ורוד בוהק וכשהוא פסימי, הכל שחור משחור. ובכן, יש גם דרך ביניים. נכון לעכשיו ובהינתן הנתונים הנוכחיים, אנחנו מטילים ספק שהתחזית להפחתת ריבית כה אגרסיבית תתממש. בהקשר לכך, האיור שפורסם בניוזלטר האחרון של הווארד מרקס מתאר היטב את המצב. הניוזלטר כמו גם הפודקאסט של מרקס מומלץ ביותר.

 

מאניה דיפרסיה

בשורה התחתונה, השוק בין אופוריה (כעת) לדיפרסיה (בתחילת החודש). מידה מסוימת של היגיון נדרשת וזו אומרת בעינינו כעת שהסיכוי למיתון נמוך והסיכוי להפחתה אגרסיבית של הריבית נמוך אף הוא.

חשוב לציין כי השורות הנ"ל נכתבו בטרם האירועים בצפון. לפיכך, החלטנו להוציא סקירה מעודכנת בשעה 10:30.

שני משפטים לסיום: חברות שמפרסמות את הדוחות הכספיים שלהן בשעות הערב, לא. ממש לא. חברות שמפרסמות את הדוחות שלהן ביום חמישי בערב. לא, לא, לא ועוד פעם לא.

*****
הכותב ובית ההשקעות עשויים  להחזיק בניירות ערך שמוזכרים במאמר. אין לראות בנאמר תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם ואינו מהווה ערובה או מדד כלשהו לרווח ותשואות עתידיות.